# קצד

> מקור: https://rabenu.app/books/alimlitrufa/1173/1067/194/

[זה המכתב נכתב לאחר שיצא מהתפיסה]

ברוך השם, יום א' ואתחנן תקצ"ה.

לאהובי בני חביבי שלום וחיים וכל טוב.

מכתבך קבלתי עתה, וכעת אין מלה בלשוני כי מן הסתם תהיה פה אם ירצה השם על שבת קדש הבאה עלינו לטובה ופנים אל פנים נדבר, וכעת הדבור עצור בבחינת "נאלמתי דומיה" וכו', וצריכין לקים "יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה" אולי אולי. ואם תכתב אלף פעמים מעצם מרירות נפשך, ידעתי כבר עבר עלי אלפי אלפים פעמים מרירות יותר ויותר, ה' יתברך ירחם מעתה, וגם על שאר אנשים רבם ככלם בהכרח שיעבר על כל אחד מה שיעבר, וכאשר ראיתי ואני רואה עתה בעיני מעודי עד היום הזה. וכל מיני מרירות וצרות ויסורים וכו' שעוברים על כל אחד בכל יום ובכל עת, הכל נמשך מחרבן בית המקדש ששם עקר הקדשה עקר החיים עקר תקון הכל. ומעת אשר חרב בית חיינו בית קדשנו ותפארתנו, אין לך יום וכו' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה מח.). מה נאמר ומה נדבר, בפרט החרבן שאצל כל אחד ואחד שהוא - חרבן בית החכמה והדעת, ואין מי יעמד בעדנו, ואין לנו על מי להשען כי אם על רחמיו המרבים בכח הצדיקי אמת שממשיכין רחמים חדשים בכל עת, ועל זה יש לנו עוד תקוה, לבלי ליאש עצמנו חס ושלום מן הצעקה והזעקה בפרט בעת ובימים המרים האלו. מי יתן ראשנו מים ועינינו מקור דמעה, שנוכל לשפך שיחנו כמים נכח פני ה', עד ינחם ויושיע אותנו מעתה בנחמות וישועות אמתיות לנצח.

דברי אביך הכותב במרירות הלב מאין הפגות עד ישקיף וירא ה' מן השמים.

**נתן** מברסלב.