# קעא

> מקור: https://rabenu.app/books/alimlitrufa/1173/1067/171/

בעזרת השם יתברך, מוצאי שבת שירה אור ליום א' תקצ"ה טשעהרין.

שלום לאהובי אחי ורעי אוהבים נאמנים ונחמדים מורי ורבותי חברי ותלמידי בני ונכדי שיחיו, כלם יעמדו על הברכה חיים ושלום וכל טוב בזה ובבא לנצח אמן כן יהי רצון.

שמעו אלי וישמע אליכם ה'. הנה זה סמוך קבלתי כל המכתבים מאתכם, מידידי רבי שמואל וויינבערג עם הבילעט, ומידידי רבי אברהם בער שיחיה, ופרישת שלום רבי יוסף חתן רבי זלמן. וכלם מלאים זעקות וצעקות גדולות ומרות על עצם הרדיפות שרודפים אותנו ובפרט אותי שונאי חנם, "תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה" (תהלים קט, ד). אבל בתוך עצם הצרות היה לנו הרחבות וישועות נפלאות ונוראות, שזכינו ברב חסדיו להוציא הספרים תהלה לאל חי, מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי. ראוי לנו לעשות פורים גדול על זה כי לא היה נס קטן. אשריך, ידידי רבי שמואל שזכית שיגמר הנס על ידך, אשריכם אחי ורעי כל מי שהיה לו חלק בהצלת נפשות ותורה הקדושה וכו'.

[כי המעשה היה כך, שבשבת חנכה של השנה הזאת פרשת מקץ בסעדה שלישית, תכף שהתחיל מורנו רבי נתן ז"ל לומר תורה, גרו עליו השונאים המעלילים הנ"ל את האדון הגאראדניטשע וסבב את הבית שלו עם אנשי חיל. והבית היה מלא אז מפה אל פה מבני ישראל הכשרים, שבאו לשמע דברי קדשו. ולקח האדון הנ"ל כמה נפשות לתפיסה, וגם ספרים הרבה הן מהנדפסים הינו ש"ס ופוסקים וכו', והן מכתביו. והיה מורנו זכרונו לברכה אז בסכנה גדולה ועצומה. וביום ב' שלאחר שבת חנכה הנ"ל, רצה האדון הנ"ל ליקח לתפיסה את מורנו ז"ל בעצמו, והכרח לברח בהחבא לאומאן, ומשם לטשערין, כאשר יבאר להלן קצת. וזה תמצא בתחלת הלכות דגים הלכה ה' בלקוטי הלכות יורה דעה, שכתב שם שנתחברה בעת הרעש והבריחה, הינו הרעש והבריחה הזאת שברח אז לטשערין כנ"ל. ואחר כך רחם השם יתברך, שיצאו הנפשות מהתפיסה עוד בזה השבוע שלאחר שבת חנכה תכף, אך כל הספרים היה בסכנה עד סמוך לשבת שירה. ובעזרת השם יתברך הוציאו אותם גם כן מידם, ולא נאבד מהם רק כרך אחד מלקוטי הלכות יורה דעה מאמצע הלכות שחיטה הלכה ה' עד הלכות דגים הלכה ה'. וזה תמצא שבספר לקוטי הלכות יורה דעה הנדפס, נחסר הלכה ה' עד הלכות דגים כי נאבד אז. וגם הלקוטי עצות כתב יד מורנו ז"ל נאבד גם כן אז. הרחמן יצילני מעתה מכל מיני אבידות אמן]

הן מי שטרח בגופו או בממונו או בשניהם הכל נחשב למעלה לטובה, כל פסיעה ופסיעה וכל דבור וכל תנועה וכל פרוטה שטרחתם והוצאתם על זה אחת לאחת למצא חשבון לטובה, צדקתם תעמד לעד, להם ולבניהם לדורותם. וגם הבילעט ששלחתם לי החייתם את נפשי מאד מאד, כי כלו עיני לזה מיום פרדתי מאתכם, והשם יתברך מסבב סבות שנתעכבתי עד יום ד' הנ"ל שקבלתיו בקראקוב בעת שהייתי מוכן לנסע משם לכאן. והכל בהשגחה נפלאה מאתו יתברך, כאשר אספר לכם אם ירצה השם בבואי לביתי לשלום.

