מסודר על ארבעת חלקי שולחו־ערוך, מחולקים לשמונה חלקים: ג' על אר"ח, ב' על יו"ד, ב' על חו"מ, א' על אהע"ז. הספרים נכתבו על ידי מוהרנ"ת זצ"ל בכתי"ק (ב' כרכים מעצם כתי"ק שמורים בספריית ירושלים, שעברו לידי תלמידו הר"ר אפרים בן הר"ר נפתלי מאומן זצ"ל, ומאתו להר"ר משה יהושע בזשיאלנסקי זצ"ל הי"ד, המכונה ר' אלטער מטעפליק, בעל "השתפכות הנפש", חתימתם מופיעה באחד הכרכים) . אדמו"ר מוהרנ"ת חידשם על דרך לימודו ספרי ה"שולחן ערוך" ועל כן בכתב ידו מופיעים כל הלכות א' מאו"ח בכרך מיוחד וכן הלכות ב' מאו"ח בכרך מיוחד וכו'. וכן ביו"ד הלכות א' בכרך מיוחד, הלכות ב' בכרך מיוחד וכן הלאה בכל הד' חלקי השו"ע. אך כשהעתיקו הכתבים להכינם לדפוס, סידרו אותם בצורתם הנוכחית, על כל הלכה שבשו"ע שבע מערכות. חלוקת הספרים לשמונה חלקים בא מצד כי לא נדפסו בפעם אחת אלא במשך זמן קרוב לעשרים שנה. ועיין בהקדמת ספר "המפתחות" להרב החסיד ר' יחיאל מענדיל וז"ל: ...והנה ידוע לאנ"ש שספר "ליקוטי הלכות" אשר על שו"ע או"ח נחלק לג' חלקים, מפני שנדפסו בג' זמנים. וכן להיפך, הספר "ליקוטי הלכות" אשר על היו"ד אינו אלא חלק אחד [בהוצאה ראשונה] מפני שנדפסו בפעם אחת כל ההלכות הנמצאים על שו"ע יו"ד וכו' ושו"ע חו"מ נחלק על ב' חלקים וכו', וחלק אה"ע אין בו רק חלק אחד וכו', ע"כ. תוכן הספר: דורשים ארוכים מארץ מדה, עמוקים מני ים בהרחבת נועם תורתנו הקדושה, ע"פ הקדמות קדושות מחז"ל, זוה"ק, כתבי האריז"ל ותורת אדמו"ר הננמ"ח זצ"ל, סובבים ים החכמה, דברי השו"ע, להראות נתיב ודרך איך להוציא משפטי הנהגות ישרות להתקרב להש"י מכל לימוד ולימוד. מסודר ע"פ רוב בשבעה דרושים על כל הלכה והלכה. ולפעמים מגיע גם לשמונה ותשעה. ההלכות הראשונות נכתבו עוד בחיי אדמו"ר הננמ"ח זצ"ל, ע"פ רוב עד הלכה ג' ובכלל, והשאר נכתבו אחרי פטירת אדמו"ר נ"ע. סדר ההלכות אשר נדפסו הוא כמועתק מכת"י מוהרנ"ת זצ"ל, אך ב' ההלכות הראשונות נתחלפו בשעת ההדפסה, הלכה א' לב' וב' לא', כש"כ הר"ר יחיאל מענדיל זצ"ל בהקדמת המפתחות. ספרי "ליקוטי הלכות" מעוטרים עם מפתחות אשר סידר מוהרנ"ת זצ"ל עד הלכה ה' ולא עד בכלל, בג' פנים: א. מפתחות על סדר פרשיות התורה; ב. מפתחות על ליקוטי מוהר"ן; ג. מפתחות ותמצית מכל דרוש (חלק מהם נמצאים עד היום בכתי"ק).

המפתחות על או"ח ויו"ד נאבדו בשעת הסתלקותו ולא נמצא מהם כ"א מעט מזעיר על או"ח. המפתחות על יו"ד כנראה שהם פרי עבודתו של הר"ר נחמן מטולטשין זצ"ל, אחרי אשר לא מצא המפתחות שסידר מוהרנ"ת זצ"ל, כי יש הבדל גדול בין צורת המפתחות של מוהרנ"ת זצ"ל על חו"מ ואה"ע ומה שיש על או"ח, מהמפתחות על יו"ד. (לפלא, אחרי שזכינו שיודפסו מחדש כל ספרי ליקו"ה, השמיטו בלא שיט־לב כמעט רוב המפתחות אשר הודפסו בהדפסה ראשונה). אדמו"ר מהרנ"ת התחיל לכתוב חיבוריו בחיי אדמו"ר הננמ"ח, על פי פקודתו לבאר ולחדש בכל הלכה והלכה מד' חלקי שו"ע, לגלות בהם שורשם בדרך נסתר וחכמת האמת ולהוציא מהם עצות דקדושה לעובדא ולמעשה. ראשית חינוכו בדרך זו ע"י אדמו"ר נ"ע נזכר ב"ימי מוהרנ"ת" דף ז' ע"ב, וז"ל: "שנת תקס"ה וכו', באותו העת ציוה עלי להתחיל לחשוב תורה, אבל עדיין לא ציוה לכותבה. ואמר שבפעם אחרת יצוד, עלי גם לכתוב וכו'", ע"כ. ושם דף י' ע"ב "שנת תקס"ו וכו' בתחילת החורף צוה עלי להתחיל לכתוב מה שאני מחדש וכן עשיתי וכו"/ ע"כ. ציוויו של האדמו"ר ופקודתו אז לחדש ע"פ הקדמות תורתו, באה אחרי שזוכך והוכן אדמו"ר מוהרנ"ת ע"י כ"ק אדמו"ר הננמ"ח זצוק"ל, בהסרת דרכי הסיבוכים ובירור שכלו מפסולת המדמה המעורב בטוב ורע, כנזכר ב"חיי מוהר"ן" חלק עבודת ה' סי' ע"ה ת"ל: "אמר כבר נתתי לכם כח המדמה כשר וטוב ואתם רשאים לחדש בתורה, ואמר אתם יכולים להשיג בכח המדמה שלכם מה שאני יכול להשיג בשכל", ע"כ. ובספר '"שיחות וסיפורים" דף פ"ז אות י"ג בת"ד וז"ל: ספרי מורנ"ת אשר עליו סמך רבינו ז"ל את ידיו למלא אותו ברוח אלקים לקום ולדרוש בדבריו הק', עד שגם כל דרשותיו כנים ואמתיים ובלי שום תערובת ח"ו מבילבול המדמה, בתכלית ההיפוך שהזכיר מזה רבינו ז"ל בליקו"א סי' נ"ד, עיי"ש וכוי, ע"כ. דרוש הראשון שהתחיל מוהרנ"ת לחדש ולכתוב היה על מאמר סי' נ"ד שבספר "ליקוטי מוהר"ן", כנזכר ב"ביאור הליקוטים" סי' נ"ד. מאז שהתחיל לכתוב ספריו עד ח' טבת תר"ה, שהוא יומיים לפני פטירתו, ערך של ארבעים שנה, לא פסקה ידו ולא הניח חבר, קנה קולמוסו מלהפיץ מעיינותיו חוצה, ולא היה דבר שיעצור בעדו מלהניח קסת הסופר אשר במתניו, אם בשבתו בביתו, אם בטלטוליו הרבים בנסיעותיו, אם בעת שישב במאסר, בעידן דעקת ליה ובעידן דרווח ליה. ואציין בזה כמה קטעים המובאים בדרך אגב בספריו הק' אשר מהם יראה המעיין באיזה אופן נכתבו הספרים. בליקו"ה או"ח ח"ג הלכות ר"ח הלכה ז' בסופו וז"ל: אמר המסדר [הר"ר נחמן מטולטשין זצ"ל] מתיבת גם עד כאן וגם ענין חוה"מ המובא באות נו"ן כתב מו"ר בעל המחבר הזה ב' ימים קודם הסתלקותו בעת חולשתו הגדולה, אעפי"כ התגבר בכל כוחותיו וכתב מה שהשיג אז, כי זאת ראינו עין בעין שמוחו היה דבוק בהתורה עד הרגע האחרון של הסתלקותו שנסתלק ביום ר עש"ק פר' ויגש עשרה בטבת שנת תר"ה לפ"ק, וראינו בעינינו שקיים מאמר חז"ל זאת התורה אדם כי ימות וכו', שחייב אדם לעסוק בתורה עד יום מותו, כי עוד כמעט ברגע האחרון של הסתלקותו שמענו ממנו חידושי תורה, אך לא היה בכוחו לכתוב עוד, ואפילו לדבר כל מה שהיה במוחו לא היה באפשר, וכך אמר בפירוש בזה"ל בעת שנכנסו עם הנרות שהכינו אז לכבוד שבת. וכשראה אותם נתלהב מאד ומגודל התלהבותו הורם מעט ממטתו ונשאר מושב מעט, והתחיל לומר בהתלהבות נוראה מאד בזה הלשון: נרות של שבת, נרות של שבת. ואמר זאת בהתלהבות נוראה כמה וכמה פעמים וגילה לנו אז תורה נפלאה מענין הנרות דקדושה וכלל כולם בפירוש נר שבת, ונר יו"ט ונרות של חנוכה וכו' וכו', ואח"כ אמר אז יש לי עתה בזה תלי תלין של הלכות, אך אין לי כח לדבר יותר, ובמעט זמן קצר, לערך שעה, נסתלק. מה נאמר מה נדבר, אוי לנו על שברינו נחלה מכתינו, אבל זאת נחמתינו אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים ירושתינו שזכינו לירש ממנו תורות וחידושים כאלה וכאלה, אשרינו, ע"כ. הדבר נזכר ג"כ במכתב שכתבו אנ"ש מברסלב לאנ"ש שבטשעהרין, שבו הודיעו מהסתלקות גאון עוזינו ציס"ע