# עא

> מקור: https://rabenu.app/books/alimlitrufa/1173/1064/71/

ברוך השם, יום א' ראש חדש ניסן תקצ"ב פרשת מצרע.

אהובי בני.

מכתבך קבלתי עתה בעת תפלת שחרית, והיה לי לנחת גדול, כי היה לי צער קצת על שלא ראיתי מכתבך זה כמה ימים. וכל צרכי הטלית קבלתי על נכון, ותהלה לאל תכף תקנתי את הטלית והטלתי בו ציצית בעזרת השם יתברך, וחדשתי אותו בשבת פרשת פרה העבר, והיה לי לנחת גדול תהלה לאל. הטיבות אשר עשית, אשר זכית על ידי תשוקתך הטובה שיהיה לך חלק גדול בהטלית בעזרת השם, וזכות כנפי הטלית יגנו עליך כנשר יעיר קנו וכו' להצילך ממחשבות זרות יתרות, רק להרגיל עצמך בכל עת להסיח דעתך לגמרי ממחשבות שאינם נצרכים באותו השעה, ולא תתחיל לחשב בהם כלל, וזה עצה טובה מאד, ולהיות כשוכח לגמרי, וגם יותר משכחה, ולעשות עצמו כאינו יודע מאלו הרעיונים כלל, ולעסק במה שעוסק בתורה או תפלה או משא ומתן וכיוצא. ואפלו מחשבות טובות אם אינם שיכים בענין זה, צריכים לסלק גם כן כאלו אינו יודע עתה מהם כלל. כגון בשעת התפלה אין צריכין לחשב שום דבר, ובאמת אז דיקא מתגברים כל מיני בלבולים וערבוב הדעת ביותר, אך צריכים להתגבר אז הרבה מאד בעצה הזאת לבלי להתחיל לחשב שום מחשבות חוץ כלל, ואף על פי שמחמת ההרגל בכל פעם יוצאת המחשבה לחוץ, צריכים לתפסה בכל פעם באפסר ולהכניסה לפנים לחשב מה שהוא מדבר אז, ואפלו אם יהיה כן מאה פעמים בתפלה אחת.

ובענין כל מה שכתבת לי, כבר שמעתי ממך דברים כאלה פעמים הרבה, וכבר ידעת שאין לך במה להחיות עצמך כי אם בענינים שאתה כותב במכתבך. וכן עובר על כל אדם אף על פי שאין הכל שוין לא ראי זה כראי זה, אבל אף על פי כן על כל אחד עובר מה שעובר בלי שעור. ובודאי אין שום חיות ואין שום מנוס מהם כי אם להשם יתברך ולהתורה, ובפרט על דרך הקדוש והחדש והנפלא והנורא, שהוא ענין השיחה בינו לבין קונו שאין למעלה מזה. טוב להודות לה' על מעט דמעט שכבר זכית לקבל ממנו ולקים מעט בענין זה. מי יתן והיה לבבך זה ליראה את ה' כל הימים, בתוספת קדשה וטהרה וברבוי תפלות ושיחות יותר ויותר, וגם להזהר מאד מאד לחזק את עצמו בכל יום בשמחה וחדוה על כל נקדה ונקדה טובה שזכינו וכו'.

והנה בעתים הללו אני עוסק בענין כונת אלול, שהם תקון הברית (לקוטי תנינא פז פח), שהוא סודות עצומים שגלה שם בענין ואם לא תאבה האשה וכו', ובענין הפרות ובענין האבדות שמחפשין המלאכים שתוקעין תקיעה, תרועה תקיעה וכו' וכו', אשרי האזנים ששמעו מזה, כי לא נשמע כזאת מעולם וכו'. והעקר היוצא משם שצריך כל אדם לבקש ולחפש הרבה הרבה מאד מאד אחר אבדותיו, ועקר הבקשה והחפוש הוא על ידי דרכי תורה שגלה על פסוק קרא את יהושע בסימן ו' כמבאר שם במקומו, כי התורה הנ"ל הוא סוד כונת אלול וכו'. ועקר הכונות הם בחינת (תהלים קלט, ח) "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך", שהוא בחינת בקי ברצוא בקי בשוב, בקי בעיל בקי בנפיק. כי מי שזוכה לקים "אם אסק וכו' ואציעה שאול הנך", הוא ממשיך על עצמו בחינת סוד כונת אלול, ויכול לחפש ולבקש אחר אבדותיו. כי צריכין לחפש ולבקש הרבה, ובודאי בתוך אותו הזמן עובר על האדם מה שעובר. בפרט שאבדתו על פי רב הם במקום מדבר שממה במקום תהו ובהו, שמחמת זה האדם תועה כשה אובד, ועל זה נאמר (תהלים קז, ד) "תעו במדבר בישימון דרך" וכו' וכל המזמור. ועתה הבן בעצמך כמה וכמה צריכים לחזק את עצמו כשצריכין לעבר במקומות כאלו לבקש אחר אבדות שנאבדו מכמה שנים, וגם צריכין לבקש ולמצא אבדות מגלגולים הקודמים שעברה נשמתו בהם, וקשה להמלט שבתוך החפוש לא יאבד עוד יותר. וכמרמז שם שאפלו הצדיקים החופרים אחר האבדות לפעמים הם עצמם אובדים עוד, עין שם, מכל שכן שאר אנשים. ועל ידי זה מתארך הגלות כל כך בכלליות, וכן גלות הנפש בפרטיות של כל אחד ואחד מתארך כל כך הכל מחמת זה, המקום ירחם.

