# קצג

> מקור: https://rabenu.app/books/alimlitrufa/1173/1067/193/

ברוך השם, יום א' מטות ומסעי תקצ"ה.

שלום וחיים וכל טוב לאהובי בני חביבי הותיק מורנו הרב **יצחק** שיחיה.

אודיע לך בני חביבי קצת את אשר עבר עלי מן יום ד' פנחס העבר, אך אני מזהירך ומבקשך לבל תירא ואל תפחד כלל, כי ה' אתנו אל תיראום. ביום ג' י"ז בתמוז בא לביתי ידידי רבי שלמה מבראהליו אביו של חתני רבי ברוך נרו יאיר, והביא עמו בנו רבי דוד שהשיא אותו בשבוע העבר בנעמרוב, וגם גיסו רבי ברוך בא לביתי ואמרתי מאת ה' היתה זאת מהראוי לעשות עוד הפעם שבע ברכות. ומן הסתם דברנו קצת עם מחתני ועם בנו דברי אמת שבלבבנו. וביום ד' הנ"ל כמו ב' שעות סמוך למנחה בהיותי עוסק לדבר מאמרותיו הקדושים עם בני הנעורים ובתוכם בן מחתני הנ"ל, בא רבי שמואל וויינבערג לביתי בפנים זועפות קצת, וקרא אותי וספר לי שהודיע לו אחד בסוד גדול שיש אדון אחד שנכתב לו להשגיח על ענין שלי, ועוד ספר בזה קצת. והשם יתברך עזר לי שלא נפחדתי הרבה, אך תכף נבהלתי מאד כי גם בלא זה היה בדעתי לנסע ביום ה' לדרכי, ומחמת זה רציתי למהר יותר, גם הכרחתי למסר משכון וללוות לי בערך ט' רובל כסף, והוצאתי מיד ז' רובל כסף להמתיק מעט ענין הנ"ל, והשאר על הוצאות הנסיעה. בתוך כך קרא רבי שמואל הנ"ל את הבילעט שלי וכבר כלה זמנו, והיה לבי חלוק מאד מאד איך להתנהג.

בתוך כך בא השליח והביא לי מכתבך, והשבתי לך בקצרה שמחר בהשכמה אסע לדרכי, כי כך היה דעתי אז לסע לקהלת קדש נעמרוב ולהתמהמה שם או בדרך עד שיגיע לי הבילעט. אך רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, וסבב השם יתברך ונתעכבתי פה עד היום. והיום הביא לי אחי רבי יודל זאשוודעשני [רשיון] חתומה בחותם הקהל, אך חותם הפרנס לא קבל עדין, כי הוא היה ישן בעת נסיעתו מביתו, והכרחתי לשלח את רבי נחמן מטולטשין רגלי לנעמירוב עבור זה, גם ביום ה' הלך לנעמירוב עבור זה.

ואתמול סמוך למנחה בא הקווארטאלנע [החוקר] לביתי ושאל על דבר הדפוס, והשיבו לו הלא כבר אין לי דפוס זה כמה שנים, והלך בשתיקה מביתי ולא השיב דבר. גם לא עלה אלי על העליה שבבית כלל רק בביתי למטה היה, וכפי הנראה אין פחד בעזרת השם יתברך, ועתה אני ממתין על הבילעט ואראה לנסע אם ירצה השם. והנה רציתי להאריך קצת אך בתוך כך סבבוני כמה טרדות.

והנה בני מאליך תבין איך הכל אחד, מה שנעשה אצלכם ופה ובאומאן וכו', וכל מה שנעשה בכל העולם הכל אדוק ומקשר זה בזה, ונפלאותיו ומחשבותיו יתברך עמקו מאד מאד. אם אמנם צרות רבות סבבונו ורודפים אותנו מכל צד, עם כל זה, זה בעצמו נחמתנו בענינו, כי מאחר שכל אחד רואה שעוברים עליו בכל פעם תהומות כאלה, "תהום אל תהום קורא" וכו', מה גדלו חסדי ה' אשר הצילנו מלהיות רודפים אחר תמימים וישרים, הנסים ובורחים בכל פעם להשם יתברך ולתורתו ולצדיקי אמת וכו'. בכל יום אנו צריכין לשמח בזה הרבה מאד אשרינו שאנו מן הנרדפים ולא מן הרודפים. והלא גם הרשע מרדכי שערער ימח שמו, בודאי כבר נטבע ביון מצולת תאוות העולם הזה, ולא די לו בכל זה כי אם עוד הוסיף להלהיב על עצמו אש לא נפח, להרים ידו להכות איש כשר וצדיק כנגדו, אוי לו אוי לנפשו אוי ואבוי לכל המחזיקים אתו. באמת אם היה רבי איציק איש חזק בדעתו, היה יכל לעקרו אם היה נותן בכתב עליו כי אין העולם הפקר. ואם קשה מאד לסבל חרפות ובזיונות שלהם וחריקת שנים, מה לעשות, הכל לטובה, כי עוונותינו הטו אלה, ואנו צריכין הכל לקבל לכפרת עוון ולמחילת חטא, כי בודאי אין אנו כדאים להתקרב לאור כזה וכו', על כן אנו מחיבים לסבל כל זה. והשם יתברך כבר עזר הרבה ויעזר ויגן ויושיע, שיהיה הכל בחסד גדול. ובודאי יעשה ברחמיו עמנו אות לטובה, ויראו שונאינו ויבושו.

