# שיחת חברים

> מקור: https://rabenu.app/books/ahavat-chaverim/382/978/

כבר דברנו הרבה, ויותר מזה צריכין לדבר בכל יום. ואם נדמה לך שאין לך עם מי לדבר, כבר הוכחתיך הרבה בזה שתסתכל רק על הטוב שיש בכל אחד, ואז יהיה לך תמיד עם מי לדבר דברי אמת מנקדה שבלב בבחינת ומקבלין דין
מן דין וכו'. וגם תפרש שיחתך לפני השם־יתברך לקבל
הנקדה מנה ובה. וכל אלו הנקדות צריכין לקבל מהנקדה הכללית, שהם הדבורים של אדוננו מורנו ורבנו ז"ל, ששמעת
מפי ומפי ספריו הקדושים והנוראים. הפך בהם והפך בהם!: (עלים לתרופה, רמט.)

"על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י). אפלו אם אחד פושע נגד חברו, אזי אינו מחרפהו, כי האהבה מכסה על כל פשעים. וכשמתקלקל ברית האהבה ביניהם, הינו בחינת שבירת כלי החסד, אזי מחרפהו, כי החרפה הוא משבירת כלי החסד כנ"ל.וכשהלב הוא משקע בחרפה, הינו בערלת לב, בחינת שברי לוחות, הינו "חרפה שברה לבי". וכשמקשר הלב הינו בחינת ואו כנ"ל, להיוד הינו נקדה, שהוא בחינת צדיק, ששם האור האהבה הקדושה שורה, כי אור החסד נשאר ביסוד דאצילות - אזי נתבטל האהבות רעות, הינו החרפות, הינו ערלת לב. כי הצדיק שהוא נקדה, ששם שורה האהבה הקדושה, יאיר להואו שהוא בחינת לב, ונתבטל החרפה, הינו ערלת לב. כי על כל פשעים תכסה אהבה, כי שם שורה אהבה הקדושה:

וזהו שאמרו חז"ל (נדרים לב:): בקש הקדוש־ברוך־הוא להוציא כהנה משם, ובשביל שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום, נטלה משם ונתנה לאברהם, שנאמר: "אתה כהן לעולם, על דברתי מלכי צדק". וזהו כשהקדוש־ברוך־הוא נתן הכהנה לפינחס, אמר: "הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר כה), כי הכהנה היא בחינת אהבה, הוא אברהם - שורה במקום ברית שלום, הינו צדיק יסוד עולם:

נמצא שצריך כל אחד לדבר בינו לבין קונו, כדי שיאיר בחינת נקדה, בחינת: "פי ידבר חכמות" ־ להואו, שהוא בחינת: "והגות לבי תבונות". ועל־ידי־זה נתבטל ערלת לבו, הינו חרפות, הינו אהבות רעות. וגם צריך כל אדם לדבר עם חברו ביראת שמים, כדי לקבל התעוררות בלבו מהנקדה שיש בחברו יותר ממנו, כמו שכתוב: "ומקבלין דין מן דין" [ומקבלים זה מזה]. כי בזה הבחינה שיש בחברו יותר ממנו, זאת הבחינה הוא בחינת נקדה. ושם בהנקדה הזאת, שורה האהבה הנקרא כהן. והנקדה הזאת, הוא בחינת צדיק לגבי חברו. והנקדה הזאת, מאיר ללב חברו, הנקרא ואו:

וכל הנקדות הללו, הינו הנקדה הנקרא פי ידבר חכמות, וגם הנקדה שיש בכל אחד מה שאין בחברו. הם ענפים להצדיק, שהוא נקדה כלליות של כל ישראל. שהכל צריכין לקבל מתחלה מהצדיק, ואחר־כך יקבלו דין מן דין, וכל אחד יקבל מנה ובה. ועל־ידי שלשה בחינות אלו, נתבטל החרפות, הינו ערלת לב, הינו אהבות רעות. וזהו: "על כל פשעים תכסה אהבה", כי שם שורה אהבה הקדושה:

נמצא שעל־ידי שלש בחינות אלו, הינו: התקשרות הצדיקים, והם יאירו בו, כי הם הנקדה כלליות ישראל, ויעוררו את לבו. וגם על־ידי שידבר עם חברו - יכול גם־כן כל אחד ואחד להאיר ולעורר לב חברו... (וכשמדבר עם חברו ביראת שמים, מקבל הנקדה שבלב חברו בלי לבוש. ולפעמים מקבל הנקדה מחברו על־ידי דברים אחרים שמספר עמו, כי יש לפעמים שיכולין לקבל אור והתעוררות לעבודת השם יתברך מהנקדה של חברו, על־ידי שיחת חלין שמדברין עמו. ואז מקבלין אור הנקדה על־ידי התלבשות. כי לפעמים צריכה הנקדה להתלבש, והיא מתלבשת בדבורים אלו, והוא מקבל ממנה): (לקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לד, אותיות ז־ח.)