מורנ"ת זצ"ל בת"ד... ובכל יום גברה חולשתו וכו' ובלילה אמר חצות ואחר חצות בערך ג' שעות קודם אור היום תפס קולמוס וכתב תורה על משנת משקין בית השלחין במועד וכו', נר שבת ונר יו"ט וכו' ואמר שיש לו על ענין זה תילי תילין של הלכות פלאי פלאות, רק אין לי כח וכו', ע"כ. כנראה מדבריו האחרונים שם, שיחס נשמתו בשרשה לנשמת עזרא הסופר (ואכ"מ להאריך בזה) אשר חל הסתלקותו ג"כ בעשרה בטבת. וכן בעת אשר רדפו אותו והוכרח לנוד כצפור ממקום למקום, לא איבד עשתונותיו וריכז כוחו האדיר בהמשך כתיבת ספריו הק' כנזכר מזה בליקו"ה יו"ד ריש הלכות דגים הלכה ה' ת"ל: ב"ה תקצ"ה לפ"ק טבת טשעהרין בעת הרעש והבריחה, המקום ירחם וכו', ע"כ. הדברים באו קצת מוסברים בהג"ה למכתבו מכתב קס"ו. מוצאי שבת שירה אור ליום א' תקצ"ה לפ"ק טשעהרין עיי"ש ובהג"ה מתלמידו וז"ל... בשבת חנוכה פר' מקץ בסעודה שלישית תיכף כשהתחיל מורנו ר' נתן ז"ל לומר תורה, גירו עליו השונאים המעלילים את האדון הגאראדניטשע, וסיבב את הבית שלו עם אנשי חיל, והבית היה מלא אז מפה אל פה מבני ישראל הכשרים שבאו לשמוע דברי קדשו, ולקח האדון הנ"ל כמה נפשות לתפיסה, וגם ספרים הרבה הן הנדפסים, היינו ש"ס ופוסקים וכו' והן מכתביו, והיה מורנו אז בסכנה גדולה ועצומה, וביום ב' שלאחר שבת חנוכה הנ"ל, רצה האדון הנ"ל ליקח לתפיסה את מורנו זצ"ל בעצמו, והוכרח לברוח בהחבא לאומאן ומשם לטשעהרין, כאשר יבואר להלן. וזה תמצא בתחילת הלכות דגים הלכה ה' בליקוטי הלכות יו"ד שכתב שם שנתחברה בעת הרעש והבריחה, היינו הרעש והבריחה הזאת שברח אז לטשעהרין וכו', ע"כ. אך לא ארכו הימים וכעבור כמה חדשים ביום ד' פר' מטות ומסעי חודש מנ"א תקצ"ה [אחרי הרבה עלילות ושקרים שהעלילו עליו מתנגדיו שהוא חותר וממריד נגד השלטון ועושה עצמו נביא ועוד ועוד, אשר כל זה העלה חמתו של השלטון עליו ומתנגדיו הוציאו סכומים עצומים של כסף לשחד בזה את המושלים ופקידיהם לתפוס את מוהרנ"ת זצ"ל לבית האסורים ובעוונותינו הרבים מעשה שטן הצליח, רק לפי שעה, ונתפס מוהרנ"ת זצ"ל לבית אסורים, כמבואר .כל זאת במכתביו משנת תקצ"ה עד תקצ"ט שאז נשברו מתנגדיו שבר אשר לא יכלו קום, כמסופר מזה מעט מזעיר בספר "ימי התלאות" ובס' "טובות זכרונות", עיי"ש כ"ז ואכ"מ] ואעתיק רק קטעים מהמגע להתעלותו אז בימים האלו מעל כל הסובב אותו והשקיע מוחו ודעתו רק בתורת ה' ובכתיבת ספריו. עיין בדברי המעתיק במכתב ק"פ מיום א' פר' מטות ומסעי תקצ"ה בת"ד וז"ל: ביום ד' פ' הנ"ל לקחו אותו להתפיסה להטורמע ועינו אותו שם מאד, כי הושיבו אותו בין גזלנים ורוצחי נפשות [המחשבה הראשונה שעלתה אז במוחו של מוהרנ"ת אשר גם בלא זר. לא זזה מתוך מחשבתו הוא זכרון יום האחרון כמסופר בימי התלאות סי' ל' בת"ד וז"ל: סיפר מורנ"ת שבעת שהובילו אותו לתפיסה והגיע לשער בא על זכרונו, איך שמלאכי חבלה מובילים אותו לגיהנם ומגיעים לפתחו של גהינום שרואה בזה הפתח יכנס לגהינום וכר] וביום הראשון היה כמעט מסוכן על ידי העינוים שעינו אותו, עד שחמל השי"ת, ויתן אותו לחן בעיני שר בית הסוהר והושיבו בחדר מיוחד, והניח שיתנו לו כל הספרים אשר היו צריכין לו בכל יום, היינו תנ"ך ואחד מד' חלקי שו"ע הגדולים וגמרא וזוהר וכתבי האריז"ל וכיוצא עוד ספרים, הן מנגלה והן מנסתר, וגם כלי כתיבה נתנו לו לבית הסוהר, כי גם שם דיבק את עצמו להשי"ת, עד שזכה להשיג חידושין דאורייתא, כמובא מזה בספר "ליקוטי הלכות" יורה דעה, ע"כ. ובספר "ימי התלאות" סי' ל' וז"ל: שמה הכניסו לו כל הספרים וגם ניר ודיו ושם חידש הרבה חידושי תורה והלכה אחת יש בליקו"ה שמוזכר שחיבר אותה בתפיסה וכו', ובסי' ל"ב מציין שהיא הלכה ד' בהלכות יין נסך־ והנה מורנ"ת לא מזכיר בפירוש דבר ישיבתו אז בבית הסוהר, אך מכלל דבריו מוכח כן. אציין רק ר"פ והבקי מהנעשה אז יבין הדבר לאישורו. וז"ל שם סי' ט"וי: גודל עוצם הפגם של המחלוקת שעי"ז באים לידי שפ"ד בכמה בחינות וכו' וכר ובפרט שרוב מקורביהם פגומים מאד וכו' ובודים שקרים וכזבים גדולים על הצדיק האמת ואנשיו, עד שמתירין דמם בפרהסיא וכו' וכו' כי מסית את האדם על חבירו שמצוה גדולה להודפו ולרודפו וכו' [והכוונה לנוסח הכרוז שהוציא החולק] ושם סי' כ"ב כשמתגברין החולקים הרודפים ומוסרים איש ישראלי הנרדף על ידם לבית האסורים ממש ח"ו וכביכול השכינה היא בתפיסה בבית האסורים עמו, כי עמו אנכי בצרה, אוי להגורמים כל זה, אוי לנפשם כי גמלו להם רעה, וכשאיש הישראלי רואה שמתגברת עליו הגלות מאד מכל הצדדים מכ"ש מי שהוא נרדף כ"כ עד שבא ח"ו לבית האסורים ממש צריך לתת ללבו לברוח ולנוס משם דייקא להשי"ת וכו' וכו' עיי"ש הלכה עמוקה ורחבה, עמוד והתבונן כח שליטתו על עצמו שאפילו בעמדו לפני משפט אשר לא ידע את אשר יחרץ גורלו משם דיבק את עצמו להשי"ת, וגם משם הדריך וחינך והפיץ מעינותיו חוצה. ואציין בזה מכתב מתלמידו הרה"ח ר' נתן ב"ר לייבל, בעהמ"ח ספר "קונטרס הצירופים", מכתב צ"ה (בכת"י) ת"ל: וכבר אמר אדמו"ר מוה"ר נתן זצוק"ל כשגבר עלינו המחלוקת מאד החיו עצמם בזה הפסוק "השומר אמת לעולם", שהשי"ת בעצמו שומר האמת לעולם, ומכל החירופין והגידופין תפנו עצמכם ללמוד ליקוטי הלכות, כי רבינו ז"ל אמר שהצדיק מכל החירופין והגידופין הוא עושה הלכות [ליקו"א סי' י"ב] ומאדמו"ר מוה"ר נתן זצוק"ל ראינו בעינינו שזכה לזה, ואנו צריכים בפשיטות לקיים שמכל הבזיונות נפנה עצמנו אל ספרי רבינו זצ"ל וכו' וכו' ע"כ. אך בחסדי השי"ת ניצל אז ע"י השתדלות מצד אנ"ש ובעיקר השקיע כחו והשפעתו הנגיד הנכבד מחשובי אנ"ש הרה"ח ר' שמואל ויינברג זצ"ל, והחליפו עונשו בגזירת גירוש וגם אז המשיך ביתר שאת להפיץ מעינותיו חוצה וזרמי הנחל פרצו לכל עבר, אע"פ שנשאר גלמוד מכל חברתו ותלמידיו. וכה דבריו ב"ליקוטי הלכות" יו"ד הל' רבית הל' ה' בתחילת ההלכה: ב"ה אלול תקצ"ה לפ"ק נעמרוב. התחלתי קונטרס זה המתחיל מהלכות רבית הלכה ה' בעת אשר גירשו אותי מביתי מברסלב ע"י עלילות שקר בעצת החולקים, וה' לא עזב חסדו מאתי ויתן אותי לרחמים, ובצר הרחיב לי וזכיתי גם בעוצם הגירוש והטלטול והרדיפות מכל צד כמפורסם, לחדש גם אז את אשר האיר ה' עיני בחסדו למצוא נפלאות בהלכות התורה הקדושה ע"פ דרכי נפלאות ההקדמות נוראות והחידושים חדשים נוראים ונפלאים, עד אין חקר שקבלתי ממנו זצ"ל, וכו' ע"כ.

