# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/ahavat-chaverim/381/329/6/

האהבה שיש בין הרשעים וקלי עולם אינה כלום. כי אינה אהבה אמתית, רק כל אחד מתכון לטובת ולהנאת עצמו, והכל בשביל חנפה, וכל אחד מתקנא בחברו. אבל האהבה שיש בין הכשרים והיראים, בפרט האהבה שיש בין הצדיק ואנשיו, זאת האהבה אין לשער והיא אהבה אמתית, אהבה עצמית באמת לאמתו.

כי הצדיק אוהב את אנשיו באהבה גדולה ורבה מאד, וחפץ בטובתם מאד באמת, אם היה אפשר לו היה נותן להם כל הטוב שבכל העולמות. וגם בעולם הזה הוא רוצה שייטב להם מאד אף־על־פי שאין זה צרך גדול באמת, כי העקר הוא טובת העולם הבא הנצחי, אף־על־פי־כן הוא רוצה בטובתם מאד גם בעולם הזה, שיהיה להם כל טוב, חצרות מצירות וגנות וכיוצא, להכעיס להרשעים שיש להם כל זה. מכל־שכן אם היה יודע שהם מתפללים בכונה וכיוצא שיש להשם יתברך נחת מהם, בודאי היה לו תענוג ונחת רוח גדול מאד מזה. וכן גדל האהבה של אנשי הצדיק להצדיק הוא גם־כן גדולה מאד, כי הם גם־כן אוהבים אותו מאד אהבה אמתיית. והנה אצלם, הינו אצל הקלי עולם והרשעים וכן אצל אמות העולם, זה הוא העקר שיהיה אהבה ורעות כי זה עקר אצלם בעולם, ואף־על־פי־כן אינם זוכים לזה, כי אין להם אהבה אמתית כלל. אבל להכשרים והיראים הזוכים להתקרב לצדיק אמתי יש להם אהבה אמתית וכו': (עבודת השם, תעא.)