◇

הצדיק האמת הוא הנקדה הכללית של כל ישראל. על־כן העקר הוא התקשרות הצדיקים ולדבר עמם ביראת שמים, והם יאירו ויעוררו את לבו על־ידי נקדתם הקדושה הכללית. ואחר כך צריך לדבר גם עם חבריו ביראת שמים, כדי שיקבל מהנקדה טובה של חברו. כי יש בכל אחד מישראל נקדה טובה, דהינו דבר יקר מה שאין בחברו, שזאת הנקדה טובה היא בחינת צדיק ויכול להשפיע ולהאיר ולעורר לב חברו, וחברו צריך לקבל התעוררות ממנו. וכן צריך כל אחד לקבל זה מזה וזה מזה, בבחינת ומקבלין דין מדין. וכן צריך שידבר כל אחד בעצמו בינו לבין קונו, כדי שתאיר הנקדה טובה שלו בעצמו מפיו ללבו. ועל־ידי כל זה מבטל ערלת לבו, דהינו אהבות רעות, שהם כל התאוות רעות, שהם חרפת לב, שהם שוברים לבו של אדם: (לקוטי עצות, צדיק מב.)

◇

כי הנקדה הקדושה היא בחינת שלום, בחינת ברית שלום, כי עקרה תלויה בשלום. כי מי שאין משתדל להתבודד ולדבר בינו לבין קונו לעורר לבו להשם יתברך זה בחינת מחלקת, בחינת (הושע י) חלק לבם, כי לבו חלק מפיו מבחינת הנקדה הקדושה. וכן כשחס ושלום אין שלום בין ישראל בין אדם לחברו בודאי אין יכולין לדבר זה עם זה ביראת שמים מחמת המחלקת שביניהם. ואפלו כשאין מחלקת אלא שאין האהבה בשלמות בין ישראל, שמצוים לאהב אחד את חברו כנפשו, כמו שכתוב (ויקרא יט): ואהבת לרעך כמוך. ובפרט החברים העוסקים בתורה שצריכים לזהר ביותר ויותר שיהיה ביניהם אהבה רבה כמובא גדל האזהרה שהזהיר האריז"ל על אהבת החברים בלי שעור (שער הגלגולים ל"ח אות י'), וכשאין האהבה בשלמות אינם יכולים לדבר זה עם זה כראוי ואינם מאירים זה בזה אור הנקדה הקדושה: (לקוטי הלכות - נשיאת כפים ה, אות טז.)

◇

וזהו בחינת: יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלים אימה כנדגלות וכו' (שה"ש ו). כי אימה כנדגלות נאמר על מעלת הדגלים של ישראל שהלכו ישראל במדבר בסדר הדגלים ובין הדגלים נשאו את המשכן, שכל זה הוא בחינת כל התקונים הנ"ל של תורה הנ"ל שהעקר הוא להאיר הדעת הקדוש בישראל להודיעם תמיד כי ה' הוא האלקים ולא ישכחו אותו יתברך בשום עת, כמו שכתוב (בתפילת ר"ה): אשרי איש שלא ישכחך וכו'. שעל־ידי זה מוציאין את ישראל מעוונות מרוח שטות וכו', וזה צריכין לקבל מהצדיק האמת שהוא בחינת משה כנ"ל. וגם צריכין שכל אחד מישראל יאיר בחברו הארת הדעת שנמשך בלבו מרבו שיאירו כל ישראל זה לזה ויקבלו דין מן דין כמו שמבאר בהתורה הנ"ל.

