# מג

> מקור: https://rabenu.app/books/ahavat-chaverim/385/1776/43/

המעשה מ"הנפטר"

שמו ברוך, הוא ספר לאהרן פץ ולכלם... הוא בא גם כן והוא ספר להם, מה עשיתי, מה שעשיתי עמו. (סבא צוחק) היה נסים איך... איך הוא בא אתי לטבריה. ואשתי אמרה לי: "מה?... מה נעשה? אין לי לחם בשביל הילדים, ואיך נתן לו אוכל?" . נו, והוא היה אצלי זמן רב ואכל ושתה והיה לו רפואה, רפואה כזה כאלו הוא יחיד בדורו! כן, זה שמו ברוך, והוא היה מספר להם כל הענין של "הנפטר". אני חשבתי, אין מה לדבר, הוא אמר לי: "לך ממני... לך ממני! לך ממני!". הוא לא רוצה לשמע, מה זה? הוא היה ליטאי! אבל אני לא עזבתי אותו ודברתי אתו, והוא התחיל... [לשמע, לקבל] הוא התחיל להבין, להבין, להבין את זה שאין לו רפואה, אז הבאתי אותו לטבריה, ובטבריה קבל רפואה. הוא מפרסם בטבריה, ברוך! ברוך זה... אני לא מספר גזמאות, ככה היה! אני יצאתי על המרפסת, ראיתי "נפטר", נבהלתי מאד! התחלתי לדבר עם "הנפטר": "מה? מה זה אתך? מה?" הוא אמר לי: "אל תדבר אתי, אתה לא יכול לעזור לי, לך מכאן! לך ממני! אני מחכה בכל רגע להוציא הנשמה, מה, מה, מה אתה רוצה ממני? לך! לך!" ־ ואני לא עזבתי אותו ולקחתי אותו עמי... עמי לטבריה, ונכנס לטבריה ושמו היה ברוך, וכל טבריה כבר, כבר ידעה שאני הבאתי אורח ־ ברוך! ... אוי, אוי, אוי, כבר טוב שאני מספר את זה, על־כל־פנים שישאר כבר בעולם. אינני יודע אם הוא חי, אם הוא... אם "הנפטר" הוא חי. הוא התחתן, עשה שדוך טוב והיה לו בנים והיה לו פרנסה טובה, הסוכן הראשי של "עלית". כשראה.. כשהוא... אני באתי לירושלים, והוא ראה אותי, אז הוא היה ־ מצחק גדול בינינו. אני הבאתי לטבריה "נפטר", ו... [והוא] יחיה בזה... בטבריה. [תחית המתים!] הוא... הוא היה ליטאי, ואני... ואני רקדתי אתו בבית שלי. זה היה מעשה נורא, שאני לא, לא האמנתי שהוא יתרצה לשמוע. "לך! לך! לך! אני רוצה למות! מה אתה רוצה ממני? אני... אני מסתכל בכל רגע להוציא הנשמה, לך ממני!" מעשה כזה! כן. אז הסוחר של "עלית" אמר, אמר ל... אמר לו ל"עלית", הבעל הבית: "איש נאמן כזה לא ראיתי בחיי!" אז הוא (הבעל הבית) אמר: "אני צריך... אני צריך איש כזה!" והוא לקח אותו. אני הבאתי... כל טבריה פחדו מ"הנפטר" שהבאתי לטבריה. "הנפטר" הזה היה לו רפואה שלמה; איך נעשה דבר כזה?! הוא שאל אותי: "יש לך ברגים?" "הצדיק יש לו הכל!" אז הוא שמע, אז הוא הלך, ו... הוא בא, הוא בא אתי לטבריה ורקדנו שנינו בשבת קדש, כל הלילה רקדנו ושמחנו, והיה בטבריה שבת שמח. והוא היה כל־כך מסור לי, הדבורים שדברתי עמו נכנסו בלבו ועשו... ועשו פעלות, כן. [ברוך השם!] (חסר)... הוא היה אצלי זמן רב, כן, בכל יום מחכה ומצפה מתי יבוא "מלאך המות"... אינו רוצה לבוא. ואני אמרתי לו: "אני יודע מצדיק, שיהיה לך רפואה!" כן, והוא קבל את זה ונעשה [את זה]. היה "הנפטר" הזה, עד ש... עד, עד שהבאתי אותו לטבריה, אל תשאל! (חסר)... היה לו אמא, אמא זקנה גדולה, והוא תמך בה, זה אמא! מה? הוא נתן לה כמה, כמה, [הוצאות שהיא רוצה], כן, כן. והוא בקש אותי בתחנונים: "עזוב אותי! מה אתה רוצה ממני? אני... אני מסתכל בכל רגע להוציא הנשמה, ואתה לא, לא, לא, לא, לא נו... לא נותן לי את זה". אמרתי לו: "אני יודע מצדיק קדוש כזה, שיהיה לך רפואות". אני אמרתי בכל לב! - נכנס ללבו, כן. ... [התנגדות] הוא רצה למות, ואני לא מכיר אותו. ...: וכן עוד ועוד... הבאתי לטבריה את, את ברוך, את ה... זה, כן [כן, שהיה לו מחלת השכחה] כן. והיה, היה כל העיר (אומרים:) "ישראל בער הביא... הביא לטבריה אורח על..." זה לא ירושלים, זה עיר קטנה, כולם ידעו מה, מה, כל... כל מה שעבר... כן, והם התפלאו, "איך האשה... איך האשה אין לה, אין לה חתיכת לחם, והוא..." ואני הלכתי לירושלים והבאתי במקום כסף הבאתי אורח!... זה הכל קדוש השם, כן, זה היה הכל קדוש השם, הכל היה קדוש השם, רקדתי, שמחתי, היה... והייתי בשמחה, קדוש השם...: