# האויר הנח והזך

> מקור: https://rabenu.app/books/ahavat-chaverim/382/323/

כשיש אהבה בין בני אדם שזה בחינת אויר הנח שרוחם נוחה זה מזה, על־ידי־זה נשמעים הדבורים למרחוק בפרט ובכלל. הינו שדבורים הטובים של כל אחד נשמעים אצל חברו וזה בפרט. וכן בכלל העולם נשמעים ונתקבלים הדבורים הקדושים והאמתיים של הצדיק האמת גם למרחוק מאד בבחינת: "ושמעו הולך בכל המדינות" (אסתר ט, ד), עד שבאים גם רחוקים ומתקרבים אליו יתברך!: (קיצור לקו"מ ח"א - תורה יז, אות טז.)

איך אפשר לעשות גרים, והלא הם רחוקים מאד מקדשת ישראל, ומאין בא זאת שיבוא להם על הדעת שיתגירו? אך דע, שזה נעשה על־ידי בחינות "הון יסיף רעים רבים"(משלי יט), הינו על־ידי צדקה שנותן לתלמיד־חכם שהוא כלול מכמה נפשות ישראל. כי באמת איך אפשר לעכו"ם לבוא לאמונת ישראל, והלא הם רחוקים מאד מישראל, ואיך אפשר לדבר להם שישמעו ויבואו להאמונה הקדושה?

אך כמו כשאחד רחוק מאד מחברו, ואי אפשר לדבר אליו שישמע, צריך לכתב לו כתב – כן צריך לשלח בחינת כתב להם, עד שיוכלו לשמע אף שהם רחוקים, כי עקר חוש השמיעה הוא מחמת שאותיות הדבור נחקקים באויר, והאוירים מכים זה בזה עד שבא לאזן השומע. ועל כן כשהאויר נח וזך וצלול, אזי כשמדבר אחד שיכול לדבר, אזי נשמע הדבור למרחוק, כמו שרואין בחוש; אבל כשיש רוח־סערה, אזי אי אפשר לחברו לשמע, כי הרוח מבלבל ומפריד חלקי האוירים ונתפזרים, עד שאי אפשר לחברו לשמע אפלו הקול, מכל שכן הדבור בעצמו:

ועל־ידי צדקה הוא לוקח נפשות, כי לוקח לעצמו רעים ואוהבים, כמו שאמר מונבז (בבא בתרא יא): 'אבותי גנזו ממון, ואני גנזתי נפשות'. נמצא, שכל מה שנותן צדקה ליותר אנשים, על־ידי־זה הוא קונה לו רעים יותר, ועל־ידי זאת האהבה שקונה על־ידי הצדקה, על־ידי־זה נזדכך האויר, וכל מה שנותנים ליותר אנשים צדקה, וקונה אהבה עם יותר אנשים, על־ידי־זה נתרבה יותר האויר הנח והזך, כי אהבה הוא אתדבקות רוחא ברוחא, דהינו רוח האוהב ברוח הנאהב, שזה בחינת אויר הנח, שרוחם נחים זה מזה, כי אין רוח רעה שהוא שנאה, שיפריד ביניהם, כי השנאה היא בחינת רוח רעה, כמו שכתוב (שופטים ט): "וישם ה' רוח רעה בין אבימלך ובין אנשי שכם", ופרש רש"י: 'שנאה'. נמצא ששנאה הוא בחינת רוח רעה, בלבול האויר, שעל־ידי־זה אין יכולין לשמע הדבור; ולהפך, אהבה ורעות הוא בחינת אויר הנח והזך, שעל־ידי־זה נשמע הדבור למרחוק. וזה נעשה על־ידי צדקה, בחינת "הון יסיף רעים רבים", שעל־ידי צדקה הוא לוקח לו רעים ואוהבים, שעל־ידי־זה נעשה בחינת האויר הנח והזך כנ"ל. וכל מה שמרבה לתן צדקה ליותר אנשים, נתרבה ביותר בחינת האויר הנח והזך, כי כשנותן צדקה לאיש אחד, נמצא שקונה לו אוהב אחד, ואזי נתדבק רוחו ברוחו ונעשה שטח קטן של אויר הנח והזך; וכשנותן צדקה לשני אנשים, נעשה שטח יותר גדול של אויר הנח והזך. וכן כל מה שמרבה לתן ליותר אנשים, וקונה לו רעים ואוהבים יותר, בבחינת "הון יסיף רעים רבים", נתגדל ונתרבה יותר ויותר השטח של האויר הנח והזך. ועל כן העקר לתן צדקה לצדיקים אמתיים ולעניים הגונים, שכלולים מכמה נפשות ישראל, כי בזה הוא מגדיל מאד השטח של האויר הנח והזך כנ"ל, כי בצדקה שנותן להם לבד הוא קונה לו רעים רבים מאד, כי הם כלולים מהרבה נפשות, שעל־ידי־זה מתרבה ביותר בחינת האויר הנח והזך כנ"ל: (לקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יז, אות ה.)