וזה בחינת מעלת הדגלים של ישראל שהלכו בדגלים סביב המשכן, כי המשכן בחינת הבית־המקדש שם עקר הארת הדעת של משה רבנו, כי שם קבל כמה מצוות התורה שנדבר ה' יתברך עמו באהל מועד שהם עקר הדעת, על־כן הלכו כל ישראל סביב למשכן כלם כאחד חברים, ונשאו הדגלים שהיה מציר עליהם הגונין של שתים עשרה אבני החשן, שהם בחינת הגונין עלאין גונין קדישין [הצבעים עליונים, צבעים קדושים] שיש בכל אחד ואחד מישראל בבחינת ישראל אשר בך אתפאר, שהם כלולים מגונין סגיאין [צבעים הגדולים]. וכל אלו הגונין של ישראל היו כלולים בהציורים הקדושים של הדגלים שנשאו לאות ולנס שהם היו הפאר והיפי וההדור הנפלא והנורא של מחנות ישראל הקדושים, כמבאר במדרשים מעצם הפלגת נוראות מעלת הדגלים. וכל זה היה כדי שכל גון וגון הקדוש של כל אחד מישראל יאיר בחברו וחברו בחברו ויקבלו דין מן דין כדי שעל כל אחד יהיה נמשך הדעת הקדוש של משה רבנו. שצריך כל אחד מהחברים שהם התלמידים של משה להאיר זה בזה וזה בזה וכו' כמו שמבאר שם. ועל־ידי הדעת הקדוש הזה נמשך הארת הרצון המפלג כנ"ל. וזהו הסמיכות הנפלא של הפסוק הנ"ל "יפה את רעיתי כתרצה" שמדבר מגדל מעלת הרצון כנ"ל, וזהו "נאוה כירושלים" – ירושלים בחינת יראה שלם, כי עקר הארת הרצון והדעת נמשך על־ידי יראה כנ"ל. וזהו, אימה כנדגלות שהם הדגלים, כי עקר הארת הדעת, שהוא בחינת הארת הרצון, נמשך על־ידי הדגלים שעל־ידי זה האירו ונכללו כל הגונין של ישראל זה בזה והאירו זה לזה. שזהו בחינת מה שכל אחד צריך לדבר עם חברו ביראת שמים בכל יום כדי שכל אחד יקבל מחברו וכו' וכנ"ל שעל־ידי זה נמשך הדעת הנ"ל שעל־ידי זה מאיר הרצון שהוא בחינת יפה את רעיתי כתרצה וכנ"ל: (שם - נטילת ידים ו, אות מז.)

◇

וזה בחינת המנין של ישראל שנצטוו למנותם על־ידי השקלים, כמו שכתוב (שמות ל, יב): "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וכו'". כי המנין הוא כדי לצרפם ולחברם ולכללם יחד כל ששים רבוא נפשות ישראל כדי שיאירו זה בזה הדעת הנ"ל ויקבלו זה מזה, כי זה הדעת גבה ונשגב מאד, שהוא לידע ולהכיר את הבורא היחיד הקדמון יתברך ויתעלה בתכלית שלמות האמונה. וכל אחד מישראל יש לו חלק בזה הדעת הקדוש, וצריך כל אחד לקבל מחברו ולהאיר בחברו כפי מה שנמשך עליו הארה מרבו בחינת משה, וכמובן ומבאר בהתורה הנ"ל, ועל כן צריכין למנותם ולכללם ולצרפם יחד. אבל על־ידי המנין חס ושלום, יכול לשלט הנגף חס ושלום, כי ירצה הבעל דבר להתגרות בהם חס ושלום, להרס הגבול, שכל אחד ירצה לכנס בגבול חברו מה שאינו שיך לו ועל־ידי־זה יוכל לכנס בקשיות שקשה לו לפי דעתו לישבם וכו' וכנ"ל.