על־כן כל מי שרוצה לחוס על נפשו, כמה וכמה התחזקות הוא צריך לבלי ליאש עצמו מן הבקשה והחפוש לעולם, יהיה איך שיהיה, אפלו אם נדמה לו שאובד חס ושלום בכל פעם יותר, אף על פי כן הוא יעשה את שלו ויחפש יותר. ואף על פי שאינו מוצא כלל, צריך להאמין שבודאי מוצא הרבה על ידי הבקשה והחפוש לבד, כי היגיעה אינו נאבדת כלל כי 'לית רעותא טבא דאתאביד' [אין שום רצון טוב נאבד].

וזהו 'יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, יגעתי ומצאתי תאמין' (מגילה ו:). וקשה מה הוא לשון 'תאמין', הלא יכולין לראות אם מצא אם לאו. אך באמת יכול להיות שיגע הרבה ונדמה לו שעדין לא מצא כלל, ומחמת זה הוא אומר 'יגעתי ולא מצאתי', אף על פי כן אל תאמין לו, רק יגעתי ומצאתי תאמין, אף על פי שאין בידו מאומה מה שמצא, אף על פי כן תאמין באמונה שלמה שבודאי מצא הרבה. כי יש הרבה שאין מראין לו מה שמצא עד הסוף, וגם אפלו אם לא מצא כלל עדין, אף על פי כן מצא הרבה על ידי החפוש והיגיעה לבד, כי היגיעה והחפוש לבד אינו נאבד בשום אפן. ועל כן 'יגעתי ומצאתי תאמין', תאמין דיקא כנ"ל והבן היטב, כי לא דבר ריק הוא.

ועל פי דרך זה שאנו קוראין את כל היגיעות והעבודות בתורה ותפלה, בפרט בשיחות לפניו יתברך הכל אנו קוראין עתה בשם בקשה וחפוש. וכן על פי רב מבקשין ומחפשין על ידי רצון ותשוקה וגעגועים וכו', על ידי זה אתם יכולים להתחזק הרבה בכל עת איך שהוא, כי אתם מחיבים אף על פי כן לבקש ולחפש יותר, כמו המחפש אחר אבדות בגשמיות שבודאי אינו מוצא בפעם אחד. בפרט אבדות כאלו, שצריכין לבלות כל ימיו לבקשם ולחפשם, בפרט שאנו מאמינים באמת שאין היגיעה לריק חס ושלום, כי מה שמרויחין על ידי היגיעה והחפוש לבד, אפלו כל זמן שאין מוצאין, הוא גם כן רוח בלי שעור, יותר מכל הון דעלמא עין לא ראתה וכו'. מכל שכן שאנו בטוחים שבודאי נזכה למצא הכל, סוף כל סוף אם נזכה להתחזק ולבקש ולחפש תמיד וכנ"ל. ובענין הנ"ל כלולים כל הכונות של פסח ופרשת החדש, (עין לקוטי הלכות ברכת הפרות ה).

ועתה שוש תשיש בה' שזכינו לשמע דברים נוראים כאלה, ויתר מזה אי אפשר להאריך, כמה אנו צריכים לשמח כשזכינו שמחיין אותנו בשבעה משיבי טעם כאלה. וששון ושמחה תשיג, עד שתחטף גם היגון ואנחה לתוך השמחה בעל כרחם, כי בכל מה שיוכלו להחליש דעתך באיזה עצבות, חס ושלום, תאמר: אדרבה, זהו שמחתי, שאיש כמוני אף על פי כן אני יודע מנפלאות כאלה מנעימות בימינו נצח כאלה, ואם אני גרוע עוד יותר ויותר, אדרבא ראוי לי לשמח עוד יותר ויותר, שאף על פי כן זכנו השם יתברך להשען על צדיק קדוש כזה, אשר גלה נוראות כאלה. והלא אי אפשר להכחיש שאף על פי כן אני יודע המעשה של רבי אליעזר ורבי יהושע, וגם אני יודע התורה של הנגון מע"ב [שבעים ושנים] נימין, וגם המעשה של השבעה בעטלירש וכו' וכו'. מה נדבר מה נשיב לה' כל תגמולוהי עלינו, ומחמת הטרדא גם אני צריך לנסע על החתנה אם ירצה השם בשבוע הזאת אי אפשר להאריך יותר. ויערב לכם שמחת החג הקדוש ותזכו להזהר ממשהו חמץ בגשמיות ורוחניות, ולהרגיש שמחת ודבקות ההלל הקדוש של פסח, ונשגבות נעימת קדשת הסדר של פסח נגילה ונשמחה בישועתו.

נתן מברסלב.