והנה בתוך היסורים הנ"ל וגם פרנסתי דחוקה מאד ונוסף לזה הכרחתי ללוות על הנ"ל, וגם אני צריך לעשות כל הצטרכות נשואי בני שיחיה. וביום ו' העבר היתה דעתי טרודה בזה מאד, בתוך כך הרחיב לי השם יתברך שהגיע לי אגרת מוויניצא מרבי זאב, ושלח לי עשרה רובל כסף, אם אמנם הוא סך מעט מאד, עם כל זה ראיתי בזה נפלאות ה', כי חסדי ה' לא תמנו ובצר הרחבת לי, וקויתי אליו יתברך שיעזר לי ולכלנו, ויושיענו בכל מה שאנו צריכין להושע בגוף ובנפש ובממון בגשמיות וברוחניות.

חזק ואמץ בני וראה והבין היטב איך רודפין את האדם בכל עת, בפרט מי שרוצה לגשת אל הקדשה, ואין לנו כי אם מעט הנקדות טובות שחוטפין בכל יום על ידי צעקה ותפלה ולמוד ורצון והשתוקקות וכסופין טובים, ועל ידי איזה מצוה שזוכין לעשות צדקה וגמילות חסדים. ואין לאדם אלא אותו היום, כמו שכתוב (בתורה רע"ב) על פסוק "היום אם בקלו תשמעו", ואל תאמר לכשאפנה אשנה וכו', בפרט שכבר אנו יודעים שהרצון בעצמו טוב מאד ועקר הוא הרצון, והנה אין פנאי להאריך יותר ובדעתי לכתב לך עוד אגרת קדם נסיעתי מפה, ובעל הרחמים ירחם עלינו שנזכה מעתה לבשר בשורות טובות זה לזה.

דברי אביך המעתיר בעדך.

**נתן** מברסלב.

[אמר המעתיק, אספר מעט מזער פחות מטפה מהים אשר עבר על מורנו מוהרנ"ת זכר צדיק לברכה אחר האגרת הנ"ל. תכף אחר כתיבת האגרת הנ"ל, ביום ב', קראו אותו להאדון המזכר לעיל ושאל לו על הדברים אשר מסרו אותו בהם, הינו שהוא עוסק להדפיס בביתו עדין וכיוצא וכיוצא, ומסתמא ענה על זה שהוא שקר, והוכיח להאדון הנ"ל בראיות ברורות שהוא שקר. אך המוסרים נתנו להאדון ממון הרבה, ועל כן לא רצה לקבל הראיות, וקרא לשנים עשר אנשים מהמוסרים, ונשבעו שבועות שקר על זה בנקיטת חפץ וענו בפניו של מורנו על זה. וכל מה שהכחיש אותם בראיות ברורות לא הועיל. ואחר כך ביום ד' פרשה הנ"ל לקחו אותו להתפיסה להטורמע [לכלא] וענו אותו שם מאד, כי הושיבו אותו בין גזלנים ורוצחי נפשות. וביום הראשון היה כמעט מסכן על ידי הענויים שענו אותו, עד שחמל השם יתברך, ויתן אותו לחן בעיני שר בית הסהר והושיבו בחדר מיחד, והניח שיתנו לו כל הספרים אשר היו צריכין לו בכל יום, היינו תנ"ך, ואחד מהארבעה חלקי שלחן ערוך הגדולים, וגמרא וזהר וכתבי האר"י ז"ל, וכיוצא עוד ספרים הן מנגלה והן מנסתר, וגם כלי כתיבה נתנו לו לבית הסהר, כי גם שם דבק את עצמו להשם יתברך עד שזכה להשיג חדושין דאוריתא כמובא מזה בספר לקוטי הלכות יורה דעה (יין נסך ד). וישב שם לערך שמונה ימים, ואחר כך היה נס גדול ונפלא שנתהפך הדבר, והמוסרים והאדון נהפכו להם דעתם והוציאוהו על ערבות, אך המשפט הולך, עד שבראש חדש אלול הסמוך גרשו אותו מביתו לנעמירוב כמבאר להלן, ולספר בזה בפרטיות תקצר היריעה מהכיל, אך מי שיראה ויסתכל בהמכתבים דשנת תקצ"ה - צ"ו - צ"ז - צ"ח - צ"ט לפ"ק, ידע מעט מזער ויתחזק על ידי זה בכל מה שיעבר עליו, כי יראה בעיניו איך ה' לא יעזב את האדם אפלו כשמתגברים השונאים כמו שמתגברים, כי אתה מרום לעולם ה' ולעולם ידך על העליונה]