מכיון שהזכרנו את הכרוז הנ"ל, הנני לגלות אוזן, כי מה שכתב בספר "דור דעה" בנוגע לכרוז הנ"ל אשר תולה בוקי סריקי באחד מגדולי וצדיקי הדור, דבריו בשקר יסודם. חוץ מזה שידוע היטב מי פרסם וחתם על הכרוז המכוער אשר התיר דם אדמו" ר מוהרנ"ת זצוקלל"ה, כאשר יזכיר מזה אדמו"ר מוהרנ"ת זצ"ל במכתבו אל הרב מסאווראן מיום ה' וישלח תקצ"ה עיי"ש. וכן בימי התלאות. יתר ע"כ איך הבל יפצה פיו לעוות ולשקר בדבר דעבידי לגלוי, דהרי הכרוז הנ"ל יצא בשנת תקצ"ה כידוע ומוזכר כ"פ במכתבים. והצדיק אשר עליו יאמר בספר הנ"ל שחתם על הכרוז נסתלק בשנת תקפ"ו (במובא בספר "חכמי ישראל" נוסח מצבתו הק' וכן בשאר ספרי התולדות). זאת אומרת שנסתלק קרוב לעשר שנים לפני שיצא הלהב על מוהרנ"ת. ואדמו"ר מוהרנ"ת מזכיר שבשנת תקפ"ה ביקר אצל הצדיק הנ"ל וקיבלו בכבוד רב ודיברו בידידות, אך זה דרכם כסל למו לרמות, לרמוס ולדרום כשור המזיק בלי לברר אמיתות הדברים. וראה עד היכן הגיע חוצפתם ועזותם כי קמו והדפיסו בתוך ספר הקדוש מדרש פנחס, דיברו וכו' על ברסלבער חסידים וכוי. והנה שם ברסלבער הוקבע לראשונה בשנת תקס"ב כמבואר בחיי מוהר"ן, מקום ישיבתו ונסיעותיו סי' י"ב וז"ל: בשנת תקס"ב בחודש אלול נכנס לברסלב וכו', ואח"כ אמר היום נטענו שם ברסלבר חסידים וכו' ע"כ, והנה הרה"ק ר' פנחס מקאריץ זצוק"ל נסתלק בשנת תקנ"א (לפי ס' חכמי ישראל) זאת אומרת אחד עשר שנה לפני שידעו, והיה קיים בעולם ברסלבער חסידים, וכשנסתלק לחיי העוה"ב היה אדמו"ר נ"ע בן שמונה־עשר וחצי שנה (כי נולד באמצע שנת תקל"ב) ואז גר אדמו"ר במעדוועדיקא והיה ממש תחלת דתחלת הנהגתו, שנכנסו אליו כמה אנשים, אבל עדיין לא יצא שמו וטבעו בעולם ולא חלק אדם עליו, כי כל המחלוקת התחילה אחרי שחזר אדמו"ר מאר"י ונכנס לעיר זלאטפאלי בשנת תק"ס כמבוא!" בחיי מוהר"ן. ובפרט אם ננקוט את תאריך הסתלקות הרה"ק ר"ם זצ"ל, לפי המבואר בספר "דור דור ודורשיו" מערכה פ' סי' פ"ו, שכתב שנסתלק סביבות שנת תק"מ, זאת אומרת שאדמו"ר נ"ע היה אז בגיל שמונה למרבה. וא"כ איך יתכן לכתוב שדיברו לפניו ואמר. ציינתי שני פרטי דברים אלו לראות ולהיות לעדים איך העיזו לכתוב ולהדפיס שקרים גסים ולהפיצם ע"פ תבל, ועוד תלו עצמן באילנות גדולים. ידוע ומפורסם בין אנ"ש כי הגאון ר' מאיר שפירא זצ"ל, שהיה נכד הרה"ק ר' פנחס זצ"ל אמר שהדברים המובאים שם בענין זה הם מזויפים והפליג בגודל חיבתו וידידותו לאנ"ש כמפורסם לכל תלמידיו ויודעיו. וכן הרה"ג ר' מרדכי הלברשטאם אב"ד סוקלאב זצ"ל פירסם בשעתו מכתב אשר מבאר כי הדברים בשקר יסודם. בהדפסות האחרונות הוציאו הקטע הזה מספר הקדוש "מדרש פנחס". לפי הוראות מהרה"צ מבעלז זצ"ל והגאון מטשעבין זצ"ל, השתדל בזה הרה"ח המפורסם יכו' מו"ה אשר זעליג מרגליות שליט"א. יצאתי בדרד אגב וגררא דגררא מהנושא. נחזור לראשונות. בעצם הרעש והמחלוקת נאבדו חלק מחידושי תורתו של מוהרנ"ת כנזכר בליקו"ה, יו"ד סוף הלכות שחיטה הלכה ה', וז"ל: ועיין השייך לזה בכרד כ"ף, אד בעוה"ר נאבד לחלוטין בעת הרעש והמחלוקת שהי' בשנת תקצ"ה לפ"ק. עוד שם הועתק מכ"י מו"ד מו"ה ר' נתן זצוק"ל בעל המחבר הלזה וז"ל: התחלת ספר הזה "ליקוטי הלכות" על התחלת היו"ד מהלכה ה' שהוא מהלכות שחיטה עד הלכות דגים כבר הי' כתוב אצלי ת"ל (היינו בכרך כ"ף הנ"ל) אך בשעת הרדיפה שרדפו אותי וכו' כמפורסם וכמבואר אצלנו בכתב מעט מזה, אז נאבד הכרך כ"ף הנ"ל שהי' כתוב שם חידושים על התחלת היו"ד עד ה' דגים, הש"י ברחמיו ישיב כל האבידות בגשמיות ורוחניות וישקיט מאתנו המחלוקת שחולקים עדיין עלינו בחנם על לא דבר, עד אשר רבו משערות ראשינו שונאינו חנם וכו' תחת אהבתינו ישטנוני ואני תפלה ע"כ. וכן בשעת הסתלקותו הקדושה נאבדו כמה כתבים ממוהרנ"ת כנזכר בימי מוהרנ"ת, וכן בדברי הר"ר נחמן מטולטשין ז"ל בסוף חו"מ בהמפתחות (דפוס ראשון) וז"ל א"ה מפתחות וראשי פרקים מכל הלכה והלכה ומכל אות אשר בכל הלכה כמו שהם על החו"מ ח"א וח"ב ואה"ע, כמו כן היה על כל האו"ח והיו"ד, אך נאבדו מאתנו בעת רעש הסתלקותו ולא נודע לנו איה הם וכר ועיי"ש. קודם שנסדר סדר השתלשלות הדפסת ה"ליקוטי הלכות" ראיתי לציין כמה דברים בגודל יקרתם מדברי תלמידיו. בהקדמת ימי התלאות וז"ל אציג פה מה שאמר הר' משה. [ברסלבער] זצ"ל ששמע ממוהרנ"ת בעת שדיברו לפניו מחלומו של ר' שמואל־אייזיק זצ"ל ואמר תחילה בלשון צחות חלומות. אח"כ אמר, אני אספר לכם את חלומי. ראיתי את אדמו"ר שבא אלי עם עוד אחד, וסיפרתי לפניו בדרך קובלנא כל אשר עבר עלי, ואמר לי אדמו"ר בזה"ל: "די האסט אבער מיט דיינע ספרים גיט גימאכט" (אבל אתה עם הספרים שלך טוב עשית) וזה האחד שהי' עמו נענע לו בראשו והסכים על זה ואמר בזה"ל: "יאה יאה, זייער גיט גימאכט (כן כן, טוב מאד עשית) ושאלתי את אדמו"ר מי הוא זה, והשיב לי, זה הוא משה רבינו ע"ה, ע"כ. ובמכתבי הרה"ח ר' נתן מטבריא הנמצאים עדיין בכת"י מכתב נ"ה וז"ל: ...אין אני יודע איך יכולין לחיות בלא ספרי רבינו זצ"ל ותלמידו הקדוש ותלמיד תלמידו [הכוונה לספרי הרב מטשעהרין זצ"ל שנדפסו אז קצת מספריו] כ"א תרצו לבקש איזה מרגוע לנפשיכם הן בעבודת השי"ת תלמדו בהלכות קריאת התורה, והן איד יכולין לעשות משא ומתן תלמדו בהלכות משא ומתן הלכה ד/ ואם תעיינו באמת ובאמונה שלימה ובהתקשרות אמיתית לרבינו זצ"ל ולתלמידו הקדוש, בוודאי תמצאו מרגוע לנפשותיכם, כי אין אני מבין כלל איך מי שנקרא על שם רבינו זצ"ל ותלמידו הקדוש, איך אינו מתמיד לחפש בגנזיא דמלכא באוצרות היקרים אשר גילה השי"ת לרבינו זצ"ל ותלמידו הקדוש, כי הלא הם משיבין הנפש בזה ובבא, וכל יום ויום שילמוד בהם יתנו חיות לזה היום כפי מה שעובר על האדם בזה. ומבלעדם איני יודע איך מקבלים חיות כי רבינו זצ"ל ותלמידו הק' חיו חיים טובים וחיים ארוכים, ויכולים לומר שירות וחידות ולעשות זמן שיהיה הזמן יקר ולהמשיך אותנו בקולם אל השי"ת. ובדבריהם הם מועטים המחזיקים הרבה ויכולים לרפאות את נפשותינו מכל תחלואינו המוכים בעשרה חיצים, רק אנו צריכין להטות שכמנו בתמימות ובפשיטות לילך בדרכי השי"ת, ובדרכי רבעו זצ"ל ותלמידו הקדוש, וברצונות חזקים יומם ולילה, ולא נניח הרצון כלל וכו' וכר וללבוש אותנו בלבושים שלמים וכו', כי כל תורה והלכה היא לבוש לנשמותינו וכו' ע"כ. עוד שם מכתב ק"ג: ...