# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/ahavat-chaverim/385/605/9/

כשחזרו מקבורת מוהרנ"ת ז"ל, ולבם היה מלא דאגה מי יהיה אחריו המנהיג, וביניהם היה אחד מאנשי שלומנו, הר' נחמן פסח'ליס, והוא היה באמת חסיד וירא שמים, אבל טעות נזרקה בו שהוא מרשה למנהיג לאנשי שלומנו, לממלא מקום מוהרנ"ת ז"ל. ובכן היה מדבר אליהם אז דברי נחומים לבל ידאגו, וה' לא יעזבם (ואינם יודעים אז כונתו). ואחר כשספר הר' נחמן טולטשינר ז"ל, שמוהרנ"ת ז"ל קדם הסתלקותו אמר: העקר התקשרות להצדיק, לכו אל יוסף את כל אשר יאמר לכם תעשו. אמר על זה הר' נחמן פסח'ליס הנ"ל שכונת מוהרנ"ת ז"ל הוא עליו. ובכן התחיל להתגדל כדרך המפרסמים, ובנה לו בברסלב בית המדרש מיחד בשבילו ובשביל איזה אנשים שנמשכו בטעות אחריו. וכן בשנה זו נסע לארץ הקדושה, וחזר לביתו על ראש השנה. וכמובן שבארץ ישראל השיג איזה מדרגה גבוהה וזכה למחין דגדלות. והוא היה יודע לתקע שופר, ובכן פעל אצל אנשי שלומנו שהוא יהיה הבעל תוקע שנה זו באומאן. בראש השנה עלה על הבימה לתקע, ואנשי שלומנו כבר היו במקוה וגמרו כל מה שאומרים קדם התקיעות, והוא זה עתה התחיל לומר הזהר שקדם התקיעות, ובאמת מעמק הלב בקול ובכי בדמעות שליש ומלה במלה, אבל מאחר שכל הצבור היו כבר מוכנים לשמע התקיעות, ועוד להם לבלות זמן רב עם תפלת המוסף כמנהג אנשי שלומנו באומן ביום הדין, ובפרט בדור הקודם. ובכן היה מטיל בזה על הצבור טרחה יתרה, ובכל זאת מאימת יום הדין לא נמצא אז מי שירהיב עז בנפשו להפריע לו שיברך ויתקע. ואפלו הר' נפתלי ז"ל שחי עוד אז, והוא היה אז הגדול והזקן שבאנשי שלומנו תלמיד רבנו ז"ל, והוא היה בטבעו קפדן, בכל זאת מאימת יום הדין שתק לדבר זה ולא אמר כלום. כלם סבלו והמתינו עד שגמר את אמירת הזהר, ברך את הברכה, נתן על פיו את השופר, מתחיל לתקע ואין קול תקיעות, עשה כל הפעלות לזה ואי אפשר לו לתקע. עד שהצבור ראו ועל פי שלחן ערוך כבר כמעט גדול ההפסק מהברכות להתקיעות. ושם היה אחד מאנשי שלומנו הר' מאיר בלכער מברסלב וידוע הוא לאנשי שלומנו לתוקע אמן, על כן צוו עליו שילך לתקע. והוא היה למדן וידע שאין מסרבין להצבור, ועלה על הבימה. וברגע שנתן השופר לפיו התחיל לתקע ותקע כל התקיעות עד גמירא. וכל אנשי שלומנו היו שבעי רצון. ומאז היה כל ימי חייו לבעל תוקע באומאן אצל אנשי שלומנו. בכל זאת לא נפל הר' נחמן פסח'ליס הנ"ל בדעתו, ואדרבא הגדיל עוד יותר בעיניו, והא ראיה שהשטן כל כך מתגרה עליו. בקצור אמרים שהנהלותיו בדרך המפרסמים היה למורת רוח כמעט לכל אנשי שלומנו, ובפרט לאנשי אמונה בדעת. ובכן נמצאו אחדים שידעו שאם הר' נחמן טולטשינר ז"ל יתחיל לרדפו יהיו דבריו נשמעים ולבטלו. ובכן פנו אליו ושאלו אותו מדוע הוא אדרבא שותק לזה, על זה אמר להם אתם יודעים שאלקים יבקש את הנרדף ואפלו צדיק רודף את הרשע. בארעכינט אייך וועל איך זיין דער רודף און ער דער נרדף, איך פארגין איהם גאר ניט אז איך זאל זיין דער רודף און ער דער נרדף [תחשבו לעצמכם אני אהיה הרודף והוא יהיה הנרדף, איני רוצה לתת לו זכות זו שהוא יהיה הנרדף ואני הרודף]. סוף דבר שעם הזמן מאליו נעשה בטל ומבטל. ולבד הטעות הזה היה באמת חסיד וירא שמים, וכבר אמר רבנו ז"ל היצר הרע של הכשרים בודאי הוא דבוק. והאמת קים לעד: (שם, סו.)