# להמשיך שלום

> מקור: https://rabenu.app/books/ahavat-chaverim/382/781/

כשמתחברים רבים יחד ובונין בית המדרש לעסק בו בתורה וכונתם אל האמת לאמתו, להכלל על־ידי עוסקם בתורה ותפלה בצדיקי אמת שיש להם כח להאיר ולעורר כל נשמות ישראל - בודאי הן אל כביר לא ימאס, כי זכותא דרבים עדיף! [זכות הרבים – עדיפה (על היחיד)]: (לקו"ה - סעודה ה, אות יז.)

על־ידי התפלה זוכה לשלום הכללי. וזה: "ורחמיו על כל מעשיו" - הינו שרחמי השם יתברך יתמשך על כל הברואים, וכל הברואים ירחמו אחד על חברו ויהיה שלום ביניהם, כמו שכתוב (ישעיהו יא): "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי וכו', לא ירעו ולא ישחיתו", כי יהיה שלום ביניהם. וזה: "ורחמיו על כל מעשיו", כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת קנא:): 'כל המרחם על הבריות, מרחמין עליו מן השמים', כמו שכתוב: "ונתן לך רחמים ורחמך": (לקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יד, אות יא.)

◇

כשבני אדם שהם מחוץ לקדשה מקרבין את עצמם לפנים מהקדשה, הן גרים שמתגירים הן בעלי תשובה, שגם הם היו מבחוץ, כשמקרבין ומכניסים אותם לפנים, זהו עקר כבוד השם יתברך, וכדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא עלא ותתא [ואז עולה ומתכבד שמו של הקדוש־ברוך־הוא למעלה ולמטה] ומעלין את הכבוד לשרשו הינו ליראה, ועל־ידי־זה ממשיכים שלום בעולם: (קיצור לקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יד, אות ב.)

אין אדם זוכה לתורה אלא על־ידי שפלות, שישבר גאותו מארבע בחינות שפלות. כי צריך להקטין את עצמו לפני גדולים ממנו, ולפני בני אדם כערכו, ולפני קטנים ממנו. ולפעמים שהוא בעצמו קטן שבקטנים, וצריך להקטין את עצמו, כנגד מדרגת עצמו וידמה בעיניו שהוא למטה ממדרגתו: (שם, ו.)

צריך לשמר את עצמו מכל הדברים שדרך בני אדם להתגדל בהם, והם שלשה דברים: חכמה, גבורה ועשירות, כמו שכתוב: "אל יתהלל חכם" וגו' (ירמיה ט, כב), הינו שצריך לשבר גאותו שיש לו מכל אלו הדברים, ולהיות ענו ושפל בכלם: (שם, ז.)

כפי מה שמשבר גאותו כן הוא זוכה לתורה, ועל־ידי־זה זוכה לקרב רחוקים להשם יתברך, שעל־ידי־זה נתגדל ונתעלה כבודו יתברך, ומעלה הכבוד לשרשו, ועל־ידי־זה זוכה ליראה, ועל־ידי־זה זוכה לשלום־בית "שלום בעצמיו" (תהלים לח, ד), ועל־ידי־זה זוכה לתפלה. ועל־ידי־זה זוכה לשלום הכללי שלום בכל העולמות: (שם, ח.)

כשמאירין ומעוררין את הפושעי ישראל בתשובה, עדין הם רחוקים מהקדשה מאד, ויכול להיות להם מניעות רבות, וצריך להם יגיעות רבות כדי להפשיט מהם הבגדים הצואים שהלבישו (זכריה ג, ד). כי אלו הבגדים הצואים הם מונעים אותם מלחזר להקדוש־ברוך־הוא והם מפסיקים כמו נהר המפסיק שאי אפשר להלך דרך אותו הנהר, על־כן לא יבהלוך רעיוניך כשאתה רואה שאתה רוצה להתקרב להשם יתברך ובאים עליך מניעות עצומות, כי בהכרח שיהיו לך מניעות רבות ועצומות, כי כלם נמשכין מהבגדים הצואים שנעשו מעוונותיו, וצריכים לסבל יגיעות ומרירות עד שישליך מעליו הבגדים הצואים, ועל־ידי־זה יתבטלו כל המניעות והמסכים המבדילים בינו לבין הקדשה [מובן בפנים שכפי שזוכין להפשיט את הבגדים הצואים כן זוכין לקדשת ארץ־ישראל]: (שם, ט.)

לפי הכבוד שמכבד את יראי ה', כן עולה הכבוד לשרשו, ועקר הדבר שיכבד יראי ה' בלב שלם, ועל־ידי־זה משלים פגמי היראה וזוכה לשלום: (שם, י.)