ספרי רבעו ז"ל ותלמידו הק' הם ממש הגן עדן והם יכולים ממש להפוך משאול תחתית לגן עדן התחתון ולגן עדן העליון. ובכל עת אנו צריכים לשמוח שיש לנו רבי כזה ותלמיד כזה וכר וכו', ע"כ. עוד שם מכתב קי"ד: ...ביום שבת קודש למדתי הלכות תפילין הלכה ה' על המעשה, ואתמול ב"ה גמרתי אותה וממש תאמינו לי שבעת הלימוד ישבתי בגן עדן. והש"י יתן שיהיה זה הגן עדן שלנו וכו', ע"כ. העולה על כולם בהרגשתו ושמושו בקודש (כלשון ר' נתן בעל קונטרס הצירופים) אצל מוהרנ"ת ז"ל בפועל ממש היה תלמידו הנאמן אשר היה חסיד בכל מעשיו בבית אדמו"ר מוהרנ"ת ובנסיעותיו התכופות וכר וכו', אשר סיכן עצמו בסכ"נ לא פעם אחת עבור מוהרנ"ת זצ"ל היה הר"ר נחמן מטולטשין זצ"ל שאדמר'ר מוהרנ"ת זצ"ל קלע למעמקי חריצי נפשו בהיותו בחור צעיר ומאז עמד לשרת אותו לכל אשר יצווה, הוא אשר הרגיש כי עליו חלה חובת היום בהוצאת ספרי "ליקוטי הלכות". החובה שהרגיש הר"ג מטולטשין זצ"ל בזה למדים אנו מביטוייו הקצרים בסוף המפתחות לאהע"ז וז"ל: ...כמה שנמצא אתי טוב אדמו"ר מוהרנ"ת זצוק"ל חובה עלי להוציאו לאור, כי כל דיבוי ודיבור הנמצא מכתביו הנ"ל הן מפתחות ור"פ וכו', כולם משיבין את הנפש בשבעה משיבי טעם ומלמד לאדם דעת ועצות להתקרב להש"י, מכל מקום אשר נתעה בעו"ה ולהנטותו לתחי' לנצח נצחים, אכי"ר, ע"כ. הוא אשר הכינם וסידרם לדפוס וראשון לכל העתיקם בכתב הדור, כדי שיוכלו להדפיסם. וכלשונו בתחילת הספר בהתנצלות מהמשגיח בהדפסת ספר הק' ליקוטי הלכות וז"ל: ...כי לא נדפסו מכתב ידו הקדושה בעצמו רק מהעתקת כתב ידו מיד ליד וכו' וכו'. והרחיב הדברים בנו הגר"א חזן בר"ג מטולטשין זצ"ל בספר שיחות וסיפורים דף ס"ד סי' מ"ז (דפו"י) וז"ל: וברוב הרגשת אבי זצ"ל שזכה להרגיש בהם קיבל על עצמו עניות מופלגת ועצומה כמה שנים וטרח ויגע להעתיק כל הששה כרכים באופן שיהיו ראוים להדפיס מהם (כי מכתיבת מורנ"ת זצ"ל ברוב מהירותו נדבקו הרבה מהאותיות זה לזה עד שהיה קשה להדפיס מהם) , ולא קיבל על זה פרס ומעות ממורנ"ת זצ"ל אפילו פרוטה אחת. ומאמר רבינו זצ"ל לאנ"ש על מורנ"ת זצ"ל שיש להם להחזיק לו טובה, כי לולא הוא לא היה להם אפילו דף אחד, סבב אח"כ זה המאמר גם על אבי זצ"ל בשקידתו ויגיעותיו להוציא לאור ספרי מוהרנ"ת זצ"ל. ושמעתי מאתו שבעת גמרו את כתיבת ספרי "ליקוטי הלכות" שאל אותו פעם אחת מוהרנ"ת זצ"ל: "ההרגשת בספרי התנוצצות אלקות י" והשיב לו: "הן" (והי' מבואר מדבריו שכמה פעמים ברוב הרגשתו והתנוצצות אלקות שזרח עליו מחמת זה, הוכרח להניח את הקולמוס מתוך ידו ולפסוק לגמרי מהכתיבה) ואח"כ חגר את מתניו להדפיס עכ"פ את הכרך הראשון (או"ח חלק א') אבל ע"ז נתעורר מורנ"ת זצ"ל ליתן לו קצת על הוצאות הדרך לעיר יאס שבמדינת וואלאכייע. וזוגתו כששמעה בטולטשין שנסע למדינת וואלאכייע נסעה לברסלב להודיע למורנ"ת זצ"ל שאם לא יספיקה עכ"פ בלחם צר ומים לחץ תגווע ח"ו ברעב היא וזרעה, והוכרח מוהרנ"ת לכתוב לבנו ר' יצחק זצ"ל מטאלטשין ליתן לה בכל שבוע איזה סכום באופן שתתפרנס עכ"פ בצימצום. ואבי ז"ל בעצמו בכל משך הדרך, הרבה מאד לצמצם ולמעט בהוצאות וגם בתחלת הדרך הלך רגלי כמה פעמים, כי גם הוצאות הדפום עצמם היו קשים וכבדים על מוהרנ"ת זצ"ל, כפי עוצם עניותו והסתרתו מאנשי תבל, ע"כ.

פרשת הדפסת ספרי "ליקוטי הלכות" אפופה מסתורין. מוהרנ"ת זצ"ל במכתביו נמנע כמעט להזכיר את דבר ההדפסה. הוא מזכיר תמיד ששלח את ר' נחמן להתחיל את העסק ולגמור את העסק, אך אינו מזכיר אף פעם מענין הספרים, רק כותב שיביאו את הסחורה, הסחורה עולה יפה, או שכותב ס', מבלי להבין מה היא כל החרדה. יתר על כן, אפילו כשמורנ"ת שולח דוגמא לאנ"ש, מזהירם בתוקף שיגנזו את זה שלא יראה אותו זר ח"ו. עוד מה בעצם קרה להדפוס הנכבד עם אותיות נהדרות אשר היד. למוהרנ"ת זצ"ל, אשר השקיע בזה זמן כסף רצון וכח. ובשנת תקפ"ה כבר קיבל תשובה מוילנא שיתנו לו רשיון, כמו שמזכיר בימי מוהרנ"ת דף נ"ו וז"ל: ביום א' שאחר יו"כ הנקרא שם ה' שנת תקפ"ה עזרני השי"ת שהגיעה לי תשובה מווילנא שאשלח לשם סך מועט וישלחו לי רשיון מיד וכר ושם ביום ה' כ"ד תשרי א"ח סוכות תקפ"ו עזרני השי"ת ופתחו לי הבית שהדפוס עומד בו שהי' חתום עד הנה זה יותר משנה ומחצה, אבל הדפוס בעצמו עדיין חתומה וכוי, ע"כ. וגם מה חיפשו בשנת תקצ"ה את הדפוס בבית מוהרנ"ת כנזכר במכתביו. מכתב ק"פ מיום א' מטות ומסעי תקצ"ה וז"ל: ...אתמול סמוך למנחה בא הקווארטאלנע לביתי ושאל על דבר הדפוס, והשיבו לו, הלא כבר אין לי דפוס זה כמה שנים והלך בשתיקה מביתי ולא השיב דבר וכו', ע"כ. וגם רואים שמוהרנ"ת ז"ל חיפש עצות חדשות בנוגע להדפסה כמוזכר במכתביו קכ"ט שנת תקצ"ד וז"ל: ...הן היום בא לביתי מוכ"ז הרבני הנגיד מו"ה חיים ג"י מלבוב וכו', כי נחוץ הוא אלינו מאד, כי יכולה לצמוח מזה ישועה גדולה מאד בענין הדפסת ספרינו כי כפי דבריו נוכל להדפיס שם בישועתו הגדולה ית' וכו', ע"כ. עוד שם מכתב ק"ל ת"ל: ...והנה אהובי בני בענין האורח הג"ל ראוי לך להחיות עצמך הרבה, כי אע"פ שעדיין אין אנו יודעים מה יצמח מזה, עכ"פ לע"ע הוא פלא גדול אצלי מאת ה' היתד. זאת וכו' וכפי דבריו בקל נוכל להדפיס שם בעה"י אם יהיו לנו מעות ולה' התשועה וכו' ע"כ. ושם מכתב קל"ב לד' חיים הכהן וז"ל: ...ובפרט אודות ההדפסה שיראה לדבר עם המדפיסים דשם אם אוכל להדפיס שם הספרים שלנו וכו'.

