# סד

> מקור: https://rabenu.app/books/ahavat-chaverim/384/1484/64/

לכבוד ידידי שמחת לבי מחמד עיני השוכן בלבי תמיד, מר ז. שזר, חמדת לבבי, איככה תתאפק, עורה אהבתך הישנה אשר אהבתני בכל חבה ואחוה. מן המצר ומעמקי עמקים רוחי ונפשי שופכים מים. הרימותי קולי ואקרא אליך בקול מר, אהה אהה! לבי נמס ושבור בקרבי וכל עצמותי צועקים ורועשים בקרבי, אהה אהה! בלב מר ונמס ונשבר אבכה ואאנין על גדל הצרה והשבר והחרבן הקשה כחרבן בית המקדש, כי בעוונותי הרבים והעצומים הצליח מעשה שטן לשבר ולקלקל ולהחריב חס ושלום את ההיכל הקדש שנבנה על־ידי הקשר האמת אשר עשה ה' בינינו בנפלאותיו הנוראות, שעל־ידו נתגדל ונתקדש ונתעלה בכל העולמות כבוד ה' וכבוד עבדו הנאמן הנורא מאד, מלך ישראל לדורות עולם, גואלם ומושיעם לדורי דורות לנצח, הנחל נובע, שעקר הגאלה האחרונה של עכשו תלוי בו, שיתגלה חכמתו בעולם, לדעת כי ה' הוא האלקים.

זה זמן רב שאני מתגעגע ומשתדל וחותר לבוא לפני הדרת פניך הנעים ויש לי קשיים גדולים כי לא נותנים לי רשות לזה, אני סובל צער ועגמת נפש מזה לאין שעור, כי זהו נזק והפסד גדול.

עבדך ואוהבך הנאמן, המעתיר תמיד בעד בריאותך והצלחתך ובעד משפחתך היקרה והנכבדה מאד. ישראל דב אודסר: (שם, מה.)