# רלז

> מקור: https://rabenu.app/books/alimlitrufa/1173/1069/237-2/

ברוך השם, יום ה' ויקרא תקצ"ז קרימינטשאק.

שלום רב לאהובי בני חביבי הרבני וכו' מורנו הרב **יצחק** נרו יאיר.

הייתי עומד ומצפה על מכתבו עד שעה זאת, ואף על פי כן מידיעתי עצם תשוקתו למכתבי הכנתי עצמי לכתב לו, בתוך כך קבלתי מכתבו ברגע הזאת, והיה לי לנחת. מה גדלו מעשי ה' אשר מנהיג עולמו בחסד בהשגחה נפלאה אשר אי אפשר להעריך בדעתו, "ה' אלקי גדלת מאד", 'ומאד', הוא הצמצום וכו', כי אסור להרס בזה, אך מרחוק ה' נראה לי וכו'. והנה ביום רביעי פרשת ויקהל שלחתי לך מכתבי מטשעהרין, והודעתיך, שקבלתי מכתבך שם גם כן במועדו ובזמנו בעת שהכנתי מכתב לנעמרוב. ובשבת פרשת ויקהל הייתי בטשעהרין ובאתי לפה ביום ד' ראש חדש אדר ב'. ולא היה רבי אפרים נרו יאיר, בביתו ונתעכבתי עד הנה. וגם שבת הבא עלינו לטובה אשבות פה בחסדו יתברך, ואחר שבת קדש אסע לטשעהרין. ורצוני להיות על שבת פרשת צו הבא עלינו לטובה בטירהאוויצע, אך מחמת ימי הפורים, וגם כי הדרך מקלקל קצת, יכול להיות שאתעכב גם בשבת פרשת צו בטשעהרין, ואזי אהיה בחסדו יתברך באומאן על ערב ראש חדש ניסן הבא עלינו לטובה. ואני מוסר עצמי באמת להשם יתברך בכל פסיעה ופסיעה ובכל תנועה ותנועה, ומה' מצעדי גבר כוננו, וה' הטוב יעשה עמי כרצונו.

ועל אודות צעקתך זה כמה ימים ושנים, ידעתי את מכאוביך, ידעתי בני ידעתי, וכבר כתבתי ודברתי עמך הרבה. ומה אוסיף לדבר עתה, אחר כל צעקתך וזעקתך, אף על פי כן דברי תורתו הקדושה אמת, שאי אפשר לשני מחשבות שיהיו ביחד (תורה רל"ג), והמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו. והלא כתבת בעצמך, שבשעה שאתה מכריח עצמך ללמוד ההכרחי מתבטלים ממך קצת הבלבולים, ומאליך תבין שאם תכריח עצמך ללמד יותר, יתבטלו ממך הבלבולים ביותר. ואם אף על פי כן הם חותרים ואורבים ורודפים בכל פעם, בלתי זאת אי אפשר. כי אדרבא הלא מבאר בדבריו ז"ל ש'אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד' (ספר המדות תפלה ח"א אות פ"ד) דיקא, ועין שם פרושו. וגם צריכין לחזר מאד כל הדבורים שדברנו בשמו הקדוש ז"ל, שצריכין לצעק להשם יתברך הרבה, ואין שום צעקה נאבדת אפלו ממקום שהוא. ואם אינך יכול לצעק ולפרש שיחתך כראוי, אף על פי כן כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. ועל פי הדרכים שהוריתיך, תוכל להרגיל עצמך לפרש שיחתך גם כן כבן המספר לפני אביו צערו.

ועל כלם צריכין להכריח עצמו לשמח את עצמך על פי כל הדרכים ששמעת מפי ומפי ספריו הקדושים, הן על ידי שלא עשני גוי, ואזמרה לאלקי בעודי, וששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה. ושצריכין לחטף היגון ואנחה דיקא לתוך השמחה (עין תנינא כ"ג). וכאשר דברנו בזה הרבה תהלה לאל. וביותר צריכין לעשות עצמו שמח [מע זאל זיך מאכין פרייליך], ולשמח את עצמו על ידי מלי דשטותא, כמו שרגילין כל ישראל בימי הפורים. וברוך השם שהחינו עד כה, וימי הפורים הנוראים ממשמשין לבוא, השם יתברך ישמחנו בישועתו. ואני מאמין שבודאי יעשה השם יתברך עמנו נסים נוראים, גם בימי הפורים האלה, כי "הם נזכרים ונעשים בכל דור ודור, ובכל שנה ושנה".

שמח תשמח נפשך בני ידידי, כי זכינו לישועות נפלאות ונוראות מאד, אשר נצלנו מפח יוקשים מלהיות מתנגד על רבי כזה, על למוד קדוש כזה, על מעשה כזאת הנעשה עמנו. שימו לבבכם היטב מה שנעשה בעולם. ובכל דור ודור נעשים נפלאות ונוראות, והעקר בענין התקרבות לצדיק האמת שבאותו הדור. כמו שהיה בימי הבעל שם טוב זכר צדיק לברכה ואחריו בימי המגיד זכר צדיק לברכה. אבל מחלקת כזאת כאשר עלינו כמעט לא היה בעולם, אשר קמו עלינו לבלענו חנם חס ושלום, לולא ה' שהיה לנו וכו' וכו'. "רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו" וכו'. ומזה בעצמו תוכל לשמח הרבה בכל מה שעובר עליך. כי לא דבר ריק הוא מכם, מה שזכינו לידע ממנו ומתורתו הקדושה, הוא חיינו וארך ימינו. תהלה לקל יש ויש לנו על מי לסמך. ככחו אז כן כחו עתה, ויותר ויותר, להצילנו מכל אויבינו ולהושיענו בגשמיות ורוחניות. רק חזק ואמץ, ותתחיל בכל יום מחדש להיות שב ואל תעשה על כל פנים.

ותקים מה שדברנו בזה, ותאמין בכל יום ובכל עת, כי "חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו", "חדשים לבקרים רבה אמונתך". יתר מזה אי אפשר לדבר על פני השדה, וזמן המנחה הגיע. מי יתן שנזכה לקים הפסוק: "ויצא יצחק לשוח בשדה", לפרש שיחתנו בכל יום, עד שנזכה לבוא לתוך שמחה נגילה ונשמחה בישועתו.

דברי אביך המצפה לראותך בחיים ושלום ושמחה. ועל הפרנסה תתחזק בבטחון חזק, כי בודאי לא יעזב אותך והכל לטובתך. השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך.

**נתן** מברסלב.

ושלום רב לכל אנשי שלומנו באהבה רבה ובפרט לידיד נפשי הותיק מורנו הרב נחמן נרו יאיר נכד רבנו הקדוש זצ"ל מה יקר בעיני הפריסת שלום ששלחת. וגם אתה תפרס בשלומו באהבה למעני. גם תפרס בשלומו מאחותו הצנועה מרת סטירנא סאסיה שתחיה, השם יתברך יזכה אותה שתלד בזמנה לחיים טובים ולשלום בנקל בלי קשוי הולדה כלל, ילכו יונקותיו וכו'.