◇

עקר קול השמיעה הוא מחמת שאותיות הדבור נחקקים באויר, והאוירים מכים זה בזה עד שבא לאזן השומע. ועל־כן כשהאויר נח וזך וצלול, אזי נשמע הדבור למרחוק, אבל כשיש רוח סערה אזי אי אפשר לחברו לשמע אפלו הקול, מכל־שכן הדבור בעצמו. כמו כן כשיש אהבה בין בני אדם שזה בחינת אויר הנח שרוחם נוחה זה מזה, על־ידי־זה נשמעים הדבורים למרחוק בפרט ובכלל. הינו שדבורים הטובים של כל אחד נשמעים אצל חברו וזה בפרט. וכן בכלל העולם נשמעים ונתקבלים הדבורים הקדושים והאמתיים של הצדיק האמת גם למרחוק מאד בבחינת: "ושמעו הולך בכל המדינות" (אסתר ט, ד), עד שבאים גם רחוקים ומתקרבים אליו יתברך, שזה בחינת גרים ובעלי תשובה. אבל כשיש שנאה חס ושלום בין בני אדם זו השנאה היא בחינת רוח סערה רוח רעה שמפריד ביניהם. ועל־ידי־זה נתבלבלו האוירים עד שעל־ידי־זה אין הדבורים נשמעים גם במקומם ובסמוך להם ומכל שכן מרחוק. ועקר התקון שיהיה נעשה בחינת אויר הנח והזך הנ"ל, הוא על־ידי צדקה לצדיקי אמת ולעניים הגונים: (השמטה מקיצור לקוטי מוהר"ן, יז.)

◇

וזה בחינת ארבעה מינים. כי האתרוג פרי עץ הדר הוא בחינת כלל ההתפארות של ישראל מה שהשם יתברך מתפאר ומתהדר ומתעלה כביכול, על־ידי כלל ישראל, כי האתרוג הוא בחינת כנסת ישראל כידוע. ועל־כן נקרא פרי עץ הדר על שם ההדור וההתפארות שהשם יתברך מקבל מכלל ישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות, כי אפלו פושעי ישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליו השם יתברך מתפאר עמו, (כמבאר במאמר הנ"ל). וזה בחינת אתרוג פרי עץ הדר שהוא בחינת: כלך יפה רעיתי ומום אין בך (שה"ש) כידוע, הינו שכל ישראל כלם יפים ונאים בעיני השם יתברך, כי הוא יתברך מקבל התפארות מכלם אפלו מהפחות שבפחותים כנ"ל. ועל־ידי ההתפארות שהצדיק מוצא בכל ישראל, בכלל ובפרט וכו'. על־ידי זה הוא מוצא ומשיג כל הרצונות שהיו להשם יתברך בכל הבריאה כלה בכלל ובפרט וכו', (כמבאר שם, עין שם היטב).

