# עד

> מקור: https://rabenu.app/books/ahavat-chaverim/383/518/74/

כשאתה רואה בחברך או תלמידך דבר שאינו הגון, תהיה מתון בדין, לבלי לדונו לחובה לרחקו ולשנאו על־ידי־זה, רק תהיה מתון מתון בדין, להשתדל בכל כחך לדון אותו לכף זכות ולמצא בו גם כן נקדות טובות, כדי שלא תרחק אותו חס־ושלום לגמרי, ויהיה חס־ושלום עוד יותר גרוע, ומי יודע מה יהיה נעשה ממנו. על־כן צריכים להיות מתונים מאד בדין זה, לדעת ולחקר היטב איך להתנהג עמו באפן שלא יתרחק יותר חס־ושלום, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל: הוו מתונים בדין. וזה 'והעמידו תלמידים הרבה', כי כשיהיה מתון בדין וידין הכל לכף זכות יהיה לו שלום עם הכל, ואז בודאי יוכל להעמיד תלמידים הרבה, כמו בעבדא דרבן גמליאל ורבי יהושע שאמרו: כל הרוצה לכנס יבא ויכנס, ונתוספו כמה מאות ספסלים בבית המדרש, וזה 'ועשו סיג לתורה', כי על־ידי שיהיו מתונים בדין ויעמידו תלמידים הרבה כנ"ל, על־ידי זה יעשו סיג ושמירה לתורה שלא תשתכח מישראל, כי עקר קיום התורה מדור לדור הוא על־ידי שמעמידין תלמידים הרבה, ואלו התלמידים מעמידים עוד תלמידים הרבה וכן מדור לדור, ועל־ידי זה עקר קיום התורה לנצח, כמו שנאמר: "הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאות ולמופת בישראל", ופרש רש"י: והילדים הם התלמידים שהם לאות ולמופת שעל ידם לא תשתכח תורה מישראל וכו', עין פנים: (שם, נח.)