# קעה

> מקור: https://rabenu.app/books/alimlitrufa/1173/1067/175/

בעזרת ה' יתברך, יום ה' תענית אסתר תקצ"ה אומאן.

בני חביבי בני יקירי מחמד עיני.

מכתבך מיום ב' תצוה ויום ו' תרומה קבלתים בזאת השעה בעת בואי מציון הקדוש עם כמה מאנשי שלומנו, וצעקנו קצת בבכיה לפני השם יתברך על צרות נפשותינו מכבר, ובפרט על עצם צרותינו עתה מאויבינו ורודפינו, חנם ישטנונו תחת רדפינו טוב. ובביתי היה אז הותיק רבי מתתיה ליב נרו יאיר מבאהפאליע, שגם הוא בורח מביתו מחמת המחלקת, ויושב פה זה כמו שני שבועות, ואינו יודע מתי ישוב לביתו. וגם רבי העשיל מטעפליק הוא עתה פה. וגם בטעפליק נתעורר מחלקת גדול, אך שם הוא קצת בחסד, כי ברוך השם הצד שלנו בתקף נגדם.

גם אתמול קבלתי מכתב מברסלב בבשורות טובות, איך שחפשו אותי בביתי אם כבר באתי לברסלב. ובודאי כבר נשמע לך מזה, הן על כל אלה אין לנו על מי להשען כי אם על אבינו שבשמים.

ודע בני חביבי שרבי שמואל וויינבערג היה פה מיום ו' משפטים עד אתמול, ואתמול נסע לביתו ודברתי עמו קצת איך להתנהג, ולעת עתה אחר כל הרעש שמרעישים ומפחידים אותי עדין אני חזק לשוב לביתי לשלום אם ירצה השם בסמוך, אך לעת עתה אני ממתין על תשובה מרבי שמואל ווינבערג הנ"ל ולה' הישועה.

והנה לספר מצרותינו לא יספיק המון יריעות, אך חסדי ה' לא תמנו שנותן בנו כח עדין לסבל צרות ויסורים ובזיונות כאלה. ועוד גבר עלינו חסדו שגם אנחנו שמחים קצת, מה שזכינו להיות בחלקו הקדוש שהוא חלק ה' עמו וכו'. וימלא פיהם חצץ של המתנגדים שמעלילים שקר מפרסם, ואומרים שחס ושלום אין אנו מאמינים בתורה שבעל פה, תפח רוחם ונשמתם, הלא אנו לומדים פוסקים וארבעה שלחן ערוך בכל יום, והוא הנהגה קדושה מרבנו ז"ל שהזהיר מאד על זה כמפרסם וכנדפס בספריו הקדושים.

ומי הוא שגלה כל כך סוד תורה שבעל פה כמו רבנו ז"ל, שאמר שעקר ההבדל וכו', ושעל ידי זה יכולים להכיר איש ישראל (כמובא בלקוטי מוהר"ן תנינא סימן כ"ח). מה נאמר ומה נדבר האלקים מצא את עוונינו, אך בענין זה שהם מעלילים עלינו אין אנו חיבים כלל. ישלם ה' לעושי רע כרעתו, ויכניע ויפיל כל השונאים והרודפים תחתינו מהרה, ויחמל עלינו בחמלתו למען שמו הגדול.

והנה מגדל הצער איני יודע מה לכתב לך, ובענין הנסיעה שלך לפה כונת ברב דבריך אל האמת כאשר בלבבי קצת מזה, כי בודאי אינך יכול להפקיר עתה הכל, ואין רצונו ז"ל בזה. אך נפלאתי עליך על שהיה עולה על דעתך לנסע ללאדיזין כאשר כתבת במכתבך הקודם, וה' יחוס וירחם ויושיע ויגן עלינו, ויסבב סבות לטובה [חסר]. ובה' בטחנו שבחסדו הגדול יתן לנו מקום ועצה למלט נפשנו לעת עתה, כאשר עזרנו עד הנה ברב נפלאותיו.

