# י

> מקור: https://rabenu.app/books/ahavat-chaverim/385/437/10/

וְהַכְּלָל שֶׁבְּלַ"ג בָּעֹמֶר הַזֶּה נִפְגַּשְׁתִּי פַּעַם רִאשׁוֹן עִם אֵלּוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מִירוּשָׁלַיִם, וַעֲדַיִן לֹא הִכַּרְתִּי אוֹתָם כְּלָל, וְגַם לֹא דִּבַּרְתִּי אַף אָז עִמָּהֶם כְּלָל, וְרַק בְּהַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁבְּיַחַד עָמַדְנוּ אֵצֶל הַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ עִם הַלִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת, וְטָרַחְנוּ וְיָגַעְנוּ עַל הִתְבּוֹדְדוּת וְהִשְׁתַּטְּחוּת עַל הַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ. וְאַחַר־כָּךְ הָלַכְתִּי לַמּוֹשַׁב זְקֵנִים שָׁם, וְשָׁם רָקְדוּ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים, וְגַם עָשׂוּ סְעֻדּוֹת. וְשָׁם הָיָה מַחֲצֶלֶת עַל הָאָרֶץ וְשָׁכְבוּ שָׁם אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, וְגַם אֲנִי יָשַׁבְתִּי עִמָּם וּבֵינֵיהֶם, וְאָז נַעֲשָׂה הֶכֵּרוּת בֵּינֵינוּ. וְגַם רַבִּי שְׁלֹמֹה קָאוְולֶער מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁבִּצְפַת הָיָה שָׁם, וְגַם כֵּן נַעֲשָׂה אָז הֶכֵּרוּת בֵּינוֹ וּבֵינִי... וְשָׁאֲלוּ אֶת אַנְשֵׁי הַכְּפָר אֶת הַדֶּרֶךְ, וּבִקְּשׁוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד שֶׁיֵּלֵךְ לְהַרְאוֹת לָהֶם הַדֶּרֶךְ לְמֵירוֹן וְהָלַךְ עִמָּהֶם. וְגַם עָבְרוּ כְּלָבִים גְּדוֹלִים וְרָצוּ לְנַשְּׁכֵנוּ וְרָדְפוּ אַחֲרֵינוּ, אֲבָל הֵם הִבְרִיחוּ אוֹתָם. וְהַגּוֹיִם הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל רָצוּ בְּכָל כֹּחָם עַל הֶהָרִים אֵיזֶה זְמַן רַב, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְמַעְיַן מֵי מְגִדּוֹ שֶׁאֵצֶל מֵירוֹן. וַאֲנַחְנוּ הֻכְרַחְנוּ לָרוּץ אַחֲרֵיהֶם בְּכָל כֹּחֵנוּ, וּלְמַעְלָה מִכֹּחֵנוּ, וְהִתְיַגַּעְנוּ מְאֹד מְאֹד. וּכְשֶׁהִגַּעְנוּ לְמֵירוֹן כְּבָר הָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב, זְמַן שְׁקִיעַת הַחַמָּה, וַאֲנַחְנוּ יָצָאנוּ בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, וְהִתְמַהְמַהְנוּ יוֹם שָׁלֵם כָּזֶה, וַעֲדַיִן רַבִּי נָתָן הַנִּזְכָּר לְעֵיל לֹא בָּא. וְאַחַר־כָּךְ בָּא בִּנְסִיעָה עַל חֲמוֹר עִם מַאֲכָלִים, וַאֲנַחְנוּ חָשַׁבְנוּ שֶׁלֹּא נוּכַל אֲפִלּוּ לִשְׁבֹּת אֵיזֶה יָמִים מֵהַטִּרְחָה וְהַדֶּרֶךְ וְהַפַּחַד. אֲבָל תֵּכֶף חָזַר לָנוּ הַכֹּחַ כְּאִלּוּ לֹא הָלַכְנוּ כְּלָל, וְהִתְפַּלַּלְנוּ מִנְחָה, וְגַם אָמַרְנוּ תְּהִלִּים וּתְפִלּוֹת אֵצֶל הַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ. וּבְכֵן הָיִינוּ שָׁם בְּמֵירוֹן עַד קָרוֹב לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת, וּכְבָר הִתְקַשַּׁרְתִּי עִם רַבִּי אַלְטֶר בֶּן צִיּוֹן, שֶׁנִּהְיֶה חֲבֵרִים בַּעֲבוֹדַת ה', וְגַם נִכְתֹּב מִכְתָּבִים זֶה לָזֶה, וְגַם שֶׁיָּבֹא אַחַר חַג הַשָּׁבוּעוֹת, אוֹ עַל כָּל פָּנִים עַל אֱלוּל וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמֵירוֹן. וְהוּא נָסַע לִירוּשָׁלַיִם, וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי בִּצְפַת עַד חַג הַשָּׁבוּעוֹת: (פרק נז.)