פרט אחד ברור שמוהרנ"ת זצ"ל פחד מאד שלא יתעורר מהדש המחלוקת שנשקטה במקצת בשנת תקצ"ט. וע"כ חשש מאד שלא יתוודע לשום אחד שלא מאנ"ש שמתעסקים בהדפסת הספרים הקדושים, כי כבר כשל כוחו מלסבול צרות ויסורים שעוללו מתנגדיו, בעת עסקו בהדפסת התפילות עד שנגרם עי"ז סגירת הדפוס בביתו. רמז מענין זה אנו מוצאים במכתבו, מכתב שס"ט, בעת אשר נסע לטשעהרין בענין להתרים אנ"ש עבור הוצאות הספרים, ומזכיר שם ג"כ את הספרים בדרך רמז של עסק וסחורה עיי"ש היטב ת"ל: ...בתוך כך הגיע לי מכתביך וכו' וכו' מאליכם תבינו שהרבה החליש דעתי בתחילת מכתבו שכתב מגודל הרעש שהיה עד שהוכרח לגנוז וכו' וכו' תסמר שערות ראשי, מזה יראה ורעד יבא בי להתחיל מחדש וכו', ע"כ עיי"ש. אך לא בגין זה הוכרח מוהרנ"ת זצ"ל לשלוח את ר' נחמן טולטישנער זצ"ל בדרך כ"כ רחוקה. ולהבהרת הדברים נוכרח לידע מה קרה אז בכלליות גזירות הצר אשר השחיר פני ישראל בגזרותיו הקשות מגזירותיו של המן. והכל בהדרכתם של ראשי התנינים המשכילים שהמרידו עולם ומלואו ורצו להפוך הקערה על פיה לטמאות בזוהמת דרכם כל בני ישראל הכשירים והשתמשו בכל האמצעים אשר בידם אם בהפצת עלונים בדברי כפירה ואם בהלשנות על מנהיגי ישראל וכדומה. ונצביע מקצת מדרכי פעולתן הרעה אז, אשר היא אשר גרמה להתדרדרות מצב היהדות עד כעת, השם ירחם. אדמו"ר מוהרנ"ת זצ"ל מזכיר פעלם בקיצור במכתבו, מכתב שמ"ה, וז"ל: בעזה"י חדשים לבקרים רבה אמונתך, אור בוקר יום ג' וישלח תר"ב אומאן. ...והנה בעתים הללו הובאו לפני הקונטרסים הרעים והמרים שורש פורה ראש ולענה של פריצי בני עמינו הפורקי עול, מה שעוסקים להדפיס בכל פעם לצודד נפשות לפורחות לשאול ואבדון ר"ל, כמפורסם הצרה המרה הזאת עתה. ואם כי ראוי לקרוע בגדים לאלפים קרעים על כל דיבור ודיבור הרע ומר וסרוח שלהם שהוא כמדקירות חרב נגד ה' ותורתו וצדיקיו האמתיים וכר וכו', ע"כ. עוד פרט מסופר בקצרה בספר" "אבניה ברזל" דף נ"ד סי' כ' וז"ל: כשרצה מוהרנ"ת ליסע לבראד, כי היו לו רמזים מרבינו זצוק"ל ליסע לשם, ורצה ליסע להדפיס את הליקוטי הלכות, כי במדינות רוסיא לא יכלו להדפיס כי היו מהז' ספרים שלא הניחו להדפיס, היינו ספרי הזוה"ק וספרי אדמו"ר זצ"ל וספרי הרב בעל התניא וכו', ע"כ. אך מה לו לניקולאי השיכור שפתאום אסר להדפיס ספרים אלו, ומה המריץ אותם לאסור דוקא ספרים הקדושים האלו. גופא דעובדא הכי הוי. בשנת תקפ"ג הגיש אחד מראשי המשכילים הכופרים יצחק־בער לוינזון לבית המלכות סקירה מפורטת על מהלכי ישראל והכתות השונות שבהם. ובדבריו מלשינות ושקרים איומים על בערות העם. הצעתו היא לייסד בתי ספר לבער את "הבערות הדתית" עפ"ל. במשך כמה שנים עמל המשכיל הנ"ל למצוא מהלכים בחצר המלוכה. מניעם לפעם הוציא ספרים טמאים המשחירים פני הדת בישראל. הדבר נמשך עד שנת תקצ"א ואז מצא אוזן קשבת אצל שר ההשכלה ובא אתו בקשרי ידידות. בהמשך הזמן, בשנת תקצ"ג הוסיף ברשעתו לחתור תחת יסודות הדת, ובתוספת הלשנות ובדותות הציע לסגור את בתי הדפוס העברים במקומות שאין צנזורה. להצעתו צירף רשימת הספרים אשר לדעתו הם "מזיקים" (כלשונו הטמאה עפ"ל) ובראשם היו ספרי הזוה"ק, ספרי אדמו"ר זצ"ל, ספרי הרב בעל "התניא" זצ"ל. בשנת תקצ"ז יצאה הגזירה להעביר בכור מבחנם את הספרים המזיקים. אך סגירת בתי הדפום עדיין לא יצאה לפועל, עד שבשנת תקצ"ח הגיע הטמא ד"ר לילנטאל לכהן בתור מורה ראשי בבית הספר של המתבוללים אשר בריגא. לילנטאל בהיותו בעמדה רשמית, נוסף על קשריו עם בית המלוכה בהמלצתו של מלך בייערן אל אחיו הנסיך ליכטנברג, חתנו של ניקולאי הראשון, מצא לפניו קן של פריצים משכילי רוסיא, וגם הם ראו בו כח עצום להוציא מחשבתם הטמאה לפועל. וכך הוטלה עליו המלאכה הנמבזה להחניק ולדפוק את עם ישראל בצפור נפשם. דרכו היתד. בראשונה להביא לסגירת בתי הדפוס במקום שאין הצנזורה שולטת ובוחשת בהם. ב. הפצת ספריהם הטמאים אשר הלעיגו וביזו דרכי התורה ובפרט עמדו לנגד עיניהם ספרי החסידות הפוריים שראו בהם אויב מספר ראשון, אשר מבלעדי להתגבר עליהם לא יוכלו לנצח על המלאכה. ג. להקים בתי חינוך לנערי ישראל. בדברים אלה יובן היטב, דברי מוהרנ"ת זצ"ל בכמה מקומות בליקוטי הלכות, אשר הרעיש עולמות וצרח מר ככרוכיא על עוצם הגזירות, בעיקר על המלחמה שהכריזו נגד חדרי ישראל, אם כי המלחמה על ספרי ישראל היתה קשה. אבל מוהרנ"ת זצ"ל חיפש כל מיני טצדקי איך להמשיך במפעלו הכביר והעצום בהפצת והדפסת הספרים, אם כי במס"ג גדולה. אך המלחמה על החדרים היתד. קשה ומרה ועקובה מדם, כי לא היה באפשר להעלים דבר המשך החדרים של מאות ורבבות אלפי בנ"י כ"י, ועל זה היה צריך לעמוד במלחמה באופן גלוי נגד המשכילים, כי הממשלה לא פעלה אלא ביזמת המשכילים, והצורר היה בזה לצאת במצח נחושה נגד המשכילים לבלתי יבצעו זממם. המשכילים מצדם ידעו שהמלחמה לא תהיה קלה להפוד הקערה על פיה, וע"כ פנו בבקשה להתיר להם לייסד חברה בשם "שוחרי אור והשכלה". מטרת החברה היתד, בית ועד למשכילים להתוועד ולדון בעניני חינוך, ובכדי למצוא חן בעיניהם, הוסיפו שהמקום ישמש כבית ועד להפצת ההשכלה בקרב היהודים ומקום פרסום חסדי המלוכה הדואגת לטובת היהודים. המלוכה אישרה את דבר הקמת החברה, והיא הקימה סניפים בחבלי רוסיא שידאגו להקים בתי חינוך לנערי ישראל, בכדי להקל על מלאכת השמד. ועל הגזירה המרה הזאת סובבים הרבה מדברי מוהרנ"ת זצ"ל בהלכות, ונציין דבריו המובאים באו"ח הלכות פסח הלכה ז' סי' ר וז"ל: ראוי לנו לבכות ולצעוק יום ולילה, נבטוש רישא בכותלא דביתא, בת עמי חגרי שק התפלשי בעפרים, אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים, על גודל השבר והצרה הגדולה הנשמעת בעולם, אשר עדיין לא היתד, כזאת, אשר נתחברו בכמה מקומות כמה כתות רשעים גמורים מפורסמים, ועשו לעצמן חברת חינוך לנערים, ללמד בני ישראל הקטנים חכמות חיצוניות ולשונות העכו"ם. והם מטמאים הבל פיהם הקדוש, ועוקרים אותם בחייהם מקטנותם מהש"י ומן התורה, כי מרגילים אותם בדרכי העכו"ם ובמלבושיהם מנעוריהם, והם צודים נפשות יקרות לפורחות לגיהנום. אוי לנו כי שודדנו, אוי לנו על שבדינו, אוי ואבוי. ואם אמרתי אספרה כמו אפס קצהו מעוצם הצרה הזאת יכלו המון יריעות, כי אין רעה גדולה מזו כאשר נראה בחוש שכל אלו הנערים שנתגדלו ע"פ הדרכים הרעים האלו, הם אפיקורסים מפורסמים והם גרועים ממשומדים ומחללים שבת בפרהסיא ומתלוצצים מכל התורה כולה, וביותר מתורה שבע"פ, מדברי התלמוד ואגדות רז"ל, עד שאסור לחזור ולהעלות על הכתב, ומכ"ש בע"פ דבריהם הרעים והמרים וכו' וכו', ואין צורך להאריך ולבאר עוצם הצרה הגדולה הזאת אשר כמוהו לא נהייתה, אשר על זה התנבאו כל נביאינו שיהיה בסוף הימים צרה אשר כמוה לא נהייתה וכו', אשרי מי שזוכה בימים האלה להרחיק א"ע ואת בניו מהם ואם אין בידינו למונעם בעו"ה, עכ"פ החיוב על כ"א מאנשי ישראל הכשירים להזהיר את בניו ואת בני בניו לדורות שיתרחקו בכל מיני התרחקות מדרכים אלו ושלא ליתן את בניו לחדר שלומדים בו אחד מהבנים, אלו ההולכים בדרכים הרעים הנ"ל, אע"פ שאצל זה המלמד אין עוסקים בלימוד הרע הזה, רק לומדים אצלו תורה הקדושה, גמרא ופוסקים, רק שקצת תלמידים לומדים במקום אחר אלו העניינים, אעפ"כ אסור להתחבר עמהם כלל, שלא ימשיכו את בניו ח"ו לדרכם הרעה ולסברותיהם המרות שלא יכניסו ח"ו איזה תאוה ללמוד ספריהם הרעים ר"ל, והשי"ת ירחם על כלליות ישראל וימהר גאולתינו וכר וכו', ע"כ. דברים קדושים אלו מסבירים את המצב שהיה אז, ואיך היתה התחלת פעולת מלאכי החבלה, לשבור את נשמת האומה כולה, אך בחסדי השי"ת לא נטש ה' עמו והקים להם מורים ומנהיגים אשר כל מי שרצה לשמוע בדרך עצתם ניצל מרדת שחת, כי המשכילים לא יכלו להוציא אז פעולתם באופן מעשי, אך מקודם השתדלו למשוך ולצוד נפשות בקריצת עיניהם ללמוד חכמות ומדעים. ופעולת ההצלה הראשונה היתה התבדלות מכתה רעה הנ"ל, ועי"כ ניצלו שארית ישראל.