ואנו צריכין עתה ביותר לילך עם התורה של "היום אם בקלו תשמעו" (סימן רע"ב), שאין להאדם בעולמו כי אם אותו היום, ועל ידי זה יכולין לסבל עמל ויסורים שצריכין לסבל בשביל התורה ובשביל האמת. וגם לילך עם מה שאמר רבנו ז"ל (בהשמטה ללקוטי תנינא) 'אחד היה אברהם' וכו', ועל ידי זה יכולים לסבל הבזיונות וכו'. ואנו מחיבים לקבל במחשבותינו, לשאר קים בהאמת יהיה איך שיהיה חס ושלום "עד אגוע לא אסיר תמתי ממני", ולבלי להסתכל על אותות ומופתים שיעשה השם יתברך מיד בענין זה, כי דרכי ה' נפלאים מאד. והבחירה יש לה כח גדול מאד, אך אף על פי כן בה' בטחנו שלא יוכלו אויבינו נגדנו כלל, כי בודאי יהיה איך שיהיה יעזרנו השם יתברך ויצילנו מידם, וסוף כל סוף יאבדו ויעקרו וסופם להכרית מארץ זכרם, ועלינו יזרח ה' אורו וחסדו. ובודאי יהיה לנו לטובה גדולה ונפלאה כל הבזיונות והיסורים ושפיכות דמים שסבלנו מהם.

וצריכין לזכר היטב שאיתא בספרים ורבנו ז"ל דבר מזה יותר. שכויה אחת בגיהנם קשה יותר מכל היסורים שבזה העולם. וגם דבר מענין צער השכיבה בקבר, איך ששוכבים ושומעים הרחישה של כל תולע ותולע, זה בודאי קשה יותר מהרחישה של קול המתנגדים המחרפים. האמת, שבדבריהם הם בוטים כמדקרות חרב, אך אף על פי כן צער התולעים והגיהנם וכו' קשה הרבה מזה. ואם אתם מספקים אם נפטרתם על ידי זה מצער הגיהנם וכו' לגמרי, אך נכון לבכם בטוח יהיה שרב עונשי גיהנם פטרתם על ידי זה. וקויתי לה' שכל שיעמדו עתה בנסיון באמת בודאי לא יראו פני גיהנם, ובפרט שעל כל פנים נצלנו מתוספת ענש הגיהנם הקשה של החולקים והמתנגדים, שקורעים ורומסים ספרים קדושים כאלה ברפש וטיט וכו' ושופכים דם ישראל כל כך, שהם ירדו בודאי לדיוטא התחתונה של שאול, אוי להם אוי לנפשם.

ואני מקוה להשם יתברך שנזכה לשמח בזה הרבה בימי הפורים הסמוכים הבא עלינו לטובה, מכל שכן וכל שכן שזכינו לשמע נפלאות ונוראות כאלה על פורים ועל חנכה ועל שבת ויום טוב וכו' וכו', אשרינו מה טוב חלקנו וכו'. ואין נמצא בעולם שיאמר אשרינו על חלקו כמונו. תהלה לאל כבר זכינו לשמח כמה פעמים בתורתו הקדושה, ועכשיו ביותר, מחמת שההסתרה והעלמה התפשטה כל כך ואנחנו נמלטנו מפח יוקשים, ואנו יודעים מאמת פשוט כזה שמנהיג ישראל בתמימות ובפשיטות כל כך בשכל גדול וכו'. פוק חזי גבורתא דמרך שבשביל כח הבחירה הסתיר אמת כזה כל כך ואת נפשנו הציל.

ודע בני שגם פה איני יושב בהשקט כי אם בבית רבי נפתלי נרו יאיר, אבל כשאני הולך למקוה אורבים עלי. ותהלה לאל נצלתי עד הנה מהם, וגם בשבת הסמוך ובפורים אם ירצה השם, לא אסעד בבית רבי שמואל נרו יאיר, כי עשה נשואין לבתו תחיה, וחתנו מזלאטעפאליע והמלמד שלו אוכלים אצלו, על כן היתה בת אחותי הנגידה מרת לאנע עתה בביתי כאן אצל רבי נפתלי נרו יאיר, ובקשה מאד שלא אתרעם עליה, ונתנה מעות לרבי נפתלי נרו יאיר שאוכל אצלו.

