# א

> מקור: https://rabenu.app/books/ahavat-chaverim/385/605/1/

מאמר "גדול השלום"

והנה מחמת שעקר שלמות והגדלת השמחה הוא על ידי שלום ואהבת חברים, כמובא בלקוטי הלכות הלכות ברכת הודאה הלכה ו' אות מ"ב ואות ס"א עין שם, על כן אמרתי לצרף לחלק הזה איזה דברים ששמעתי מאבי הריני כפרת משכבו על אודות המקרא שבישעיה ט' "ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום". שפרוש המקרא הוא שהשם יתברך שהוא "פלא יועץ אל גבור אבי עד" יקרא שמו של מלך המשיח "שר שלום". (כן מובן בספרי אמת, כי גם לפי הפרוש שסובבים הדברים על חזקיהו, הוא מחמת שגם בו היה מבחינת משיח, כמובן בדברי חכמינו ז"ל ובפרוש רש"י שם עין שם). והיה רגיל לדבר מזה כמה פעמים. והכלל היוצא בקצרה מדבריו (הנובעים מדברי מוהרנ"ת ז"ל הקדושים בתכלית הקדשה): שלכאורה יש לתמה על זה, כי הלא משיח צדקנו לא בלבד ענין השלום יתקן ויכניס בכל אחד, כי גם יכניס בכל אחד שאר מדות טובות כמו אמת ואמונה וכו', ולמה זה יהיה נקרא שמו הקדוש רק על ענין השלום?

אבל מכל זה אנו רואין רוממות הדבר הזה. כי באמת כל גליותינו זה הוא רק מחמת שנאת חנם, ועל כן נתארך ונמשך כלÎכך. כי גלות בבל שאחר חרבן הראשון שהיה מחמת עבודה זרה וכו' לא נתארך רק עד שבעים שנה, וגלות האחרון הזה שנתהוה מחמת שנאת חנם נתארך ונמשך ברבוי עצום ומפלג בלי שעור וערך כל כך. כי הענין הזה של שנאת חנם וכן שאר דברים שבין אדם לחברו, אפלו יום כפור ויום המיתה אינו מכפר (עד שירצה את חברו), ומכל שכן וכל שכן על העון החמור של לשון הרע שהוא גרוע ביותר. וכמובן לכל משכיל בעמק פרוש המאמרי חכמינו ז"ל (ירושלמי פאה א) שאמרו על לשון הרע שהוא שקול כנגד עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים. אבל עצם ותקף ההתגברות דהתגברות שעל זה - גדול ונשגב בלי שעור וערך, עד שגם הכשר שבכשרים והצדיק שבצדיקים אשר עמד בנסיון באמת, והטה שכמו לסבל על תורה ושבירת התאוות וכו', ובענין זה גם בהם נפלה שלהבת: (חלק ד - ששון ושמחה, ז.)

כי מי לנו גדול משבטי יה ראובן ושמעון וכו' שהיו צדיקים נוראים כאלה וחזקים בהאמונה כל כך כמובא בספרי אמת, ואף־על־פי־כן בענין הקנאה והמחלקת ולשון הרע ושנאת חנם גם הם נכשלו ונלכדו, עד שעבר על־ידי־זה מה שעבר [עם יוסף הצדיק]: (שם, ח.)

גם מי לנו גדול משאול המלך שנאמר עליו בעת מלכו "בן שנה" וכו', ודרשו רבותינו ז"ל: כבן שנה בלא חטא, ואף־על־פי־כן בענין הקנאה והכעס וקבלת לשון הרע ושנאת חנם, נכשל ונלכד כל כך עד שמובא בספרי אמת על פסוק "עוד היום בנב לעמד" – עד היום עומד החטא ההוא [שהרג את נוב עיר הכהנים]: (שם, ט.)

והנה להביא לזה דגמות מספרי אמת יכלו המון יריעות, אבל על זה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו, על שעדין מרקד בינן, עד שגם בימינו אלה ובדורות הסמוכים מלבד המחלקת שהרבה והגדיל על יחידי הדורות בעצמם, כמו על הבעל שם טוב ז"ל ומכל שכן וכל שכן על אדמו"ר ז"ל כידוע, עוד לא נתקרר דעתו בכל זה, כי עוד התגבר בכל כחו להגדיל מחלקת ופרוד לבבות גם בין אנשיהם בעצמם כידוע (שבזה גמר מחשבתו ורצונו הרע ביותר ויותר). וכמו שספר מוהרנ"ת ז"ל ששמע מחותנו ר' דוד צבי ז"ל, שכל התרחקותו מהחבריא הקדושה של תלמידי הבעל שם טוב והמגיד זכר צדיקים לברכה הוא מחמת שנסע פעם אחת לשני גדולים מהם וראה והביט על גדל פרוד הלבבות שהיה ביניהם. אז דער איז בא דעם גיוועהין אפ גיפסקית מיט אלע זיינע מענטשין, אין
דער איז בא דעם גיוועהין אפ גיפסקית מיט אלע זיינע מענטשעין [שזה היה מפרך אצל זה הוא וכל אנשיו, וזה אצל זה היה מפרך לגמרי, הוא וכל אנשיו]. ועל־ידי־זה נתרחק מהם לגמרי כידוע: (שם, י.)

וכן בין תלמידי אדמו"ר ז"ל כנודע למי שבקי בזה קצת, שר' שמואל אייזיק ז"ל היה באמת איש כשר וצדיק, ואף־על־פי־כן וכו', וכן הרב ר' יצחק וכו'. ובאזני שמעתי מאבי הריני כפרת משכבו ששמע ממוהרנ"ת ז"ל שרצה וכו'.