על־כן כמו שצריך כל אחד לקבל מחברו ולהאיר בחברו הארת הדעת הזה כנ"ל, כמו כן צריך לזהר לעמד על מקומו לבלי להרס הגבול, וכמבאר לעיל מזה שזהו בחינת ועשו סיג לתורה (אבות א), בחינת סיג לחכמה שתיקה, שהוא בכל בחינה ובחינה ובכל דרגא ודרגא. שכמו שהצדיק האמת, שהוא הרב והחכם שכל הדעת נמשך על ידו, צריך לזהר לעשות הסיג לתורה על־ידי השתיקה כדי שלא יכנס במקיפים שאין צריכין להשיג וכו' כנ"ל, כמו כן כל אחד ואחד כפי מה שמקבל מהדעת הזה צריך לזהר בנפשו לבל יחפז ויבהל להקשות מה שאין ראוי לו כדי שלא יתבלבל דעתו לגמרי. וכמו כן כשמדבר עם חברו ביראת שמים להכניס הדעת הזה בחברו ולקבל ממנו בבחינת ומקבלין דין מן דין, כמו שמבאר שם, צריך לזהר גם כן מאד להמשיך המחצה הנ"ל של שתיקה לבל יהרס הגבול, חס ושלום, ולבלי להסתכל בחברו יותר מדאי וכן שלא לקבל מחברו יותר מדאי מה שאין ראוי לו לפי מדרגתו, כי זה ידוע שכל אדם משנה מאד מחברו, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין ברכת חכם הרזים (ברכות נח.): לפי שאין דעתן של בני אדם דומות זו לזו וכו'. על כן צריך לזהר בענין זה של המשכת הדעת האמתי שצריך כל אחד להאיר בחברו ולקבל ממנו שיהיה בהדרגה ובמשקל ולקים "ועשו סיג לתורה" הנ"ל.

וזהו בחינת השקלים, בחינת מחצית השקל דיקא שצריך לעמד על המשקל דיקא וכל אחד יתן מחצית השקל דיקא והעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, כי אף־על־פי שכל אחד נותן מחצית השקל־ 'מחצית' דיקא, שמרמז שכל אחד מישראל צריך לחברו שחברו ישלימו ועל־ כן כל אחד אינו נותן רק מחצית דיקא, אבל אף־על־פי־כן אסור שיתן אחד בעד חברו, כי נזהרו "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" (שמות ל), כי האמת שכל אחד צריך להשלים חברו שזהו עקר כונת המנין כדי לכללם ולצרפם ולחברם זה בזה כדי שיאירו זה בזה הדעת הקדוש הנ"ל, אבל אף־על־פי־כן כל אחד ואחד עומד בפני עצמו וצריך לזהר לבלי להרס הגבול רק כל אחד יקבל וימשיך הדעת בהדרגה ובמדה ובמשקל לקבל ולהאיר בחברו מה שצריכין לקבל זה מזה, ומה שאי אפשר לקבל ולהאיר צריכין לשתק ולקים ועשו סיג לתורה הנ"ל: (שם - שותפים בקרקע ה, אות כה - כלול בהלכות מצרנות.)

◇

עקר קיום כל הדברים שבעולם הוא על־ידי השלום, שנעשה על־ידי הצדיק יסוד עולם שהוא בחינת ברית שלום שהוא בחינת יסוד הפשוט וכנ"ל, ועל כן לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. כי אפלו בגשמיות עקר קיום כל הדברים שנתהוו מארבעה יסודות הוא על־ידי השלום, דהינו על־ידי שמתנהגים היסודות במזג השוה ואין אחד יוצא חוץ לגבולו ואינו מתגבר נגד חברו, וזה נעשה על־ידי הצדיק יסוד עולם וכו' שעל ידו עקר השלום כנ"ל. מכל שכן ברוחניות לענין המדות הנמשכין מהארבעה יסודות וכל מדה כלולה מכלם וצריכין לידע איך להתנהג בכל מדה לברר הטוב ממנה ולבער הרע, שבודאי אי אפשר לידע איך להתנהג בכל המדות כי אם על־ידי הצדיק האמת שהוא בחינת יסוד הפשוט, שהוא בחינת הנהר היוצא מעדן וכו', שהוא משקה את הגן דא אוריתא [הגן – זה התורה] שכלולה מכל המדות, שאי אפשר לידע איך להתנהג בכל המדות שהם כלל כל התורה אשר היא חיינו וחיות כל הדברים שבעולם כי אם על־ידי הצדיק יסוד עולם, שהוא יסוד כל המדות הנמשכין מארבעה יסודות, שהוא יודע למזגם ולחברם ולעשות שלום ביניהם לברר מכל מדה ומדה הטוב מהם ולהתנהג בהם במזג השוה, הכל בעתו ובזמנו באפן שיתקים ויחיה חיים אמתיים על פי התורה, שזה עקר החיות של כל העולמות שכלולים מארבעה יסודות...