ההדפסה והמשך ההפצה של ספרי אדמו"ר זצ"ל, נעצרה כמעט כליל בסביבות שנת תקפ"ד על־ידי סגירת הדפוס שבבית מוהרנ"ת זצ"ל, אך בשנת תקפ"ז התעסקו עדיין בהמשך הדפסת ספר ליקוטי תפלות שהודפס כבר רובו ונשאר בו רק חלק קטן מתפלה י"ד שבחלק ב' שלא נדפס כמבואר לקמן בפרק בפ"ע. מוהרנ"ת חיכה כל יום בכליון עינים לקבלת הרשיון מווילנא, אך המשכילים הארורים כבר בחשו אז בחצר המלכות ומנעו נתינת הרשיון. אך מוהרנ"ת לא אמר נואש והשלים הדפסת התפילות בדפוס אחר. כשגברו ידי זדים והתחילו להצר הדפסת ספרי אדמו"ר זצ"ל, חיפש לו אדמו"ר מוהרנ"ת זצ"ל בשנת תקצ"ה מפלט בלבוב, אך המשך ההתעסקות בהדפסה התחילה להיות קשה מיום ליום. נוסף על כ"ז היה אדמו"ר מוהרנ"ת זצ"ל עני מרוד, והמדפיסים במקומות רחוקים רצו כסף מזומן וביוקר, עוד זה לא נגמר קפץ עליו רגזם של המתנגדים שהתחילו לעשות מלאכת הס"מ בלבוש ובאיצטלא, והוכרח להיות נע ונד במשך ד' שנים, כמבואר לעיל, כ"ז גרם שאדמו"ר מוהרנ"ת זצ"ל לא מצא הדרך איך להמשיך בהדפסה, ולא הדפיס משגת תקפ"ז עד שנת תר"ג אלא ספר אחד "ליקוטי עצות" (ויבואר בפרק בפ"ע) . אך גודל תשוקת הר"ר נחמן מטולטשין ז"ל והתעסקותו בהעתקת הכתבים של ספרי "ליקוטי הלכות" הפיחו רוח חדשה באדמו"ר מוהרנ"ת זצ"ל, והתחיל לשית עצות בנפשו איך להוציא הדבר לפועל. לפי המבואר לעיל גודל המס"נ שהיו צריכים אז בהדפסת הספרים דקדושה מצד אחד ומצד שני מלחמתם הנועזה של המשכילים בהפצת ספרי התועבה, ומניעת הדפסת ספרי אדמו"ר זצ"ל, נבין היטב דבריו הקדושים שהזהיר אדמו"ר מוהרנ"ת זצ"ל ברגעיו האחרונים, לפני הסתלקותו הקדושה, כי היתה אז צרה כפולה ומשולשת: א. חשש מוהרנ"ת מה יהיה כשיסתלק מן העולם, מי ימשיך לסכן עצמו כשאין הראש המדרבן את תלמידיו, בזה לבלי לפחוד ולבלי חת מן המחבלים. ב. המשכילים האפיקורסים ממשיכים להפיץ תועבותיהם. ג. עצם ההדפסה מחוסר ממון וגודל הטרחה. על כל זה באה צוואתו הנרגשת: וז"ל תלמידיו במכתבם לאנ"ש: ... ביום ד' עמדו לפניו כמה אנ"ש ואמר שהעיקר עסק שלכם יהיה להדפיס ספרים, יפוצו מעיינותיך חוצה וכר וכו'. יום ר עש"ק אמר בזה"ל: "נוא אז עזרא הסופד גייט אוועק [כשעזרא הסופר נסתלק] אונ טריף פסול איז זיך מתגבר אזו פיל ווי סע היינט דא אלפים ורבבות טרייף פסול [וספרי הטמאים והפסולים מתגברים ומתרבים לאלפים ורבבות] נאר איך האף אז איין בלעטיל פון ספרי רבינו וועט זיין אתיקון אוף אלדינג [רק תקותי כי דף אחד מספרי רבינו יהי' תיקון על כל זה] נוא זאג איך אייך אן אז אייער עובדא זאל ־ זיין [ע"כ אני מצווה אתכם שפעולתכם תהיה] איר זאלט דרוקין ספרים [שאתם תדפיסו ספרים] סע זאל זיין יפוצו מעיגותיך חוצה [שיהיה באופן של יפוצו מעינותיך חוצה] איחר זאלט זיין שטארק מיט געלט און מיט רצון און טרחה [שתהיו חזקים בכסף וברצון וטרחה] ואמר לבנו ר' יצחק אתה ג"כ צריך ליתן ת"ק רו"ב על זה ואם לאו תן ששים רו"כ וכו' [הכוונה שיתנו ככל האפשר אם רב ואם מעט] וכו' וכו', ע"כ. דבריו אלה עשו רושם ניכר אצל תלמידיו מאז ועד עתה.

פעולתו הראשונה של אדמו"ר מוהרנ"ת זצ"ל אז שענין ההדפסה ירד למחתרת, ואם כי תמיד היה אדמו"ר מוהרנ"ת כותב מכתבים ומזכיר תמיד את ההדפסה, מאז צאת הגזרה לפועל בשנת תקצ"ז הפסיק אדמו"ר מוהרנ"ת זצ"ל לכתוב בזה, אך מאז כינה את ההדפסה בלשון עסק ואת הספרים בלשון סחורה, ואת המטפל הראשי בזה ר' נחמן מטולטשין כינה בשם ר' נחמן סוחר. עיין מכתב תי"ב מיום א' תבא תר"ג וז"ל: ...ותפרוס בשלום ידידי הותיק מו"ה נחמן סוחר שיחי' אם עדיין לא יצא מביתו תראה שיביא עמו איזה סחורה א' או בי, עכ"פ כי אני צריך לראותם קודם שיתקבצו העולם לפה, מכמה טעמים וכו', ע"כ. הדברים מוסבים כשחזר ר' נחמן מטולטשין זצ"ל מנסיעתו ליאס והביא עמו בדרך נס את הספרים ספר "ליקוטי הלכות" חלק א' (וכיבואר להלן) . כבר כתבנו לעיל כי מוהרנ"ת לא שקט במשך כל הזמן למצוא דרך איך ואיפה להמשיך בהדפסת והפצת הספרים. בשנת תקצ"ד צץ ועלה הרעיון על העיר לעמברג, כש"כ לעיל ע"י קרובו של מוהרנ"ת ר' חיים כהן ז"ל, ההתכתבות עם ר' חיים הנ"ל ארכה כחמש שנים. בשנת ת"ר הודיע ר"ח לר' יצחק בן מוהרנ"ת ן"ל כי אפשר להדפיס שם כנזכר במכתביו, מכתב רע"ז. מוהרנ"ת זצ"ל מרגיש חלישות כוחות. הוא מתאונן כי ימי זקנה ושיבה קפצו עליו, כוחו חלש ודל, אך בכל זאת אין הוא יכול לשקוט על שמריו. לפני הנסיעה הוא עושה סיבוב לעורר את אנ"ש בענין ההדפסה בעיירות מדוועדיבקא ומשם ממשך לטשעהרין ומשם לקרימנטשאק, עד שמגיע לאומאן ומשתהה שם פרק זמן וחוזר לברסלב. חודש סיון שנת ת"ר מתכונן אדמו"ר מוהרנ"ת לצאת לדרכו ללעמברג לטפל אישית בהדפסה. הוא אורז חפציו ובלוויית משמשו הר"ר נחמן יוצאים לדרך בלי שיהא בידם שום כספים על הוצאות ההדפסה, אך תקוותם חזקה. ער"ח תמוז מגיעים לברדיטשוב ועומדים שם כמה ימים. משם ממשיכים לראדויאיל שהיתה על הגבול. מוהרנ"ת ור' גחמן עמדו שם כמה ימים בכליון עינים בכדי לעבור את הגבול, אך בעודו שם נודע לו כי הוא עצמו יכול לעבור, אך ר' נחמן אין באפשרותו לצאת את המדינה, ואז הוכרח מוהרנ"ת זצ"ל להשאיר שם את ר' נחמן ולהמשיך במסעיו לבדו. אפשר לתאר את גודל הצער והיסורין שהיו אז לשניהם, ובפרט למוהרנ"ת שהנסיעה עצמה היתה קשה לפניו ועתה הפסיקו ביניהם בחומת ברזל, אך תשועת ה' כהרף עין ושם אצל הגבול גילה מוהרנ"ת זצ"ל בחור אחד שהיה קרוב משפחתו והוא אשר הורה לו הדרך לבראד וסידר לו אכסניה טובה, וגם פירסם דבר בואו. ר' נחמן מצדו גם לא נח, כי ידע כי בלעדיו לא יוכל מוהרנ"ת להמשיך במסעיו. כעבור יומיים מצא דרך והופיע בבראד. בבראד התעכב מוהרנ"ת כמה ימים והתוודע אל זקני החסידים אשר קיבלו פניו בכבוד רב. משם המשיך מוהרנ"ת מסעותיו ללעמברג. שם התחיל לדבר עם המדפיסים בנוגע להדפסת ספרי אדמו"ר. .ועיין מכתבו, מכתב ר"צ: ...הייתי סבור עד הנה שח"ו אשוב ריקם לביתי ולא אפעל ח"ו לענין עסקינו וכבר חיזקתי עצמי שאפילו אם יהיה כך לא אפול בדעתי כלל, כי אני חזק ב"ה באמונה, ומעט אני יודע בחסדו ית' שבודאי הייתי צריך להיות פה, אך מה גדלו מעשי הי, מאד עמקו מחשבותיו, ומה נפלאו חסדיו אשר פקח עיני לבבי לידע ולהאמין בנפלאות נוראות גדולתו של הצדיק האמת עד שלא הייתי מייאש עצמי מן הרחמים. והאמנתי אם כי השערים סגורים ומסוגרים מכל צד ומכל פנה עד שהטועה יכול לטעות שאפס ח"ו תקוה, אעפי"ב יש תקוה יש ויש, כי הרבה רווח והצלה לפניו ית' והוא רב להושיע. והנה ביום ו' העבר בא האיש לביתו והוא מפה, אך היה בדרך והיום עשה ה' בנפלאותיו שעשיתי יעמו מעמד ומצב והתקשרות בכתב לעסוק בעסקינו וכו' וכו'. ואופן הענין א"א לבאר כלל ע"פ השדה, וגם זה המעט שאני כותב לך יהיה בסוד ולא תגלה אותו רק למתי מעט בסוד וכו' וכו'. ובמכתב רצ"ג: ...