יש שני מיני שלום. יש שלום בעצמיו, כי תחלה צריך אדם לראות שיהיה שלום בעצמיו, כי לפעמים אין שלום כמו שכתוב: "אין שלום בעצמי מפני חטאתי" (תהלים לח, ד). ועל־ידי היראה זוכה לשלום בעצמיו, ואזי יכול להתפלל, ועל־ידי התפלה זוכה לשלום הכללי שלום בכל העולמות. ולבוא ליראה הוא על־ידי שפלות ותורה: (שם, יא.)

עקר התפלה על־ידי היראה, כי התפלה במקום קרבן, ובקרבן כתיב בה: "כי כל איש אשר בו מום לא יקרב" (ויקרא כא, יח), וכשאין בו מום, דהינו על־ידי יראה, כמו שכתוב: "אין מחסור ליראיו" (תהלים לד, י), שעל־ידי־זה זוכה לשלמות (זהר יתרו עט), הינו שיהיה שלום בעצמיו, דהינו שיהיה שלום בין גופו ונפשו, אזי יקרב לעבד עבודתו תמה, ואז יכול להתפלל בשלמות. ועל־ידי התפלה זוכה לשלום הכללי, הינו שלמות העולמות, כי על שם זה תפלה נקרא קרבן, על שם קרוב העולמות לשלמותן, שזה בחינת שלום הכללי שלום בכל העולמות, וזה שמסימין התפלה בשלום: [וזהו ענין פינחס שזכה לשלום הכללי, כמו שכתוב: (במדבר כה, יב) "הנני" וכו', וכן אליהו בא לעשות שלום ואליהו זה פינחס. וכל זה על־ידי תפלה, כמו שכתוב (תהלים קו, ל): ויעמד פינחס ויפלל:] (שם, יב.)

תבות התפלה מתקנין את המחלקת, ועושין שלום הכללי שלום בכל העולמות: (שם, טו.)

על־ידי תפלה בשלמות, שעל־ידי־זה נמשך שלום הכללי, ועל־ידי־זה כל הבריות מרחמין אחד על חברו ויש שלום ביניהם, וכאשר יהיה לעתיד לבוא כמו שכתוב: "וגר זאב עם כבש" (ישעיה יא, ו) - על־ידי־זה השם יתברך מרחם על כלם בבחינת: "ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמה, ג), וכמאמר חכמינו זכרונם לברכה (שבת קנא:): 'כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים', כמו שכתוב: "ונתן לך רחמים ורחמך" (דברים יג, יח): (שם, יח.)

על־ידי מצות נר חנכה מאיר כבוד השם יתברך ונתעלה ונתגדל כבודו בעולם, ומעוררין הרחוקים לשוב להשם יתברך, וזוכין ליראה ולשלום בית ולתפלה, ונתבטל המחלקת ולשון הרע, ונמשך שלום הכללי בכל העולמות: (שם, יט.)

יש בעלי לשון הרע ומחלקת שהם בחינת ונרגן מפריד אלוף (משלי טז, כח), כי הולכין ומרגלין ומדברים רכילות ולשון הרע, ועושין מריבה ומחלקת בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, וזה בגשמיות ממש. וכן ברוחניות יש גם כן בחינה זו שהם הסטרא אחרא והקלפות, שמשתדלים לפתות את האדם ולעשות מחלקת עצום בין גופו ונפשו, עד שהוא בבחינת: "אין שלום בעצמי מפני חטאתי" (תהלים לח, ד). ועל־ידי שזוכין לקרב הרחוקים לעבודת השם יתברך, שעל־ידי־זה מאיר כבודו יתברך וחוזר ועולה לשרשו, הינו ליראה, על־ידי־זה נתבטלין בעלי לשון הרע ורכילות הנ"ל, ונתרבה השלום בעולם, וכן על־ידי מצות הדלקת נר חנכה בזמנו נמשך גם כן בחינה זאת: (שם, כ.)

כשיתרבה השלום המפלא בעולם כמו שיהיה לעתיד לבוא, אזי יתבטל כל המשא ומתן מן העולם, וזהו מצות הדלקת נר חנכה עד שתכלה רגל מן השוק, הינו בחינת שלום שנעשה על־ידי החזרת הכבוד לשרשו ליראה, עד שיתבטל כל המשא־ומתן, שלא ישאר שום רגל בשוק ולא יהיה כנעני עוד (זכריה יד, כא). (ויש לומר כתרגומו: תגרא, שהמשא ומתן נעשה על־ידי בחינת מחלקת ותגרא כנ"ל): [תגרא – זה סוחר, אך לשון זאת תופסת גם במחלקת]: (שם, כא.)