ובכל תנועה ובכל יום הצרות והבזיונות גדולים מאד, אך ההרחבות שבתוך הצרות נפלאים מאד, כי השם יתברך חמל עלי וסבב לטובה, שיש לי כאן חדר מיחד יפה ונאה עם כל ההצטרכות תהלה לאל, טייא וקאווי וכל מה שמכרח לחיי האדם, ואנשים משמשים באהבה רבה הוא רבי נחמן מטולטשין ושאר אנשי שלומנו. וגם תהלה לאל יש לי עם מי לדבר מעסקינו הקדושים. ותהלה לאל אנו הולכים כמעט בכל יום על ציון הקדוש, מה גדלו חסדי ה' ונפלאותיו. ועל כן יש לנו לבטח בה', שבודאי יצילנו מידם ויקים ונלחמו עליך ולא יוכלו לך, רק חזק ואמץ ובטח בה', כי לא יעזב אותך ואותנו ונזכה עוד להתועד יחד ולדבר פנים אל פנים בקרוב ונגילה ונשמחה בישועתו, בפרט בפורים הקדוש הבא עלינו לטובה.

דברי אביכם ורבכם של כל הרוצה לשמע דברי ועודנו בתמתו, שלום לכם אל תיראו כי ה' עמכם, יאבדו הם ואלף כיוצא בהם, ודבר אחד מדברי תורתו הקדושה אל יתבטל.

כל זה כתבתי אתמול בעת שהגיע מכתבך. והנה עתה היום יום ו' ערב שבת קדש, וכבר הייתי קדם אור היום על ציון הקדוש, ונתעוררתי לזה על ידי מכתבך שהכריחוני לילך היום לפרש שיחתי שם, והוצאתי בכונה מכתבך ונזכרתי מה שכתוב בהם ונפל עלי בכיה, ואז עזר ה' לי שפרשתי שיחתי קצת לפני השם יתברך, וגם קריתי שני מכתבים לפני השם יתברך ולפני רבנו ז"ל. ובודאי לא היה אפשר להתאפק מלהוריד דמעות. וגם עתה בכתבי זאת, אף על פי שאני שמח עתה קצת, אף על פי כן יורדים דמעות מעיני בזכרי צערך, כי אני מצטער על צערך ועל צער כל אנשי שלומנו יותר מעל צערי. וגם אתמול קרא אחד מאנשי שלומנו מכתבך וזלגו עיניו דמעות. בעל הרחמים יראה בדמעות עינינו, ובפרט הדמעות של הצדקת מרת אדיל תחיה בת אדוננו מורנו ורבנו ז"ל, וירחם עלינו ויושיענו מהרה. ואני בטוח בבטחון חזק שבודאי יושיענו השם יתברך ויצילנו מידם, וכן יציל ויושיע את כל מי שהוא חזק ועומד בנסיון.

אך על המכניעים עצמן לפניו [לפני הסאווראן], ומבטיחים להיות נפרדים משרשם מחייהם ותקותם הנצחיות, אף על פי שבלבם האמת להיות עמנו, עליהם הרחמנות גדול מאד כי נשארים קרח מכאן וקרח מכאן. כי הלא באמת אין מועיל להם הכנעתם כי אם שיאמרו שקרים עלינו, ועל זה אינם מרצים לעקר עצמם מן האמת כל כך כי הם מתיראים מיום הדין, ועל כן טוב היה להם למסר נפשם מתחלה, ובודאי היה טוב להם יותר בזה ובבא. אך בודאי אני דן אותם לכף זכות, ועלי לבי דוי על צרותיהם.