ובענין עסקינו א"א עתה לעסוק בזה בשום אופן וכמעט הייתי מייאש עצמי מזה, אך חסדי ה' כי לא תמנו וכר ונמצא עצה ע"י איש אחד נכבד שרוצה לעסוק בזה ולה' הישועה.שיוגמר בכי טוב, וכוי. ע"כ. אחרי שגמר מוהרנ"ת שם עם המתעסק בזה, שם לדרך פעמיו לנסוע בחזרה, והשאיר שם בידי בא כוחו ר' חיים הכהן זצ"ל, את המשך הטיפול בזה. הוסכם אז להתחיל בהדפסת ספר "ליקוטי עצות" (עיין המשך הדברים במערכת ספר "ליקוטי עצות") . מוהרנ"ת שלח עוד הפעם את ר' נחמן מטולטשין ללעמבערג, וכעת כבר צייד אותו עם תעודת מעבר בכדי שלא יעכבו אותו כבפעם הקודמת. ר' נחמן ניסה להמשיך שם במפעל ההדפסה, אך כנראה שהעסק לא הלך שם בהמשך ההדפסה וטיפל שם בעיקר במכירת ספרי "ליקוטי מוהר"ן" כנזכר מכתב שמ"ח. בראות אדמו"ר מוהרנ"ת כי ההדפסה בלעמבערג נסחבת וגם לא היה כ"כ מרוצה מהדפוס שם, כי ספר "ליקוטי עצות" הנדפס שם יצא עם שבושים רבים כנזכר במכתב של"ב. הוחלט לשלוח את ר' נחמן מטולטשין ליאס לטפל בהוצאת ספרי ליקוטי הלכות.

הכתבים של ספרי "ליקוטי הלכות" היו ביד בנו ר' יצחק ז"ל, כי מוהרנ"ת היה שולח כל הקונטרסים מהכת"י אליו, בכדי שתהיה היכולת בידו ללמוד בהם כנזכר כ"פ במכתביו [ואפשר גם מכיון שמוהרנ"ת זצ"ל עמד תחת עינם הבולשת של השרים וכבר תפסו אותו במאסר וחתמו ביתו עם כל הכתבים כנזכר בימי התלאות ובנס הוציאו אותם אז, אשר ע"כ שלחם ליד בנו ר"י שהיה מקום בטוח יותר]. כשהתבוננו להדפיס את הספרים, ביקש מוהרנ"ת לשלחם בחזרה אליו, ועיין מכתבו שכ"ז: ...ותראה לשלוח לי מחר או ע"י איש בטך הכרך על חו"מ שנשאר בידך, כי מוכרח לי מאד וכו', ע"כ. אך בהיות אז לפני ר"ה של שנת תר"ג לא היה באפשרות שיסע ר"נ לדרך כ"כ רחוקה, אחרי ר"ה ביום ה' פר' לך לך תר"ג, יצא ר' נחמן טולטשינער זצ"ל לדרכו [ומעוצם העניות הוכרח לילך הרבה רגלי כנזכר כבר לעיל בדברי בנו] ומוהרנ"ת במכתבו מכתב שע"ג מציין את זה, ת"ל: ...ודע בני חביבי כי אתמול הלך מפה ידידינו ר' נחמן נ"י בשביל העסק הק' איזה שעה סמוך למנחה יצא מביתי ברגליו בזריזות לדרך כזה, כי ת"ל הוא מתלהב בחשק נפלא לעסק הזה, ולא רצה להתעכב עד אחר ש"ק. ברוך ה' אשר בשפלינו זכר לגו, ובצר הרחיב לנו שנמצאים אנשים שמתנדבים במעותם ובגופם לזה, בזה אני רואה נפלאות ה' אשר א"א לבאר וכו', ע"כ. ר' נחמן מטולטשין הגיע ליאם ובסביבות חנוכה התחיל לטפל באופן מעשי בהדפסה, אך גם הפחדים לעסוק בהדפסה בצורה זו לא חסרו, חוץ מהכל עמדה גם שאלת הבאת הספרים לגלילות רוסיא, כי המשכילים עמלו אז להוציא חוק אשר יאסור הבאת ספרי קבלה וחסידות אשר נדפסו במקומות אחרים אל תחומי. רוסיא, ועיין במכתבו ש"פ: ...שאינך יודע לשית עצות אם לכתוב לר' נחמן ליאס כל העסק הפחד וכו'. ובמכתב שס"ח [לענין ספר "ליקוטי עצות"]: ...וכמה החיית את נפשי במכתבך הקטן הזה שהזכרת שם מידידינו ר' נחמן שיח' ושקיבל הסחורה בנס גדול תל"ח אלמלא לא נתעכבתי פה כ"א בשביל זה דיי, כי אם הייתי אז בדרכי, לא היתה לי ידיעה זאת עד אחר איזה ימים. ובאמת אני צריך לידע מזה מקודם, לשמח את נפשי בשמועה טובה כזאת וכר בפרט שההכרח לעסקינו שאדע מזה פה קודם נסיעתי וכו', ע"כ. בכל הסיכון הזה המשיך ר' נחמן עבודתו הקדושה והודיע למוהרנ"ת תמיד ברמז על המצב המתקדם. עיין מכתב שפ"ז: ...ת"ל הגיעה אגרת מיאס מידידנו ר' נחמן נ"י שכבר התחיל בלימודו הטוב והוא עולה יפה והוא צריך מעות הרבה וכו', ע"כ. ובמכתב ש"צ אשר כתב מוהרנ"ת לידידיו אנ"ש הנגידים בטשעהרין ובראשם נכד אדמו"ר זצ"ל ר' אברהם בער זצ"ל ור' אבילי זצ"ל מבשרם על התקדמות הדברים וז"ל: לכו חזו מפעלות ה', פוק חזי גבורתא דמרך, הלא למראה עיניכם יבא רצוף פה עלה אחד לדוגמא מעסקינו אשר שלח לנו ר"נ ממקומו דרך ק' בראד, יראו עיניהם וישמחו לבבם, ות"ל האומנות עולה יפה ומהודר ומסודר ומתוקן כראוי. ימלא פי תהלת ה' אשר עד כה עזרני. כן יזכנו לגמור ולחזור ולהתחיל ספרים אחרים ולסיימם ויהיה לנו תמיד חלק בזכות הרבים לנצח. והנה קבלתי מכתב מר"נ הנ"ל וצווח ככרוכיא לשלוח לו מעות תיכף, כי אם יקבל מעות כראוי יוכל לגמור בזריזות גדולה וכו' ע"כ. ושם מכתב שצ"ד: ...נתיישבתי שההכרח לבלי לצער את ר"נ כ"כ שעומד ומצפה על מעות בכל יום וכו', ע"כ. אך העניות אצל מוהרנ"ת היתה באין לשער והוכרח ללוות על זה בכדי שר"נ יוכל להמשיך בהדפסה. אחרי פסח זכה ר' נחמן לגמור הדפסת חלק א' "ליקוטי הלכות" אריח. ועיין מכתב שצ"ט: ...כבר כתבתי לך שכבר נגמר העסק שלנו, אך אני בע"ח גדול ואני מקוד. בכל יום שיבוא ר"נ לביתו בשלום. ואעפ"כ לא אמנע מכם הטוב לשלוח לכם חצי עלה לדוגמא והוא מטושטש קצת מריבוי משמוש הידים שממשמשין בו, אבל אעפי"כ המלאכה יפה ומהודר בעזרה"י וקויתי לה' שבקרוב תקבלו הכרכים כשלימות וכוי, ע"כ. ועיין מכתב ת"ד: ...ואנו רואים חסדים חדשים בכל פעם, עד שגם בשנה הזאת נגמר בחסדו מה שנגמר ע"י ר"ג נ"י, ואם כי עינינו כלות שיבוא מהרה לה' הישועה והתקוה שיבא מהרה, ואני עומד ומצפה עתה לישועת ה' בכל רגע שיבוא מהרה בשלום בלי פגע ויהיה הכל על נכון בחסדי ית' ואין לנו על מי להשען כי אם על אבינו שבשמים וכו', ע"כ. אחרי גמר ההדפסה מתחילין לטכס עצה איך להעביר את הספרים כי אע"פ שעדיין לא יצאה הגזירה שאסור להכניס ספרים הנ"ל לגבול רוסיא, מ"מ המשכילים עמלו כבר עם שומרי הגבול ושוטרים ופקידים זוטרים שכל הספרים שיגיעו מחוץ למדינה ישלחו בחזרה. בחודש מנ"א מצליחים להעביר כמה ספרים. את השאר מטמינים עדיין. מוהרנ"ת כותב להשתדל בזה וז"ל במכתב ת"ט: ...ואודות הספרים בוודאי ההכרח לשלוח עבורם וכו' רק אתם צריכים להתיישב בעצת ה' אולי תוכלו להביא כל הס' המונחים שם בסמוך הידועים לכם. ומובטחני שבודאי תעשו על צד היותר טוב, באופן שיגיע לידכם מהרה באופן שתוכלו להביא כמה ספרים על ר"ה הבע"ל וכו'. עוד שם מכתב ת"י: ...ואודות העסק שלנו יש לי נחת גדול מה שאתם עוסקים בזה. הש"י יזכיגו שיבוא לשלום מהרה עם הסחורה בכי טוב, וכל אנ"ש מחכים מאד לזה וכו', ע"כ.

