# קכד

> מקור: https://rabenu.app/books/alimlitrufa/1173/1066/124/

ברוך השם, יום א' וישב תקצ"ד.

אהובי בני חביבי נרו יאיר.

מכתבך קבלתי בזאת השעה, ולא הזכרת שם מענין הישועה שכתבת בשבוע העבר שתכתב לי. והיה לי צער וכליון עינים כל השבוע העבר, כי לא די שלא בשרתני ישועתך, אף גם לא היה לי שום אגרת שני פאסטין, דהינו ביום ד' ויום ו'. והיום כלו עיני לראות מכתבך, ובשעה זאת הגיע, אבל אין נזכר בו דבר מענין הישועות, אף גם הוא מלא צעקות זעקה גדולה ומרה. וגם אני עתה מלא יסורין הן בענין הפרנסה שאי אפשר לבאר, הן בענין בריאות הגוף, והעקר בענין עבודת ה'. ונוסף לזה אני צריך לשא עלי רבים מישראל שיחיו, שכל אחד מלא דאגות בכל הנ"ל, והעקר בעבודת ה', ומה שרודפין כל אחד מאד מאד, בפרט בענין המחשבות שהם עקר היצרין וכו'. וימי החנכה הקדושים ממשמשין ובאין לשלום, ואני צריך להכין שמן משחת קדש שהוא הדעת הקדוש על חנכה הקדוש בשביל רבים. מלבד מה שאי אפשר לי לכתב כלל, ועל כלם אין לי על מי להשען, כי אם על אבינו שבשמים, ועל כחו של זקן דקדשה.

והנה אם אמנם מאד מאד גדול צערי וכאבי ממכתבך, אך עם כל זה בצר הרחבת לי, שאני מוצא בחסדו יתברך הרחבה גדולה בתוך עצם הצרה רחמנא לצלן מה שתהיה, אף על פי כן אני רואה שדברי שהם דברי אדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק וקדוש לברכה מועילים לך הרבה הרבה גם עתה, ומחיין ומשיבין נפשך מאד מאד. ויאמין לי באמת שכל מה שכתבת אינו חדוש אצלי כלל, כי כאלה ממש עבר עלי כמה פעמים, ונמשך זמנים הרבה, שנדמה לי שאי אפשר לחיות יום אחד ואפלו שעה אחת. אך נתישבתי איך שיהיה אני אנסה את עצמי בכל שעה, ואראה בכל עת להסיח דעתי ממה שאני צריך לשכח, וזה העקר דהינו להיות שב ואל תעשה על כל פנים, ומה שאוכל לחטף לפעמים איזה טוב, מה טוב, והעקר לבלות היום כמה שאוכל בשב ואל תעשה. וגם על זה הכרחתי עוד לצעק הרבה הרבה להשם יתברך, ולהתפלל כמה תפלות. וכמה שעות הכרחתי לבלות בכמה מלי דשטותא ובדיחותא, ומן הסתם בודאי למדתי כמה שעות בפרט השעורים הקבועים. בתוך כך עבר היום וכן כמה ימים וכן כמה שנים.

אם אמרתי אספרה לך בני חביבי אפס קצהו מזה, לא יספיקו המון יריעות, כי בודאי אין שני בני אדם שוין ממש, ובודאי בפרטיות יש שנויים הרבה. אך אף על פי כן כל מה שאתה כותב, עבר עלי כאלה וכאלה ממש. וברוך השם כל מה שאתה כותב שאתה מחיה עצמך הוא טוב ונכון וישר וכו', אך רצוני שתתחזק בזה יותר ויותר. אזר נא כגבור חלציך בני חביבי, דלו עיניך למרום וחגר בעז מתניך, ובטח בכחו של זקן דקדשה כי הוא הולך לפנינו בכל עת בזה ובבא. ולמען השם ברודער האלט זיך [אחי! חזק עצמך], וכבר אמר הוא ז"ל שאפלו לחולה המוטל על ערש דוי וחלוש מאד אשר כל משכבו נהפך בחליו, אומרים לו שיתחזק, לאז דיך ניט אפ, מאך זיך פרישער [אל תעזוב את עצמך, תעשה עצמך יותר רענן], וכיוצא בזה. ואם הוא צית ומחזק עצמו, מועיל לו הרבה שיתרפא וישוב לאיתנו על ידי זה, בפרט שתהלה לאל יש לך על מי להשען בחסדו הגדול יתברך.

והנה בשבת זה שעבר דברתי הרבה בענין ימי חנכה הם ימי הודאה, שצריך האדם להמשיך דרך זה להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך תמיד, אפלו בתוך מעוף צוקה וצרה רחמנא לצלן, גם אז יודה לשמו הגדול יתברך על גדל החסדים שעשה עמו עד הנה. ועל כל ההרחבות הגדולות שמוצא בתוך הצרה עצמה בבחינת בצר הרחבת לי כנ"ל, ועל ידי זה, דיקא שגם בעת הצרה יביא תודה על העבר, על ידי זה יוכל לצעק על להבא, בבחינת מודה על העבר, על ידי זה יוכל לצעוק על לעתיד לבוא. וכבר דברתי בזה ובודאי שמעת ממני בזה הרבה, אך צריכין לחזר זאת הרבה ולילך בזה.