וזה בחינת הנענועים של הלולב, כי עקר הנענועים הם עם הלולב, כי הלולב זה בחינת צדיק יסוד עולם, בחינת צדיק כתמר יפרח, הינו שמחברין האתרוג פרי עץ הדר עם הלולב, שהוא בחינת הצדיק כנ"ל. ואז מנענעין בכל הששה קצוות שהם כלל העולם כלל הבריאה כלה, דהינו שמנענעין ומחפשין בכל הששה קצוות שהם כלל הבריאה כלה את כל הרצונות שהיה להשם יתברך בכל הבריאה בכל הדברים שנבראו בכל הששה קצוות, למעלה ולמטה ובארבע רוחות, ומוצאין ומשיגין את כונת רצונות הבריאה של השם יתברך על־ידי האתרוג שמחברין עם הלולב שהוא בחינת ההתפארות של כל ישראל בכלל ובפרט וכו' כנ"ל, כי על־ידי ההתפארות שמוצאין בישראל וכו', על־ידי זה משיגין ומוצאין כל הרצונות שהיה להשם יתברך בכל הבריאה כלה כנ"ל:

וזה אנו זוכין אחר ראש השנה ויום הכפורים, כי אז בראש השנה הוא בחינת התגלות ההתפארות שהשם יתברך מתפאר עם עמו ישראל, שעל־ידי זה נופל פחד ויראה אפלו על שנאני שחק. וזה בחינת ראש השנה שאז הוא פחד יצחק, בחינת פחד ויראה שנופל אז על כלם, כי אז הוא יתברך לובש בגדי התפארותו, כי הוא יום גנוסיא דמלכא [יום הלדת המלך], בחינת הולדת והתגלות המלכות, בחינת ה' מלך גאות לבש וכו', כי בראש השנה נברא העולם, וכל הבריאה היתה בשביל השעשועים וההתפארות של ישראל כנ"ל. ועל־כן נופל אז פחד ויראה על כלם, בחינת ובכן תן פחדך על כל מעשיך וכו'.

וזה בחינת קול שופר, כי איתא שם במאמר הנ"ל שאי אפשר לזכות לקבל מהצדיק יראה ואהבה וכו' כי אם על־ידי תקון השכל שנתתקן על־ידי תקון המעשים וכו' (עין שם היטב). ואיתא שם ששלמות השכל הוא על־ידי שלמות המזבח שהוא בחינת אכילה בקדשה. ושלמות המזבח נעשה על־ידי גרים, וגרים נעשים על־ידי צדקה לעניים מהגנים בחינות הון יוסיף רעים רבים, כי על־ידי צדקה נעשה אויר הנח והזך. ואז כשמדברים דבור ישראלי הקול הולך ונשמע למרחוק עד שנכתב בספריהם, ואז רואין העובדי כוכבים ומוצאין זאת בספריהם ועל־ידי זה הם באין ונתגירין, כי יש טוב כבוש ביניהם וכו' וזה הטוב נתעורר וכו' (עין שם כל זה היטב היטב).

וזה בחינת ראש השנה שאז אנו צריכין לזכות ליראה ואהבה על־ידי התגלות ההתפארות שבשביל זה נברא העולם, כי אז בראש השנה נברא העולם, אך אי אפשר לגלות כל זה כי אם על־ידי הצדיק הדור האמתי שעל ידו עקר התגלות ההתפארות (כמבאר שם), ובשביל זה נוהגין ישראל לנסע על ראש השנה לצדיקים. אך לפעמים על־ידי עכירת המעשים נחשך השכל ואין זוכין לקבל ולנק מאור הצדיק לקבל ממנו יראה ואהבה כנ"ל במאמר הנ"ל. והתקון לזה הוא על־ידי צדקה, שעל־ידי זה יכולין להשמיע הקול למרחוק עד שישמעו רחוקים ויבואו ויתגירו. ועל־ידי זה נשלם המזבח ואז זוכין לאור הצדיק לקבל ממנו יראה ואהבה וכו', עין שם. וזה בחינת הצדקה שנוהגין כל ישראל להרבות בצדקה מאד באלו הימים וכל ישראל מתפיסין ומתרצין זה עם זה וכלם נכללין כאחד באהבה רבה באלו הימים, שכל זה הוא בחינת האויר הנח והזך, שרוחם נחים זה עם זה ואז יכולים להוציא הקול דקדשה להשמיע עד למרחוק כנ"ל. וזה בחינת קול השופר שהוא בחינת קול דקדשה שנשמע עד למרחוק, בבחינת ויהי קול השופר הולך וחזק מאד, 'מאד' דיקא, כי מאד זה סטרא דמותא [צד המות] (כמובא במקום אחר), הינו שגם בסטרא דמותא שהם העובדי כוכבים ואמין דעלמא [אמות העולם], גם שם נשמע קול השופר. כי על־ידי קול הזה של השופר כלם מתעוררין ובאים ומתגירין, כי קבוץ גליות יהיה על־ידי קול השופר, כמו שכתוב (ישעיה כז): "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים וכו' והנדחים וכו' והשתחוו לה' וכו"'. שכל האובדים והנדחים, שהוא בחינות הטוב שכבוש בין העובדי כוכבים והרשעים שנדחה ונאבד ביניהם, והכל יחזר אל הקדשה על־ידי קול השופר שהולך וחזק מאד, שמחזק אפלו את הטוב שכבוש בסטרא דמותא בין העובדי כוכבים והרשעים שיזכר את מעלתו מהיכן הוא בא בבחינת 'והוי ליה קרנא וחקיק עלה אנא בריה קלה שבים וכו'' [ויש לו קרן שכתוב עליו: אני בריה קלה שבים וכו' (והולכת לפיו של הלויתן)], דהינו שהטוב זוכר את מעלתו וכו' (עין שם היטב).

