# לה

> מקור: https://rabenu.app/books/ahavat-chaverim/385/437/35/

ובכן בליתי הלילה הזאת אצל הציון הקדוש בתפלות פרדה, וכסופין והשתוקקות וגעגועין להיות עוד על הציון הקדוש במרון. ובבקר הלכנו למעין המגדו לטבל, ורבי אלטר בנציון דבר אתי כל הדרך, שלמען השם אל אצא מהבית יהיה איך שיהיה, ואל אתבטל בדעתי. וגם לקח אבן ואמר: זה האבן קח למזכרת שאם יהיה הדלת סגור תשבר המנעול ולא תפרד מהם, כי אחר־כך יהיה קשה מאד לחזר. ואחר־כך התפללנו שחרית אצל הציון הקדוש, ואמרתי השעורין שלנו. ואחר־כך הלכתי לבדי על שאר מקומות הקדושים, לבית הלל וכו'. וכבר חפשו אותי רבי אלטר בנציון ויעקב זאב, וצוו עלי בלי תרוץ לנסע תכף לצפת, ומשם לירושלים לביתי. ומובן בעצמו גדל הגעגועין והכסופין וההשתוקקות, שממש נזלו דמעות מעינינו, בהפרדנו איש מאחיו, ובהפרדי מהציון הקדוש בלב בוער, ואמרתי עוד מה שאמרתי עשרה קפיטל ותפלות, ואחר־כך נסעתי. והם לוו אותי עד הרחק מהחצר כמעט שליש הדרך, ונשקנו זה את זה והתפרדנו. והבטיחו להתפלל ולבקש עלי יותר מעליהם בעצמם, וחזרו לציון הקדוש: (שם, קיא.)