והנה תהלה לאל באתי לפה לשלום על שבת הנ"ל, ותהלה לאל הכל על נכון פה, ובכל סביבות אלו אין פוצה פה ומצפצף, ואין שומעין כלל רעש המחלקת שבסביבותינו. וכפי הנשמע גם בזלאטעפאליע וסביבותיה אין שומעים כלל מזה. ועקר המחלקת שבסביבותינו, הוא מחמת ששם התחילו קצת לכנס דבריו הקדושים בלב כמה כשרים וכו', ומחמת זה התגרו כל כך. והנה בטני מלא מלין לדבר על לבכם, אך איני יודע מהיכן להתחיל כי כבר הקדמתי לדבר עמכם הרבה הרבה, איך צריכין לשבר מניעות, ואיך כל העולם עומדים נגד כל אחד ואחד הרוצה להתקרב אלינו ולהיות נקרא על שמו הגדול ז"ל, וכבר סבלו כל אנשי שלומנו הזקנים והנערים צער ומרירות ויסורים הרבה מאד מאד מעודם עד היום הזה. וכמה נדחו על ידי זה רחמנא לצלן, אבל אותן שנשארו על עמדם אשריהם אשרי חלקם.

ואתם אנשי עיר ברסלב ממש, לא טעמתם עדין צער ומרירות ומניעות עד הנה, ועתה מה אעשה לכם אחי ורעי, ההכרח שיעבר על כל אחד מניעות ונסיונות רבות מעודו עד זקנתו, אשרי מי שיעמד בהם, כאשר אתם רואים מה שנעשה עם משה חנקיס, אשר כל העולם אפלו מתנגדים, תמהים ושוחקים ממנו שנחלק ונפל כל כך כתוא מכמר. השם יתברך ירחם עליו, ויקימו וישיבו אל האמת מהרה, אבל לעת עתה צרתו היא צרה אמתית גדולה וכפולה ומכפלת מכל צרותינו. אוי לזקנתו שאובד בחנם בכל יום מה שאובד. וכבר היו לעולמים מעשיות כאלה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על המשנה 'אל תאמין בעצמך עד יום מותך שהרי' וכו'. וגם סמוך לימינו ארע עם הרב מבאלפיר וכו' שנדחה בסוף ימיו כמפרסם. במה נקדם ה' כעל כל אשר גמלנו שזכינו להנצל מזה, וגם עד זקנה ושיבה אלקים אל יעזבנו עד אגיד וכו', עד שתצא נפשותינו בין ברסלבר חסידים האמתיים המקרבים וקשורים בשמו הקדוש ז"ל.

ובוחן לבבות הוא יודע, שרבנו הקדוש ז"ל מוליך אותנו בדרך הישר והאמת בתמימות ובפשיטות ובשכל נפלא ועצות עמקות מאד להתחזק על עמדו תמיד, לקים את כל דברי התורה שבכתב ושבעל פה, כמבאר בספריו הקדושים, שמדבר מכל המצוות ומכל המדות ומכל הדרכים הקדושים בדרך נפלא ואמת וכו'. ואין להאריך בזה כאן.

מה נאמר ומה נדבר, והלא אתם ידעתם שכבר דברתי הרבה מזה שכל העולם מלא יסורים ומכאובות, "כי אדם לעמל יולד, קצר ימים ושבע רגז", כאשר כבר דברתי הרבה בזה.