וזה בחינת הלולא דרבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעמר, כי תלמידי רבי עקיבא נסתלקו עד ל"ג בעמר מחמת מחלקת, שלא היה ביניהם שלום, שעל־ידי־זה אין הדבור נשמע למרחוק. ועל־כן נסתלקו בימי הספירה דיקא, מחמת שאז עקר התקון על־ידי בחינת האויר הנח והזך שהוא בחינת שלום כנ"ל. והם פגמו בזה על־כן נסתלקו אז כנ"ל. ורבי שמעון בר יוחאי וחבריו שהיו התקון שלהם, על־כן אמר רבי שמעון בר יוחאי, אנן בחביבותא תליא. 'בחביבותא' דיקא בחינת אהבה ושלום, שצריכין החברים לזהר מאד מאד שיהיה ביניהם אהבה ושלום גדול כדי שיוכלו להשמיע למרחוק הדבורים קדושים שמקבלין מרבן בכל פעם שהם דבורי אמונה. ועל־כן נסתלק רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעמר, שאז כבר נזדכך האויר הרבה על־ידי קדשת המצוה של ספירת העמר כנ"ל, עד שעולה הטוב מהרגלין. ועל־כן אז מאיר קדשת רבי שמעון בר יוחאי שהוא בחינת אהבה ושלום, שזה עקר התקון של הספירה שמתגלה ביותר בל"ג בעמר כנ"ל.

ועל־כן נסתלק אז רבי שמעון בר יוחאי ואז הוא יום הלולא רבא דילה [יום שמחתו הגדולה]. כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, כי ימי חייהם של הצדיקים כל יגיעתם וטרחתם לגלות האמונה הקדושה בעולם, להודיע לבני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו (תהלים קמה), אבל מעצם המחלקת שיש בכל דור ודור, ובפרט עצם המחלקת שיש על הצדיק בעצמו ואנשיו, על־ידי־זה נתבלבל האויר של העולם ואין שומעין ואין רואין כלל דבריו הקדושים והנוראים והנפלאים של הצדיק האמת, רק זעירין אנון [מעטים הם] אשר נשמע לאזניהם מעט מנעימת דבוריו הקדושים. אבל הצדיק מתיגע בכמה יגיעות לטובת ישראל ומתגלגל עמנו בכמה גלגולים ומשתדל בכמה עצות ותקונים, באפן שיזכו כל ישראל וכל הטוב הנמשך מנשמת ישראל שנפל למקום שנפל, שכלם ישמעו דבריו הקדושים וישובו לה' יתברך באמת. ואינם מסתלקים מן העולם עד שזוכין ביום הסתלקותם לקדש את אויר העולם בקדשה נפלאה כזאת עד שלא יהיה כח לשום מחלקת ולשום רוח סערה לבלבל האויר, רק דבוריהם ילכו ויתפשטו בעולם למרחקים בבחינת יפוצו מעינתיך חוצה. ואף־על־פי שנדמה שהרוח סערה והמחלקת גדול בשעתו, אבל הוא רק לפי שעה. וסוף כל סוף יתגלה האמת ושפת אמת תכון לעד וכו': (לקוטי הלכות - סימני בהמה וחיה טהורה ד, אות ו.)