לדבר עם חברו במוסר ויראת שמים ולעוררו לתשובה, הוא תקון קרי, בחינת: "אם תוציא יקר מזולל" (ירמיה טו, יט), אתון דדין כאתון דדין [אותיות אלו כאותיות אלו (קרי – יקר)]: (שם, כה.)

◇

וזהו בחינת קדשת הבתי כנסיות ובתי מדרשות, שהם בחינת מקדש מעט. כי עקר התקון על־ידי עסק התורה של הצדיקי אמת שיכולין על־ידי למודם לעורר ולהאיר שרשי נשמות שבתורה כנ"ל. וקדשה זאת צריך כל אדם להמשיך על עצמו על־ידי שיחבר עצמו להיראים המקשרים בהצדיקי אמת, בבחינת חבר אני לכל אשר יראוך (תהלים קיט), כי בודאי איש אחד לבדו קשה לו לזכות להמשיך על עצמו הארה הנ"ל. אבל כשמתחברים רבים יחד ובונין בית המדרש לעסק בו בתורה וכונתם אל האמת לאמתו, להכלל על־ידי עוסקם בתורה ותפלה בצדיקי אמת שיש להם כח להאיר ולעורר כל נשמות ישראל - בודאי הן אל כביר לא ימאס, כי זכותא דרבים עדיף. גם מחמת שהם רבים וכל אחד יש לו שרש בתורה על־ידי זה נתעוררים ומאירים הרבה אותיות התורה ומאירים זה לזה עד שנולדין נשמות הגרים ונתעוררין הפושעי ישראל כמבאר בתורה הנ"ל.

ועל־כן רגיל בדברי רבותינו זכרונם לברכה לקרא שם הבית המדרש על שם הצדיק והרבי של התלמידים שלומדים שם כמו שמצינו בכמה מקומות שאמרו בבית מדרשו של רבי, ובבית מדרשו של רבי פלוני. וכמו שדרשו על פסוק: "ותלך לדרש את ה'" (בראשית כה), שהלכה לדרש בבית מדרשו של שם ועבר. כי עקר שלמות הבית המדרש כשנקרא על שם צדיקי אמת שיכולים לעורר שרשי נשמות ישראל על־ידי תורתם וכנ"ל. וזה "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל" (במדבר כד) שמדבר בשבח בתי כנסיות ובתי מדרשות. וזהו "כנחלים נטיו" וכו', כי הם מטהרין את האדם כמו נחל נובע, כי הם בחינת נהר שאינו פוסק וכמעין המתגבר שעומדין תמיד כנגד הבגדים הצואים לטהר מכלם אף אם מתגברין בכל פעם כמו שמתגברין, כי התורה שהיא בחינת נחל נובע וכו' בחינת מקור מים חיים מתגבר עליהם תמיד ומטהרת מהם כנ"ל. שזהו מעלת הבית הכנסת ובית המדרש, שמחמת שיש מקום קבוע לתורה ותפלה על־ידי זה סוף כל סוף נטהר מהם.

כי אדם יחידי יכולין להפיל חס ושלום על־ידי התגברותם כנ"ל, אבל כשיש בית המדרש קבוע, כל מי שהוא בכלל אנשי הבית המדרש הקדוש ואינו מפריד עצמו מהם לגמרי חס ושלום, בודאי יתגבר קדשת הבית המדרש שכלול מעסק התורה של רבים, שיש להם כח ביותר להמשיך עליהם הארה משרשי נשמותיהם הנמשכים על־ידי הצדיקי אמת שנקרא הבית המדרש על שמו, שעל־ידי זה יזכה גם הוא לשאר על עמדו עד שיהיה נטהר בכללם מכל הבגדים הצואים ויזכה לבגדים נקיים כנ"ל:

וזה "חבר אני לכל אשר יראוך" (תהלים קיט), כי צריכין לזה להתחבר ליראים אמתיים האחוזים בצדיקי אמת כדי שיוכל עמהם לזכות לבחינת תורת חסד הנ"ל, כי אדם פשוט לבדו בודאי אינו זוכה לזה כי אם כשמתחברים ליראים אמתיים בבחינת חבר אני לכל אשר יראוך וכו' וכנ"ל. וזהו "חסדך ה' מלאה הארץ חקיך למדני" (שם). הינו שמבקש שיזכה לתורת חסד הנ"ל. וזהו חסדך ה' מלאה הארץ, הינו כמו שחסדו יתברך מלאה הארץ, כמו כן בבחינת זאת ־ חקיו ילמדנו, הינו שנזכה לבחינת תורת חסד וכו' כנ"ל: (לקוטי הלכות - בציעת הפת ה, אות יז.)