והנה בכל סביבות אלו שעברתי אין שומעים כלל המחלקת שלנו, ואף על פי כן כלם מלאים צער וצרות ויסורים וטרדות גדולות ודחקות הפרנסה, הן המתנגדים הן אנשי שלומנו. ומה עושים כל העניים והאביונים שבכל העירות שאין חולקים להם שום קמח ואין שם קצבה כלל, ואף על פי כן הם חיים ומתקימים. היעלה על הדעת שאחרי כל השיחות שדברתי עמכם, יהיה נחשב לנסיון מה שלקחו הקמח מהעניים. ובאמת ידעתי שמי שיש לו שכל קצת הוא בודאי חזק על עמדו ואינו נחשב אצלו לנסיון כלל, רק איזה שוטים שהעבירו אותם (על דעתם), השם יתברך ירחם עליהם וישיבם אל האמת.

וגם בענין המלמדים הלא כבר ידעתם שרצון רבנו ז"ל שלא יהיה שום אחד מאנשי שלומנו מלמד. והלא ידידנו רבי יודל מדאשוב ורבי שמואל אייזיק זכרונם לברכה ושאר אנשי שלומנו, סבלו בנעוריהם עניות ודחקות גדול, ולא השגיחו בעירם עליהם כלל, ואף על פי כן נתקימו תהלה לאל. וכן אנכי העני והאביון הפקרתי פרנסתי כשנתקרבתי אליו ז"ל, וברוך השם לא הפסדתי על ידי זה כלל גם בעולם הזה.

ואשר אתם דואגים ומצטערים על צערי מה שהם מתפארים ומפחידים אותי, האמת שאתם צריכין להצטער בצרתי, ולהתפלל ולזעק הרבה להשם יתברך שיצילני מאויבי ומרודפי, ולהשתדל בכל התחבולות ובכל הכחות בגוף ונפש וממון, באפן שאוכל לישב בברסלב בשלום. אבל כפי מכתבכם אתם מתפחדים יותר מדאי, ואין אתם משגיחים כלל על גדל הישועות והנסים והנפלאות שעשה עמי ועמכם מכבר, ובפרט עצם הנסים הגדולים והנפלאות והטובות שעשה השם יתברך עמנו בימים האלו דיקא, בתוך מעוף צרה ומצוקה הזאת, שזכינו להוציא כל הספרים ולהציל הנפשות מבית האסורים, מלבד שארי הנסים והישועות בפרטיות שעשה השם יתברך בימים האלו מדי עברי בדרך הזה. כי כמעט בכל יום היה לי יסורים וסכנות בדרך, והשם יתברך עזר לי בכל פעם, זה עני קרא וה' שמע. ובחסדו הגדול קויתי, שבודאי אשב אם ירצה השם בברסלב ולא יוכלו לעשות לי דבר. ומזריקת אבנים אין פחד כל כך וכו', כי גם להם יש חלונות, ואם התר הדבר לשבר חלונות לא יהיה נשאר חלון אחד בברסלב. אבל באמת מחק הקיסר ירום הודו לשפט על זה, וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ג, ב) 'אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו'. ובאמת אלו הרשעים הזורקים אבנים רוצים להחריב ברסלב חס ושלום שהוא ההפוך מאבנים, כמו שכתוב (יחזקאל לו) "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר". אבל יאבדו הם וכיוצא בהם, וברסלב לא תחרב חס ושלום, ודבר אלקינו יקום לעולם, ויתקים מקרא הנ"ל "והסירותי את לב האבן" וכו'. שמעו זאת והבינו כי ה' אתנו ועמנו. ובפרט שרבנו ז"ל אמר אלי בפרטיות, "גאט איז מיט דיר בא דיר שרעק זיך ניט" [ה' אתך אצלך אל תפחד].

