# עא

> מקור: https://rabenu.app/books/ahavat-chaverim/383/518/71/

אמרו רבותינו ז"ל: ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, כי עקר כלל התורה הוא כדי לגלות אורו יתברך. וזה האור אי־אפשר להמשיך כי אם על־ידי כלל ישראל, כי כל אחד מישראל הוא בחינת כלי להמשכת אלקותו יתברך למטה, וכשנכללין כל ישראל בכלליות אחד באהבה גדולה על־ידי זה נתרבין הכלים ברבוי גדול, עד שיכולין לקבל האור הגדול הזה כביכול. אבל כל אחד בעצמו בודאי אי־אפשר בשום אפן להמשיך האור כדי שלא יזיק לו רבוי האור חס־ושלום. רק על־ידי כלל ישראל יכולין לקבל האור במדה ובהדרגה על־ידי רבוי הכלים כנ"ל: עקר תקון הכלים כביכול נעשה על־ ידי בחינת התרחקות, כי גדל ההתקרבות הוא בחינת רבוי האור חס ושלום, ועל־כן צריכין בחינת התרחקות כדי שיהיו נעשין הכלים כביכול, שעל־ידי זה מקבלין האור שזה עקר ההתקרבות. נמצא שההתרחקות הוא תכלית ההתקרבות. וקדשא בריך הוא ואורייתא וישראל כלא חד, ועל כן גם באותיות התורה מצינו בחינה זו כמובא בתקונים. כי אתוון חזרין אנפין דא מן דא, ב' חזרת אנפהא מן א', ג' מן ב' וכו' [האותיות מחזירות פנים זו מזו (כלומר מסתירות פנים) , האות ב' מסתירה פניה מ-א', האות ג' מסתירה פניה מ-ב'], כי האותיות הם בחינת צמצומים וכלים להתגלות אלקותו יתברך, ועל כן הם מחזירין אנפין דא מן דא, בבחינת "וראית את אחורי" שזה בחינת התרחקות והחזרת פנים, אבל באמת הוא תכלית ההתקרבות בכדי שלא יזיק רבוי האור חס־ושלום. ועל־כן בין ישראל בעצמן צריכין גם כן לפעמים בחינה זאת, לרחק עצמו מחברו קצת בשביל סלוק ההזק, כמו שנתנו רבותינו ז"ל שעור ההרחקה על כל דבר ודבר, בכדי שלא לגרם הזק חס־ושלום לחברו אפלו בהזק ראיה בלבד, וכמבאר בשלחן ערוך, וכעין שאמרו רבותינו ז"ל: ראה שאין פתחי אהליהם מכונים זה כנגד זה, אמר "מה טובו אהליך יעקב וכו". כי רבוי ההתקרבות יוכל להזיק לפעמים חס ושלום, מחמת שהוא בבחינת רבוי האור שמשם עקר ההזק חס־ושלום הבא משבירת כלים, כי עקר תקון הכלים נעשה על־ידי בחינת ההרחקה. (וזה גם כן ענין מאמר הכתוב: "הוקר רגליך מבית רעך" יובן גם כן על דרך הנ"ל): (שם , לג לד.)

עב

אמרו רבותינו ז"ל: אין שונאך אלא זה שעבר עברה, ואף־על־פי־כן אמרה תורה: עזב תעזב לו [עמו], ותרגומו: משבק תשבוק מה דבלבך עלוהי [עזוב תעזב מה שיש בלבך עליו], ולכאורה קשה: כי מאחר שהשנאה מחמת שעבר עברה, אם כן איך שיך לומר משבק תשבוק מה דבלבך עלוהי? אך באמת יש כח ביד כל אחד מישראל למחל עונות חברו, כי על־ ידי האהבה שאוהב אותו ומרחם עליו ודן אותו לכף זכות ומוצא בו נקדות טובות, על־ידי זה הוא יכול להכניסו באמת לכף זכות, עד שיזכה על־ידי זה לתשובה שלמה ולמחילת עונות, ועל־ידי זה בעצמו יכול להמשיך לו גם־כן פרנסה ברוח. וזה בחינת מצות עזב תעזב לו כמבאר בפנים: (שם, מ.)