# לב

> מקור: https://rabenu.app/books/ahavat-chaverim/385/437/32/

והם עוררו עלי ועל רבי אלטר בנציון, אנשים שיפעלו אצלנו שלא יהיה לנו עסק זה עם זה, ושלא נדבר ביחד. אבל הכל לא פעל, רק עשינו את שלנו בעבודת ה׳ כמו תמיד. וגם בימי ניסן רצינו לעשות יותר בעבודת ה׳, ולילך בכל יום לשמעון הצדיק לבלות שם איזה שעות בספרי רבנו ועבודת ה׳ והתבודדות, אבל יראנו שלא יעשה הריסה ומחלקת עצום כשיתודעו מזה, ועל כן עצרנו מזה. אבל עשינו בעבודת ה׳ כמקדם וכמאז. והנה כן הגיע שבת הגדול וימי הפסח הקדושים. והיה לי התעוררות גדול מהתפלה ועבודת ה׳ עם אנ"ש, ומהלמוד ספרי רבנו ז"ל בהתעוררות עמהם, ובידידות ואהבה ואחוה ורעות עמהם ביחד. והיו ביחד הרב אלטר בנציון ויעקב זאב ורבי יצחק מענדל ורבי ליבל, ועוד הרבה כלם ביחד, ומזה היה לי הנאה ותענוג גדול מהאהבה שבין אנ"ש (שרבנו ז"ל אמר העקר שתחזיקו אתכם ביחד ותהיו אנשים כשרים), ומהלמוד וההתעוררות, ומהשירים ונגונים ורקודין ושמחה. וגם מהמניעות שלי בעצמן היה לי חשק ורצון וכסופין יותר ויותר, כי המניעה בשביל החשק, וכשמשברין ״המניעות״ נעשה מהן ״נעימות״. ועל כן בודאי היה לי חיות גדול וחזק, כשזכיתי להתועד עם אנ"ש ולעשות עמהם בעבודת השם ולהתפלל עמהם ולדבר עמהם. ואף־על־פי־כן היה קשה וחזק ומר מאד לסבל המניעות והיסורים והמריבות, עד אשר התחלתי להקיא דם מחמת יסורים: (שם, קג.)