והנה בדעתי לנסע בסמוך לביתי, ואפשר אהיה על שבת הסמוך באומאן, ושם אתיעץ קצת עם אנשי שלומנו. ורצוני שאמצא שם מכתבים מאתכם, ואם אפשר שיבוא לברסלב אחד מאנשי שלומנו מה טוב, כדי שאשמע היטב בפרוטרוט כל מה שנעשה שם מאז ועד הנה. ולה' הישועה שיביאני מהרה לביתי לשלום, "הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד" וכו'. ובחסדו יתברך בטחתי שלא אהיה שכור חס ושלום מהמים שאני שותה בכל יום, וכל הפוסל במומו פוסל, ודי למבין. האמת, שאנחנו מרגישים יותר צרות ישראל שנאמר עליהם (ישעיה נא) "ושכורת ולא מיין", וכתיב "יחוגו ינועו כשכור" וכו'. אבל מה גדלו חסדי ה' שהכניס בנו קצת לקים מה שכתוב שם בסמוך "ויצעקו אל ה' בצר להם" וכו'. על מי לנו להשען, כי אם על אבינו שבשמים.

ואשר אתם רוצים לראות מופתים מיד, הלא כבר ידעתם שרבנו ז"ל לא התנהג בזה. כאשר כבר דברתי הרבה בזה, כי הוא מגלה אלקותו בעולם רק על ידי תורות נפלאות שגלה, ואם על כל זה ראינו כמה מופתים נוראים ממנו ז"ל בחייו, ואחר הסתלקותו ביותר, אבל אין דרכו להעניש מיד, כי "גם ענוש לצדיק לא טוב". רק בעת שהוא הכרח גדול לבער הקוצים מן הכרם שאי אפשר בלתי זאת, אז הוא מבער אותם במועדם ובזמנם. וכבר בער הרבה, ולה' הישועה שגם עתה יבער ויכלה אותם שההכרח לבערם אם לא ישובו. ואיך שיהיה בזה, אני בטוח בעזרת השם יתברך שבודאי יציל אותי ואת כלנו מהם. וכאשר עד הנה לא עזב חסדו מאתנו, ועזר לנו להוציא הספרים, כן יעזר לנו שאשב בברסלב בהשקט ובשלוה, "וה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם". ואף על פי כן אתם צריכים לעשות שלכם להשתדל בכל התחבולות, ובפרט בענין הכתב מגידות שאתם עוסקים לקבץ חתימות, חזקו ואמצו בזה, והשם יתברך יעזר לכם לגמרו, ה' יגמר בעדי וכו'.

וגם אתה ידידי רבי שמואל וויינבערג אוהב נאמני, אל תירא ואל תפחד שנכנסת בעבי הקורה. אשריך שזכית לזה, וכבר כתב לי בני רבי יצחק שיחיה מזה שקדשת את השם ברבים. ונפלאתי עליך אחי על שעולה עליך פחד מזה, אדרבא! ראוי לך לשמח בכל עת על שזכית לזה, ואי אפשר להאריך בכתב. ותהלה לאל כבר הקדים השם יתברך רפואה למכה, מה שזכינו לדבר הרבה מגדלת וקדשת אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה ובנפלאות תורתו הקדושה ושיחותיו ומעשיותיו הקדושות, מכל אלה ראוי לכם לכל אחד ואחד להתחזק הרבה, ולבלי להשגיח ולבלי להתפחד משום דבר, רק לעשות איזה תחבולות שצריכין לעשות בעסק זה, ולצעק ולהתפלל הרבה להשם יתברך בכל יום. ולהתחזק הרבה בבטחון חזק שלא יוכלו נגדו ז"ל. כמו שכתוב (ירמיה א) "ונלחמו אליך ולא יוכלו לך". וכל הרעש הזה בשביל לעורר אותי ואתכם לעסק יותר בתורה ובתפלה, ובפרט בשיחה בינו לבין קונו, שצריכין עתה להרבות בזה ביותר, שכל אחד יפרש שיחתו לפני השם יתברך, הן על עצמו, הן עבורי, הן על הכלל. וה שומע תפלת כל פה ישמע וירחם ויושיעני מהרה למען שמו הגדול שנקרא עלינו, יתר מזה אין פנאי להאריך.

דברי אוהבכם באמת לעד ולנצח.

