# י

> מקור: https://rabenu.app/books/ahavat-chaverim/385/437/10/

והכלל שבל"ג בעמר הזה נפגשתי פעם ראשון עם אלו אנשי שלומנו מירושלים, ועדין לא הכרתי אותם כלל, וגם לא דברתי אף אז עמהם כלל, ורק בהשגחת השם יתברך שביחד עמדנו אצל הציון הקדוש עם הלקוטי תפלות, וטרחנו ויגענו על התבודדות והשתטחות על הציון הקדוש. ואחר־כך הלכתי למושב זקנים שם, ושם רקדו הרבה אנשים, וגם עשו סעדות. ושם היה מחצלת על הארץ ושכבו שם אנשי שלומנו הנזכרים לעיל, וגם אני ישבתי עמם וביניהם, ואז נעשה הכרות בינינו. וגם רבי שלמה קאוולער מאנשי שלומנו שבצפת היה שם, וגם כן נעשה אז הכרות בינו וביני... ושאלו את אנשי הכפר את הדרך, ובקשו מרועה אחד שילך להראות להם הדרך למירון והלך עמהם. וגם עברו כלבים גדולים ורצו לנשכנו ורדפו אחרינו, אבל הם הבריחו אותם. והגוים הנזכרים לעיל רצו בכל כחם על ההרים איזה זמן רב, עד שהגיעו למעין מי מגדו שאצל מירון. ואנחנו הכרחנו לרוץ אחריהם בכל כחנו, ולמעלה מכחנו, והתיגענו מאד מאד. וכשהגענו למירון כבר היה לפנות ערב, זמן שקיעת החמה, ואנחנו יצאנו בבקר השכם, והתמהמהנו יום שלם כזה, ועדין רבי נתן הנזכר לעיל לא בא. ואחר־כך בא בנסיעה על חמור עם מאכלים, ואנחנו חשבנו שלא נוכל אפלו לשבת איזה ימים מהטרחה והדרך והפחד. אבל תכף חזר לנו הכח כאלו לא הלכנו כלל, והתפללנו מנחה, וגם אמרנו תהלים ותפלות אצל הציון הקדוש. ובכן היינו שם במירון עד קרוב לחג השבועות, וכבר התקשרתי עם רבי אלטר בן ציון, שנהיה חברים בעבודת ה', וגם נכתב מכתבים זה לזה, וגם שיבא אחר חג השבועות, או על כל פנים על אלול וראש השנה למירון. והוא נסע לירושלים, ואני נשארתי בצפת עד חג השבועות: (פרק נז.)