# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/ahavat-chaverim/385/437/21/

והנה אחר איזה זמן בא רבי אבנר לביתו, וספר לי שהיה אצל רבי אלטר בנציון והוא חולה, ושוכב באיזה בית בגבעת שאול, ודבר עמו כמה פעמים עבור זה. ומרבי אלטר בנציון עצמו לא היה לי שום תשובה כלל וכלל, כמו ממי שנפל לים שאין שומעים ממנו כלל.

וכתבתי לחברי הבחור יעקב זאב ולרבי שלמה וקסלר ושאר אנשי שלומנו, מכתבי מרורות שישיבו לי משלום רבי אלטר בנציון, ושיבקשו אותו בענין ביאתו למירון, ואין קול ואין עונה. וכן היה כל הקיץ, ולא קבלתי שום תשובה. ובפרט כשהגיע סמוך לראש חדש אלול הייתי מרעיש עולם במכתבים אליהם, ובפרט בחדש אלול בעצמו, וכבר הולך סמוך לראש השנה, וזכרתי את החיות וההתעוררות שהיה לנו בשנה שעברה, הייתי מרעיש עולם מאד במכתבים לרבי אלטר בנציון ולכל אנשי שלומנו, ואין קול ואין עונה. והיה לי צער ויסורים הרבה מאד שאין לשער, ומי יודע אם אזכה עוד לראותו. ובקשתי את דודי רבי אבנר שישלח לו מכתב, ואחר זמן רב קבל מכתב ממנו ולא היה כתוב בשבילי כלום, ואף־על־פי־כן שמחתי מאד בזה ששמעתי משלומו וראיתי כתב ידו, והיה אצלי יקר מפנינים ושלל רב. וכל זה שרבי אלטר בנציון לא ענה לי למכתבים שלי כל הזמן, זה היה מפני שהיה ברגז עלי על שלא התגברתי ולא שברתי את המניעות בערב ל"ג בעמר כנזכר לעיל. ואני כשראיתי שאחר כל המכתבים ששלחתי אחר־כך ואין קול ואין עונה, התיאשתי מלכתב יותר, ורק עשיתי את שלי בעבודת ה׳ ונכספתי שיבאו, וגם בקשתי מהשם יתברך הרבה מאד עבור זה: (שם, פ.)