**נתן** מברסלב.

ושלום לזוגתי הצנועה מרת דישלי תחיה, ולבניה שיחיו, ולבתי חנה צירל תחיה, ולחתני ידידי הרבני מורנו הרב ברוך שיחיה, ולבתו תחיה. והנה גם לה זורקין אבנים, השם יתברך יזכנו שיצאו ממנה דורות ודורי דורות שיהיו יראי ה' ואנשי אמת כי זה כל מגמתנו.

[אמר המעתיק, המעשה של זאת התינקת היה כך, כי באותו השנה היו זורקים אבנים לבית מורנו רבי נתן ז"ל על סכנת נפשות, והיו מקדימים לסגר הלאדין [התריסים] של החלונות תכף בכניסת הלילה, בעוד שהיה מעט יום. פעם אחת שכחו לסגר לאדין אחד של בית קטן שקורין אלקיר, ששם ישבה בתו מרת חנה צירל הנ"ל, ובתה הנ"ל היתה עדין תינוקת קטנה של חצי שנה והיתה מנחת בעריסה, והעריסה היתה תלויה נגד החלון, ואמה ישבה אצלה. בתוך כך התחילה לבכות כדרך הילדים הקטנים, והוציאה אמה מהעריסה ולא הספיקה להוציא כלה מהעריסה, ובתוך כך פרח אבן גדול מאד דרך החלון בקול וברעש גדול ונפל לתוך העריסה, אשר אלו היתה הקטנה בעריסה בודאי היתה נהרגת על ידי זה האבן, כי היה אבן גדול מאד, והיתה כפשע בינה ובין המות, ובנס גדול נמלטה. ועתה הקורא, הבן הפרישת שלום לבתו מרת חנה צירל ולבתה, וגם הבן גדל הרדיפות והסכנות שעבר עליו כל ימי חייו הקדושים. ממש כח ברזל היה כחו שסבל כל הנ"ל, ואף על פי כן לא שת לבו לכל הנ"ל להתעצל או להתעצב חס ושלום בעבודת ה' שעבד כל ימיו, רק עוד קרב את עצמו להשם יתברך בכפלי כפלים, ולמד ולמד ועשה ומעשה לרבים, והכל בכח ובהתלהבות גדול ועצום מאד. וכל זה בנגלה אשר ראינו בעינינו, חוץ מה שזכה לפנימיות ונסתרות אשר אי אפשר לציר בפה ולא בכתב. רק החכם ומבין מדעתו הבין מעט מזער כמציץ מן החרכים בהסתכלו על פניו המאירות, או בדברו עמו פנים אל פנים, אשר פניו היתה בוערת כלפידים ממש בבטול כל הרגשות בעת עסקו בתורה ותפלה. וכמה וכמה פעמים היו זולגים עיניו דמעות מרב דבקותו בו יתברך, וכל שומעו היה נופל עליו פחד ואימה ויראה ובושה אשר לא היה יכול להרים פניו מגדל הבושה והפחד שנפל עליו. מה אמר מה אדבר אוי אוי לנו על שברנו נחלה מכותינו. השם יתברך ינחם אותנו במהרה אמן]

ושלום לבני דוד צבי שיחיה ולבני חורגי שמעלקא שיחיה. אל תדאג! ה' עמנו, אם ירצה ה' הכל יבוא על מקומו בשלום, הרבה יהודים כבר סבלו צרות כאלה ונצלו מהם, סוף כל סוף ינחלו כל השונאים מפלה גדולה, ועלינו ירחם ה' יתברך בזכותו הגדולה ז"ל, עוד יהיה לנו מקום איפה לשבת ודוקא בברסלב בעזרת השם יתברך, ויראו שונאינו ויבושו.

דברי אביכם המעתיר בעדכם.