הגיע חודש אלול. ר"נ מצליח לעבור בשלום את הגבול עם כל הספרים. בשעה שמוהרנ"ת הולך על הציוה"ק מתבשר בבשורה טובה, ע"י ר' נחמן בר"מ הכהן שר' נחמן מטולטשין הגיע כבר לטולטשין עם כל הספרים כדברו במכתב תי"ג: ...והודיע לי ישועת ה' שכבר בא ר"נ בשלום וכי תראה שיביא עמו איזה סחורה וכו' כי אני צריך מאוד לראותם קודם שיתקבצו העולם לפה וכוי, ע"ב. מוהרנ"ת ז"ל מביע שמחתו ותודתו להשי"ת בהוצאת הספרים. עיין מכתבו מכתב תי"ז: ...וכן עוד כמה ישועות ונפלאות שעשה הש"י עמנו בכלל ובפרט, שזכינו להוציא הס' וכוי, שגם אתה תוכל להבין מרחוק כמה גודל הישועה והנס הנפלא והנורא הזה שבעוצם גלותינו מכל הצדדים שאין בעולם נרדפים כמונו נבזים ודווים סחופים. אנחנו בין ישראל עצמן מכש"כ וכו' ובשפלינו זכר לנו כל"ח, לולא ה' שהי' לנו וכו' לולא ה' שהי' לנו שהוא חידוש נפלא שנצלנו מבין שניהם, שהיו רוצים לבלעינו חיים ח"ו. ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם. ותקטן עוד זאת בעיניך מלא רחמים, וזכיתנו בשנה הזאת להוציא לאור וכו' מה גדלו מעשיך ה' וכו' ות"ל יש לך חלק גדול בזה. בחסדו ית' וכו', ע"כ. אחרי גמרם הדפסת חלק א' של "ליקוטי הלכות" או"ח, מתכונן מוהרנ"ת זצ"ל להמשיך במפעל. שנת תר"ה קודם חנוכה מודיע מוהרנ"ת זצ"ל לר' נחמן מטולטשין שיכין בגדים, כי הוא מתכונן לצאת יחד עמו למסע להמשיך בהדפסת ה"ליקוטי הלכות". מוהרנ"ת בדרושיו מעורר על ענין ההדפסה, אך מחלתו שסובל מזה כבר יותר מעשר שנים, כנזכר מכתב קכ"ב, מתעוררת מחדש ותוקפת אותו. אנ"ש מתחילין להרעיש עולמות, אך מוהרנ"ת מרמז להם כי לא יפרסמו הדבר. עיין מכתב אנ"ש בסוף על"ת מוהרנ"ת מלמד את אנ"ש איד להתפלל עליו בהתבודדותם שימצא לו זכות שכתב דברי רבינו ז"ל וסידר אותם והידד אותם. גם עתה רוצה להדפיס, וכל חייכם תלוי בי וכו', אך בעו"ה נצחו אראלים את המצוקים וביום ו' י' טבת תר"ה מחזיר אדמו"ר מוהרנ"ת זצוק"ל נשמתו הזכה והצתה לבוראה להסתופף תחת כסא הכבוד יחד עם נשמות הצדיקים. תלמידיו נשארו יתומים, אך כל ניחומם הוא בהשארתו הנצחית בספריו ובכתביו, אשר הם מתעתדים להוציאם לאור כפי פקודתו וצוואתו. הגזירות על הדפסת ספרי קבלה וחסידות מתחילות להמתק, לילנטאל המשכיל והאפיקורס בורח מרוסיא בבושת פנים. הוא נחשד בגניבות מכספי הממשלה והוא עורק מבלי להשאיר עקבותיו. הר"ר נחמן מטולטשין זצ"ל נכנס לעובי הקורה. בדירבונו של ר' נפתלי זצ"ל, תלמיד אדמו"ר זצ"ל, נוסע לחבורת השרפים עובדי ה' בטראויצא. בראש החבורה עומד הר"ר סענדר מטראוויץ זצ"ל, עובד ה' במסי"ג, אך עני מרוד. ר"ג ?מעוררם על דבר ספרי ה"ליקוטי הלכות", אשר מונחים בלי גואל. הם מתעוררים ועושים מאמץ עלאי. אוספים חמש מאות רו"כ ונותנים ביד הר"ר נחמן שימשיך בהדפסה. משם נוסע ר' נחמן לטשעהרין, אשר שם יושבים נגידי אנ"ש, ומספר להם את גודל ההתעוררות והתמיכה שקיבל מאנ"ש העניים אשר בטראוויץ. גם הם לא מנעו הטוב ממנו ומשלימים את הסכום. ר"ג יוצא לזאלקווא, בשנת תר"ז, ומתחיל תיכף בהדפסת ח"ב וח"ג של ליקו"ה או"ח וגומרם בשנת תר"ח. הוא ממשיך תיכף בהדפסת ליקו"ה יו"ד ומצליח להדפיס את כל היו"ד וכורך שני החלקים של יו"ד בכרך אחד. בשנת תרי"ט מדפיס ר' נחמן ז"ל חלק ראשון של ליקו"ה חו"מ בלעמברג, וגומר שם את חלק השני של חו"מ [בשער כתוב שנדפס באמשטרדם, אבל נראה שהודפס בלעמברג]. בשנת תרכ"א מדפיס שם את ליקו"ה אה"ע [בשער כתוב ג"כ אמשטרדאם כנ"ל] ובזה הושלמה מהדורא הראשונה של ספרי ליקו"ה לאדמו"ר מוהרנ"ת זצוק"ל. א. בשנת תרס"ט נדפס בירושלים חלק קטן מ"ליקוטי הלכות" או"ח ח"א, ע"י הר"ר מאיר אנשין זצ"ל. [עם התקרבותם של אנשי פולין, הורגש מחסור בספרי ליקו"ה אשר נדפסו זד, יותר מחמישים שנה, על כן פנו אנשי פולין אל אנ"ש באומן וביקשו רשיון להדפיס מחדש את ספרי ליקו"ה, כנזכר בספר "אמונת אימן" מכתבים כ"א—כ"ו, עיי"ש] ב. בשנת תרע"א נדפס בברדיטשוב ח"א מליקו"ה או"ח ע"י הרה"ח ר' יודל דאשווסקע זצ"ל וע"י הר"ר נתן טעטעווסקי זצ"ל. ג. בשנת תרע"ח נדפס בפראמפאל חלק מאו"ח ע"י הד"ר יהודא לייב רוזנפלד זצ"ל, אך לא מצאתי כעת מהדורא זו. ד. בשנת תרפ"ט נדפס בפיעטרקוב ח"ב מאו"ח ע"י הר"ר אהרן לייב ציגלמאן זצ"ל. ה. בשנת תרפ"ט נדפס בפיעטרקוב ח"ג מאו"ח ע"י אנ"ש דלאדז. ו. בשנת תרצ"ד נדפס בווארשא ח"א מיו"ד ע"י הר"ר אהרן לייב ציגלמאן זצ"ל. ז. בשנת תש"ט נדפס ח"א מאו"ח ע"י הר"ר משה רוזנטל נ"י, ירושלים. ח. בשנת תשי"ג נדפס ח"ב מאו"ח ע"י הר"ר משה ירוסלבסקי זצ"ל, ירושלים. ט. בשנת תשט"ו נדפס ח"ג מאו"ח ע"י הר"ר משה ירוסלבסקי זצ"ל, ירושלים. י. בשנת תש"י נדפס ח"א מיו"ד ע"י חסידי ברסלב, ירושלים. יא. בשנת תשי"ג נדפס ח"ב מיו"ד ע"י חסידי ברסלב, ירושלים. יב. בשנת תשט"ז נדפס ח"א מחו"מ ע"י הר"ר משה ירוסלבסקי זצ"ל, ירושלים. יג. בשנת תשי"ח נדפס ח"ב מחו"מ ע"י הרה"ח ר' אליהו חיים רוזין נ"י וע"י הרב צבי אריה רוזנפלד נ"י וע"י הר' אריה לייב בערגער נ"י, ירושלים. יד. בשנת תש"ד נדפס ליקו"ה על אהע"ז ע"י הר' יצחק אייזיק זילברמן נ"י, ירושלים טו. בשנת תשכ"ג נדפס מחדש ח"א מאו"ח ע"י בני הר"ר משה ירוסלבסקי זצ"ל, ירושלים.