# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/ahavat-chaverim/381/456/24/

איתא בפרק שני מסכת יומא: בראשונה כל מי שרצה לתרם תרומת הדשן תורם וכו'. פרוש, דורות הראשונים שהיו צדיקים, בשביל זה כל מי שרצה לזכות בהתנשאות, הנקרא דשן, כמו שכתוב (תהלים כג): "דשנת בשמן ראשי" – תורם, והיה מנהיג הדור... מעשה שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש, ודחף אחד מהן את חברו ונפל, ונשברה רגלו. וכיון שראו בית־דין שבאין לידי סכנה, התקינו שלא יהא תורמין אלא בפיס. נשברה רגלו– הינו כפירה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכות כג): 'בא חבקוק והעמידן על אחת – וצדיק באמונתו יחיה'. מחמת קנאה שקנא את חברו, שהיה שניהם שוים בהשגת התורה, וחברו דחף אותו, על־ידי־זה כפר בעקר. גם ירבעם אמר: 'מי בראש' (סנהדרין קב), כמו שמצינו בדור הזה, שכמה בני־אדם נפלו מאמונתם מחמת שרואים שבני־גילם עלו לגדלה. ובודאי מה שדחף אותו ולקח גדלה לעצמו היא עזות, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין קה): 'עזות – מלכותא בלא תגא': (לקוטי תנינא, פ.)