# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/ahavat-chaverim/385/437/20/

והכלל כי לא יכלתי לסבל ולשבר המניעות, והכרחתי להשאר עד ערב ל"ג בעמר בצפת, ורבי אלטר בנציון שלח את רבי ישראל דב מטבריה (שהיה עמם במירון) לצפת, עם מכתב אלי שאזדרז לבא למרון, ולעשות בעבודת ה' ביחד כאשר דברנו בירושלים. ורבי ישראל דב פחד לבא לביתנו לתן לי המכתב כי שמע המניעות, ורק חכה לי על הרחוב. וכשראה אותי מסר לי המכתב ודבר עמי, ויראתי מאד שלא יראו אותי מדבר עמו, והלכתי אתו לאיזה מקום מן הצד. וכתבתי מכתב לרבי אלטר בנציון, וצירתי לו המניעות והחומות ברזל שיש לי כעת, ועל כן לא יקפיד בזה, ובעזרת השם יתברך אבא על ל"ג בעמר ונעשה בעבודת ה׳ ביחד, ומסרתי לרבי ישראל דב שימסר לרבי אלטר בנציון.

והנה אלו הימים היה אצלי ימי צער ויסורים ומניעות, ומחמת צער ויסורים וכעס לא רציתי להשתתף עם אנשי צפת לילך בפסח שני לעין זיתים. וכל הזמן הזה נקטה נפשי בחיי על שלא יכלתי לשבר המניעות. והנה ביום ערב ל"ג בעמר נסעתי למרון והייתי על הציון הקדוש, והם אנשי שלומנו הנזכרים לעיל יצאו אז תחת אילן או במערה ללמד ביחד ספרי רבנו ז"ל, ולעשות בעבודת ה׳, ואני גם כן לא יכלתי להיות כל הלילה אצל ציון הקדוש, מפני רב העם שהיה אז. ועליתי למושב זקנים, ושם כבר התחיל מעט ישוב זקנים, הינו איש אחד ששמו זונדל עם בני ביתו, ועם חנות קטנה למכר גם איזה דברים, וגם היו נמצאים שם איזה זקנים בחדרים מיחדים.

וגם מאותם זקנים היה אחד ממשפחתי, ונכנסתי לזה שהוא ממשפחתי, על כל פנים להניח ראשי מעט. והיו שם גם ממשפחתי מחיפה, והיה שם מלא אנשים ואכלתי שם מעט. ובין כך דברו מאנשי שלומנו וקצו בהם ובזו ומאסו אותם רחמנא לצלן (כמו שאינם יהודים רחמנא לצלן), וגם עלי שפכו בוז ולעג על שאני מתחבר עמם, ובין כך נעשה רעש בחצר, כי ישבו בחדר אחד אנשים ונשים צעירים וזמרו ביחד, ולקח יהודי זקן אבנים וזרק לתוך החדר, ויצאו להכותו והיה רעש מזה ולא הניחום, ובגלל הרעש הזה שכחו קצת ממני. ואחר חצות הלילה הלכתי לחצר רבי שמעון בר יוחאי זכותו יגן עלינו לציון הקדוש ואמרתי תהלים.

ואז נתחברתי יחד עם אנשי שלומנו. וכן בבקר יום ששי שהרבה נסעו לביתם, ואני נשארתי שם, אף־על־פי שהבטחתי לאמי שלא אתחבר עם אנשי שלומנו ביחד, ושאבא על שבת לביתנו לצפת, אף־על־פי־כן התחברתי אז עם אנשי שלומנו ביחד, ואמרנו על הציון הקדוש הרבה תהלים והתבודדות, ולמדנו ספרי רבנו ז"ל והכנו את עצמנו על שבת קדש. ונשאר עולם גדול (צבור גדול) על שבת קדש אשכנזים וספרדים, וברוך השם היה לנו שבת של שמחה אשר עדין לא היה לי כזה, ובתפלת ליל שבת עמדנו כל אנשי שלומנו אצל הציון הקדוש כמו שלשלת, ובית המדרש היה מלא מאנשים נכבדים מירושלים, והתפלה היתה בחיות והתלהבות גדול והתעוררות גדול שאין כמהו: (שם, עז.)