ומכל זה הביא לנו ראיה לענין מה שגם בימיו היו מעשיות כאלה כידוע לבקי בזה, כי זה כלל גדול שכל מי שלומד תורה נביאים וכו' והוא אומר שרק אז היו מעשיות כאלה, ועכשו לא, הוא בכבהמה ממש. כי כל הקלקולים המובאים בהם כלם נמצאים גם היום בכמה בחינות בכלליות ובפרטיות. כי גם בעצם שפלותנו בדור היתום הזה, בגדל ועמק תכלית תכלית דיוטא התחתונה שאנו מנחים כעת, עוד לא שב חרון אף היצר מאתנו, ועוד מתגרה בכל אחד בכעס וחמה בקנאה ורדיפת הכבוד, בלשון הרע ושנאת חנם, וכל אחד מדמה בנפשו שהוא מבין אמתי על חברו, שחברו מחריב עולמות והוא רוצה לבנותם, שחברו כלו שקר והוא כלו אמת. וזה הדבר בעוכרינו להרחיק מהאמת יותר מהכל, שאי אפשר להאריך כל כך בענין זה, כי באמת כלנו כצאן תעינו וכו'. ולמאי נפקא מינה – למבעי רחמי [ומה יצא לנו מזה? שצריך לבקש רחמים] ,כי שומע כל זה יבכה וישמח בבכי ותחנונים, כלביא ישאג תפלה, וצעקה ושמחה ירבה, אולי אולי מכל זה יחבא (ועל כן גם אנשי כנסת הגדולה קבעו לנו על זה לבקש ולברך שלש פעמים בכל יום ברכת שים שלום אפלו בשבת
ויום טוב): (שם, יא.)

גם מזה יבין וידע כל אחד איך שיש לו ללמד זכות ולבלי להתרעם אפלו בלבו על חברו שחטא כנגדו, אפלו אם עשה לו מה שעשה, מאחר שההתגברות גדול ועצום על זה כל כך וכנ"ל, וכמובן בהמאמר חכמינו ז"ל רבן בגזל וכו' וכלם באבק לשון הרע. וכל אחד צריך לחשב בעצמו באמת בלי שום הטעאה אם הוא יוצא נגדו יתברך בכל הענינים, ואינו שומע חס ושלום בעצת היצר בשום דבר, אבל מאחר שעל כל אחד עובר מה שעובר, איככה יתרעם וידין את שכנגדו אפלו אם נכשל גם בדברים שבין אדם לחברו, מאחר שלא הגיע למקומו. וכמאמר אדמו"ר ז"ל בלקוטי תנינא סימן א': ומי הוא שיכול לידע ולהגיע למקום חברו וכו', עין שם: (אות יב.)

ועין בלקוטי הלכות, הלכות חובל בחברו הלכה ג' אות ב' מה שכתב שם מוהרנ"ת ז"ל שכל מי שפוגם בכבוד ישראל חברו – על־ידי־זה פוגם בכבוד השם יתברך, כי קדשא בריך הוא וישראל כלא חד וכו' [הקדוש ברוך הוא וישראל – הכל אחד] עין שם: (שם, יג.)

גם עין שם באות ה' שכל מי שהוא גדול במעלה ביותר, כשהוא פוגם בכבוד ישראל אז הקלקול גדול ביותר: (שם, יד.)

גם עין בהלכות נזיקין הלכה ד' אות ל"ב, מענין שלפעמים נדמה להאדם שחברו מתכון במעשיו להקניטו וכו', ובאמת חברו לא כון כלל כנגדו רק הוא עושה דבריו לפי תמו לצרך פרנסתו, ומי שהוא 'קפדן נח לכעס' חס ושלום, אז תכף הוא נוטר שנאה על חברו וכו', וכמים הפנים לפנים וכו', ואז גם חברו עומד נגדו עד שנתעורר מחלקת בין שניהם. ובאמת הוא בחנם כי לא נתהוה המחלקת כי אם על ידי שלא השתדל כל אחד לדון את חברו לכף זכות וכו'. וזה מרמז במשנה וכו': ולא יאמר פלוני יקפח פרנסתו, כי לזה רשות לעשות המשא ומתן ולזה רשות וכו', עין שם: (שם, טו.)

גם עין בהלכות שומר שכר הלכה ב' אות י', שמיום בריאת העולם לא היה עדין שני צדיקים וכשרים שיהיו שוים לגמרי בכל תנועותיהם וכו', ועקר המחלקת הוא מחמת שכל אחד אינו מאמין בחברו שגם כונתו ורצונו לשם שמים, אף־על־פי שאין חברו מתנהג בדרכו ורצונו כי הבעל דבר מטעה את הלב וכו'. כי באמת ראוי לדעת שכל הרצונות של כל בני האדם וכו' נמשכים מרצון העליון וכו', ומי שיודע ומאמין בזה בשלמות בודאי לא יחזיק במחלקת כי ידין את חברו לכף זכות תמיד. כי יאמר בלבו: אף־על־פי שאני יודע בעצמי שכונתי לשם שמים לגמר מצוה הזאת, וחפצי לשם שמים באמת, וחברי מעכב בזה, אף־על־פי־כן גם כונתו לשם שמים כי יש לו ידיעה אחרת ונדמה לו שאין זה מצוה כלל, או שצריכין לעסק במצוה אחרת הגדולה מזה לפי דעתו. ואף־על־פי שאני חזק בדעתי מאד, ויש לי ראיות והוכחות אמתיות שצריכין להחזיק בדרך זה ובמצוה הזאת, אף־על־פי־כן אפלו אם האמת הוא כדעתי מי יודע לאיזה שרש נמשך חברי וכו'. עין שם ויערב לנפשך מאד: (שם, טז.)