# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/ahavat-chaverim/381/456/23/

שוב שמעתי משמו זכרונו לברכה, בענין זה: שעל־ידי־זה שזוכין לראות שפלותו באמת, על־ידי־זה אין שום אדם יכול להוציאו ולדחותו ממקומו, דהינו לקפח פרנסתו, חס ושלום. כי מאחר שהוא ענו ושפל באמת, הוא בבחינת אין, ואינו תחת המקום כלל, על־כן בודאי אין יכולין לדחותו ממקומו. וזהו: "שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו", הינו על־ידי שזוכין לשפלות, שזהו בחינות "שבו איש תחתיו", שמחזיק עצמו תמיד בשפלות למטה תחת מקומו ומדרגתו כנ"ל, על־ידי־זה "אל יצא איש ממקומו". כי שום אדם לא יוכל להוציאו ממקומו, דהינו לדחותו מפרנסתו, חס ושלום כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין פא): 'כל היורד לאמנות חברו כאלו בא על אשת איש' וכו', כי מאחר שיורד לאמנות חברו, ורוצה לדחות חברו ממקומו ומפרנסתו, נמצא שהוא רוצה לפגם בחינת שפלות הנ"ל, בחינת: "שבו איש תחתיו" וכו' כנ"ל, ועל כן הוא 'כאלו בא על אשת איש'. כי אשת ראשי־תבות ש'בו א'יש ת'חתיו, הינו שפוגם בבחינת ענוה ושפלות, שהוא בחינת 'שבו איש תחתיו', שעל־ידי־זה 'אל יצא איש ממקומו' כנ"ל: (שם, עט בסופה.)