אך אף על פי כן אני מאמין במה שאמר רבנו ז"ל, שאין שום אדם שיהיה לו נסיון ומניעות שלא יוכל לעמד בהם, והעקר הוא מניעת המח. וגם עתה העקר הוא מניעת המח ומי שחוזר בלבו אפס קצת ממה שנדבר בינינו ומה שראינו נפלאות בספריו הקדושים וכל ההתנוצצות אלקות והתנוצצות גדלתו ז"ל שהכנסתי בכם בעזרת ה' יתברך, בודאי יעמד בנסיון, או ישתדל לברח מקדם שלא יצטרך לבוא לידי נסיון ולידי בזיון חס ושלום, כאשר עשה רבי נחמן מטולטשין שברח מביתו ויושב פה, וכן רבי אליק מברסלב. וקויתי להשם יתברך שבודאי ישובו לביתם לשלום אם ירצה השם. אך אף על פי כן אתה אל תברח מיד, רק אם תראה חס ושלום שהשעה צריכה לכך. אך קויתי להשם יתברך שלא תצטרך לבוא לזה, רק שבלא זה אתה צריך להתגעגע ולכסף ולהשתדל בכל כחך לבוא לפה ולה' הישועה.

ואף על פי שכתבתי למעלה שאין לכם לצפות על מופתים דיקא, אף על פי כן באמת אני רואה מופתים נפלאים כמעט בכל יום, כי לא דבר ריק הוא מה שבחסדי ה' נצלנו מהם עד הנה, בפרט אנכי, אלו פינו מלא שירה וכו', כן בטחתי בה' שיצלנו תמיד מהם ולא יוכלו אויבינו לנו. ובודאי יעשה השם יתברך אותות ומופתים בשמים ובארץ כדי להכניע שונאינו ולהצילנו מידם, לא למעננו כי אם למען העוסק בזה לטע כרם בית ישראל להכניס קיום התורה בעולם. אך מה שכתבתי למעלה, כונתי שלא לדחק את השעה, והמאמין לא יחוש, אך איך שיהיה בודאי יציל אותי ואת כל מי שיהיה נשאר אצלנו להקרא על שמו ז"ל, בודאי יציל את כלנו ולא ישמחו אויבינו לנו, רק ילבשו בשת וכלימה המתגדלים עלינו וירונו וישמחו חפצי צדקנו וכו'. ודי בזה להחפצים באמת.

דברי אוהבכם באמת לנצח.

**נתן **הנ"ל.

והנה מגדל תשוקתך לדברי, לא יכלתי להתאפק מלכתב עוד קצת לעורר אותך ואת כל החפצים בהאמת בענין 'עזות דקדשה' שצריכים עתה לזה מאד מאד לקים 'הוי עז כנמר' וכו' ו'לא נתנה תורה לישראל אלא מפני שהם עזים', וכמו שדבר הוא ז"ל בזה הרבה כמו שכתוב בספריו הקדושים. ואם אמנם עתה, בודאי אי אפשר להעז פנים כנגדם לדבר מה שרוצים לדבר, כי השעה משחקת להם והתגברו ביותר בעוונותינו הרבים, אף על פי [כן] גם בשתיקה צריכים שיהיה לכם עזות גדול מאד. והעקר הוא שעל כל פנים יהיה לכם עזות בלבבכם שלא תתבישו חס ושלום בעצמכם. וכמו שאמר רבנו ז"ל (חיי מוהר"ן רטו) "וואס האבין מיר זיך צו שעמין" [מה יש לנו להתביש]. כי אף על פי שכל אחד יש לו להתביש מעוונותיו, אבל בענין הקבוץ שלנו מה שאנו נקראים על שמו ז"ל וכו', בזה אין להתביש כלל. זה חלקנו מכל עמלנו זה תקותנו זה נחמותינו זה ישועתינו בזה ובבא לנצח. ומי שחזק בלבו ואינו מתביש בלבבו, יעזרהו השם יתברך שידע איך להתנהג בענין העזות נגדם שישיב להם בדרך שלום, ואף על פי כן ידקר אותם בלבם שיפלו נגדו בלבבם. וצריכין לבקש מהשם יתברך לידע איך להשיבם, לקים 'ודע מה שתשיב' וכו'.