**נתן **הנ"ל.

ושלום לבני חביבי הרבני מורנו הרב שכנא נרו יאיר. בני חביבי, יש בלבי עליך על שלא שלחת לי שום מכתב עד הנה, וגם לא באת על החתום אפלו בפרישת שלום, כמו רבי יוסף חתן רבי זלמן על כל פנים. הסכלת עשו, בני ידידי, עדין אינך משים אל לב לפנות לבך מטרדתך איזה שעה בכל יום - לחשב על אחריתך ותכליתך. הלא אתה רואה מה נעשה בעולם, וכבר עברו משנותיך הרבה, וימינו כצל עובר, ואם לא עכשו אימתי. ומה אתה מועיל ברב דאגתך על פרנסתך, הלא טוב היה לך אם היית גוזל וחוטף איזה שעה לצעק להשם יתברך על פרנסתך, על פרנסת הנפש והגוף, וזה בודאי מועיל בעולם הזה ובעולם הבא. וגם לגזל עתים לתורה, כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו ז"ל על מאמר רבותינו זכרונם לברכה 'קבעת עתים לתורה' (לקוטי מוהר"ן רפד).

בני יקירי וחביבי, המו מעי עליך, כי ידעתי טוב לבבך בפנימיות, אבל רבוי דאגתך וטרדתך מטרידין אותך כל כך, ואתה מטעה ומדחה עצמך מיום אל יום, ומתי תעשה גם אתה לביתך הנצחי. השם יתברך יאריך ימיך ושנותיך, אבל כל ימינו לא יספיקו מה שצריכין לעשות ולתקן בזה העולם, 'כי היום קצר והמלאכה מרבה וכו', ולא עליך לגמר את המלאכה' וכו'. רק "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה", בפרט על פי רבוי השיחות הקדושות שדברנו, ראוי לך גם כן להוציא התעוררות והתחזקות ועצות בכל יום לחטף טוב אמתי ונצחי בכל יום כל מה שתוכל. ותראה על כל פנים לכתב לי אגרת לאומאן תכף ומיד, ותכתב לי בפרטיות משלום זוגתי ובני שיחיה ובתי תחיה, מכל אחד ואחד ומכל אשר נעשה שם. ובה' בטחתי שהכל לטובה, כי צריכין לידע ולהאמין שכל מארעותיו של אדם כלם לטובתו.

דברי אביך המצפה לראותך בקרוב.

**נתן **הנ"ל.

ושלום לידידי כנפשי, הותיק המפלא מורנו הרב אברהם דב נרו יאיר. ידידי רבי אברהם דב שיחיה, מכתבך קבלתי באומאן, ובקרימנטשוק, והחיית את נפשי. אף על פי שהודעתני צרות רבות, אף על פי כן אני נותן לך תודה חמה על מכתבך, ובפרט על רבוי טרחותיך בשבילי. השם יתברך יזכך על ידי זה, שתזכה לישב על התורה ועל העבודה לארך ימים ושנים טובים וארכים אמן כן יהי רצון. ועל אודותינו כבר כתבתי למעלה, ויתר מזה תבינו בעצמכם, כי תהלה לאל צדקו דברי. וה' יעזר ויושיע ויגן עלינו ויצילנו מהם, ונזכה לשוב להשם יתברך ולהתקרב אליו באמת כי לכך נוצרנו.

דברי אוהבכם באמת, עבד אביכם המוכן לשרתו כרצונו ז"ל עד כלות הנפש. וה' הטוב יעשה ויגמר בעדי לטובה למענו ולא למעני. לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד וכו'.

**נתן **הנ"ל.

אהובי ידידי רבי חיים בן רבי יעקב מגיה. ידעתי כי טרחת הרבה בעסק זה, אבל יש בלבי עליך על שלא כתבת לי שום אגרת. עתה תראה שכל אנשי שלומנו יבואו על החתום באגרת שתכתבו לאומאן, כי נפשם קשורה בנפשי, ואני מצפה לשמע מכל אחד ואחד. ותפרס בשלום כל אנשי שלומנו מגדול ועד קטן, ותראה מיד לעשות לאדין להחלונות שלי מבחוץ כראוי. ואם אי אפשר לקבץ מעות על זה, תלוה עלי ואני פורע מיד כשאבוא לשלום אם ירצה השם, ואל תעשה באפן אחר, יתר מזה כבר כתבתי למעלה.

**נתן **הנ"ל.