ועל־כן שנאוי המחלקת מאד, בפרט כשחולקין, חס ושלום, על צדיק האמת וכשרי הדור. כי כפי המחלקת שחולק אחד עם חברו כן נעשה פרוד בין הארבעה יסודות, כי נתקלקל השלום שביניהם על־ידי שנתעורר מחלקת בין בני אדם, כי כל אדם ואדם יש לו אחיזה באות מיחד ובמדה מיחדת וביסוד פרטי אף־על־פי שכל אדם כלול מכל הארבעה יסודות ומכל המדות, אף־על־פי־כן עקר אחיזתו ביסוד פרטי ובמדה מיחדת. ועל כן יש שנויים גדולים בטבעי בני אדם ובמדותיהם, כי זה כנגד חברו בחינת אש, וחברו ־ בחינת מים כנגדו, וצריכין שיהיה שלום ביניהם, כי עקר השלום הוא בין שני הפכים (כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה במקום אחר). אבל כשנתעורר חס ושלום, מחלקת ביניהם אזי נתעורר מחלקת בשרשי היסודות שהם נאחזין בהם. וכשנעשה מחלקת בין היסודות מזה באין חס ושלום, כל החרבנות וכל החולאת, חס ושלום וכו', רחמנא לצלן, כי הכל כפי פרוד הארבעה יסודות חס ושלום, כי כשאין הארבעה יסודות מתנהגין במזג השוה חס ושלום, אזי הם מצרים זה לזה וכל אחד ואחד נעשה מצר לחברו, כי מתגבר האש כנגד המים והמים נגד האש וכן השאר. ומזה כל החרבנות וכל הצרות, חס ושלום:

וזה בחינת חרבן בית המקדש שהתגברו מאורי אש כנגד מאורי אור והחריבו את הבית המקדש והכל על־ידי שפגמו בהארבעה יסודות במדותיהם ותאוותיהם הרעות והעקר על־ידי המחלקת, ובפרט שחלקו על צדיקי אמת. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קיט): לא חרבה ירושלים עד שהשוו בה קטן וגדול ובזו תלמידי חכמים וכו'. וגם אמרו שעקר חרבן בית שני היה על־ידי שנאת חנם, כי על־ידי שנאה ומחלקת, בפרט כשחולקין על צדיקי אמת שמהם עקר החבור וההרכבה של הארבעה יסודות שזה עקר קיום הכל כנ"ל, וכשחולקין עליהם אזי נעשה מחלקת בין הארבעה יסודות ואזי מצרים זה לזה ומזה באים כל החרבנות, חס ושלום. ועל־ידי־זה נחרב הבית המקדש בחינת ויצת אש בציון ותאכל יסדתיה, כמובא בהתורה הנ"ל. כי הבית המקדש בחינת עינים, בחינת כלליות הארבעה יסודות שצריכין לקבל חיות מהראש־בית שיאיר הראש להבית, דהינו שהצדיק שהוא בחינת הראש שהוא בחינת מאורי אור יאיר להבית המקדש, שהוא בחינת כלל הארבעה יסודות ואז הבית על מכונו וכל העולם ומלואו מתנהג בשלום כראוי וכסדר. אבל כשחלקו זה על זה, ובפרט שחלקו על הראש כמו שכתוב (דהי"ב לו): "ויהיו מלעבים במלאכי אלקים וכו'". על־ידי־זה נתרחק ונתעלם הראש מהבית, ולא נמשך השפעת הנהר היוצא מעדן שהוא בחינת יסוד הפשוט לתוך הארבעה ראשים, ואז נעשה מחלקת בין הארבעה יסודות ונעשים מצרים זה לזה ומתגבר כל אחד על חברו, ומזה נחרב הבית המקדש ומזה באים כל החרבנות וכל הצרות, חס ושלום, כנ"ל: (שם - מצרנות ד, אות ג.)

◇

ובפרט שאנו רואין שהבעל דבר עושה את שלו הרחמן יצילנו, אנו מחיבים לעשות את שלנו, לדבר זה עם זה, ולדבר עם השם יתברך, ולדבר עם הרב וכו', כדי לקבל מהשלש נקדות טובות כמבאר בתורה ואתם תהיו לי וכו', (בסימן לד), ובעתים הללו תודה לאל דברתי הרבה בזאת התורה. והעקר שצריכין להתחזק מאד בכל יום לקים זאת להמשיך על עצמו הארת וקדשת הנקדה טובה לקשרה אל לבו בקשר אמיץ וחזק, על־ידי שמדבר בינו לבין קונו, ולדבר עם חברו ביראת שמים כל יום, ולדבר עם הרב וכו', אשרי שיאחז בזה!: (עלים לתרופה, נד.)