ומאד אני מחיה עצמי בדרך זה הרבה, וגם על כל מכתביך וצערך אני מחיה עצמי רק בזה שאני מודה להשם יתברך על כל החסד אשר עשה עמי ועמך, מה שעל כל פנים אתה צועק על רחוקך מהשם יתברך, ועל החסד הנפלא שעשה השם יתברך עמך שאינך מתנגד חס ושלום. וכמו שכתבת בעצמך במכתבך זה, שהשם יתברך הקדים לך רפואה למכה. ובודאי כך הוא האמת ברור וצלול, שה' יתברך הקדים לך ולכלנו רפואה גדולה לנצח למכתנו האנושה מאד של כל אחד ואחד. ועל זה אנו מחיבים להודות לו יתברך בפה מלא בכל יום על כל החסד ועל כל הנפלאות והטובות שעשה עמנו, שנזכה לידע מאור כזה, ומתורתו ושיחות קדושות ונוראות כאלה, וכל מה שהצרות והיסורין והבלבולים וכו' רחמנא לצלן מתגברין ביותר ויותר, מחיבים להודות יותר ויותר, שאף על פי כן אף על פי שאני כמו שאני, אף על פי כן חסדו גבר עלי כל כך שאני יודע ממנו ז"ל, ואיני מתנגד עליו, וגם אני זוכה לנסע על ראש השנה, ולהיות נכלל ונמנה בין אנשיו היקרים שיחיו לארך ימים ושנים.

כי הקבוץ שלנו יקר מאד מאד בעיניו יתברך, כי זאת צריכין לידע, שאף על פי שעל כלם עובר מה שעובר, והרבה יש שעוברים עליהם כאשר עליך ויותר רחמנא לצלן, אף על פי כן לאו כל אפין שוין. ויש הרבה שהם אנשים כשרים ויפים מאד שהשם יתברך מתפאר בהם מאד, ובאמת עם כלם השם יתברך מתפאר הרבה וגם עמך בודאי השם יתברך מתפאר הרבה, מכל שכן וכל שכן בכלליות הקבוץ בודאי עולה התפארות הרבה בלי שעור בעזרת השם יתברך. ואי אפשר לבאר כל מה שמתנוצץ בלבי בענין זה, וידעתי כי בעזרת השם יתברך אתה מאמין בכל זה, על כן תהלה לאל יש ויש לך במה להחיות את עצמך בכל עת, יהיה איך שיהיה לטובה, ולהביא תמיד תודה על העבר אפלו בעת הצרה רחמנא לצלן וכנ"ל.

ועל ידי זה תוכל לחיות חיים אמתיים בכל עת. ולצעק על להבא. וגם תדע שאף על פי כן אף על פי שעבר עליך מה שעבר, אף על פי כן המחשבה בידך ואי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד בשום אפן. ואם אף על פי כן כבר נכשלת הרבה כאלו לא היית בידך חס ושלום, הלא נגד זה אתה בעצמך יודע האמת, שאף על פי כן כבר הועיל לך ענין זה מה שאתה יודע שאי אפשר שיהיו שני מחשבות יחד בשום אפן. ושהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו וכו'. ושהעקר להיות שב ואל תעשה גם במחשבה, בכל מה שכתבתי לך תתחיל בכל פעם מחדש. והעקר מאכן זיך פרייליך [עשה עצמך שמח], אף על פי שאינו באמת, על כל פנים יעשה עצמו כאלו הוא שמח, ועל ידי זה יזכה באמת לשמחה, וחדות ה' יהיה מעזך שתזכה לדלג על הכל בשלום ויתהפך הכל לטובה. ואז נביא תודה שלמה על גדל חסדו ונפלאותיו.

וברחמיו העצומים יזכנו לקבל ימי חנכה הקדושים בשמחה, ונזכה תמיד לבחינת תודה והודאה, שזה עקר שעשוע עולם הבא, וגם ללמד הרבה הלכות מארבעה שלחן ערוך בכל יום. עד שיאיר האמת ברבוע הדבור, ונזכה להמשיך השמחה של שבת לימי החל. עד שיתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות וכו'. אשרינו שאנו מדברים מזה, בפרט שתהלה לאל יש בידינו כל התורה הזאת. ותפלה נוראה הנובעת משם, מלבד עוד תורות נפלאות כהנה וכהנה, ותפלות נפלאות הנובעים מהם אשר עולים מהם שעשועים לפניו יתברך שלא עלו מימות עולם.

הט אזנך ולבבך ושמע והבן היטב מה שנעשה. אם אמנם הרדיפות בלי שעור אבל מדה טובה מרבה בעזרת השם יתברך. כי הרפואות שהקדים בחסדו הם עולים על הכל, כי מעולם לא היו עדין רפואות הנפש כאלה, שמועילים אפלו לחולים אנושים שבעתים הללו בעקבות משיחא. ודבר ה' יקום לעולם. ובודאי יגמר לטובה גם עמך, ואל יעזבך ואל יטשך, כי חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם. ומעט מזה אנו רואין בכל יום ממש, ויותר ויותר מזה אנו מחיבים להאמין בחסדו וטובו הגדול שאינו נפסק לעולם.

דברי אביך הכותב מלב ונפש ומצפה לישועתך. רק חזק ואמץ.

נתן מברסלב.