# רמב

> מקור: https://rabenu.app/books/alimlitrufa/1173/1069/242/

ברוך השם, יום א' בהעלתך תקצ"ז נעמרוב.

שלום וחיים לכבוד אהובי בני חביבי הרבני הותיק מורנו הרב **יצחק** נרו יאיר.

מכתבך קבלתי בשבוע העבר על ידי השליח עם שלשה זהובים. אחר כך למחרתו, היה פה רבי גרשון מטשעהרין היושב עתה אצלכם, והיה בביתי, ואמר כמה פעמים שאחר שנת הצהרים יחזר ויבוא לביתי, בפרט שהיה צריך טובתי. ושנה דברו ולא ראיתיו עדין, ותאמר לו שלא יפה עשה, אחר שהוא בעצמו יודע גדל הטובה שעשיתי לו במכתבי, והטובה עולה יותר מעשרה רובל כסף, ועשרים שהיה צריך להוציא לנסע ולהרבות בנתינתו בכפלים, מלבד מה שהיה מפסיד פרנסתו בהמשך הזמן. ואני הצלתי אותו מכל זה בעזרת השם יתברך, וגם עתה הוא צריך לטובתי בעזרת השם יתברך, והיה ראוי לו להתעכב להתראות פנים עמי קדם נסיעתו, אף אם גם היה מפסיד העגלה שמצא. כי אני הייתי מצפה לכתב לך אגרת על ידו שהיה מכרח לי אז מאד לטובתך. אך בכל זה אנו רואים רבוי עצם המניעות בכל פעם שרוצים לכנס לביתי, כידוע לכם קצת, ויותר מזה תדעו לעתיד לבוא, עד שנתרשל לקבל טובתי בגשמיות, כדי שלא יקבל ברוחניות לנצח. אף על פי כן תאמר לו שאני מוחל לו הכל, כי כל קפדתי הוא רק על טובתו שהפסיד, והעבר אין. עתה יראה להתחכם יותר אם חפץ באמת, כי אני אוהבו גם עתה כבתחלה, ומה שאוכל לעשות לטובתו בגשמיות ורוחניות, לא אמנע הטוב בעזרת השם יתברך. והוא יבחר לעצמו, והטוב בעיני ה' יעשה. ואין להאריך בזה, אך מאהבתו ומאהבת אבותיו אוהבינו באמת, כתבתי כל זה לטובתו האמתית ודי למבין. ואתה ורעיך אנשי שלומנו תבינו איך לדבר עמו, לקרב ולא לרחק חס ושלום. והנה על אודותיך אין לנו כי אם לשפך שיחנו לפני ה' שישלח רפואה שלמה מן השמים לבנך ולבתך שיחיו, וישיבם לאיתנם בשלמות מהרה, ויצילם מעתה מכל מיני מחלה וכאב ומחוש. ותזכו לגדלם לתורה ולחפה ולמעשים טובים לארך ימים ושנים אמן כן יהי רצון. ולחזקך ולאמצך שלא ירפו ידיך מכל מה שעובר עליך, דבר דברנו בזה הרבה הרבה, והקדמתי להודיעכם שבהכרח שיעבר על האדם הרבה מיני פחדים ויסורים חס ושלום. "כי אדם לעמל יולד" וכו', ואין מנוס כי אם להשם יתברך ולהתורה ותפלה. והכל בכח הצדיק האמתי וכו'.

והנה אהובי בני ואחי וחברי, מן הסתם שמעתם קצת מגדל הרעש עלינו שנתהוה פה אחר נסיעתכם, ואספר לכם קצת. בהיותכם פה שמעתם קצת מענין ר' עקיבא וואלף מהייסין שהוא חתן ר' ליפה מפה שנעשה רעש עליו בהייסין קצת כידוע לר' נחמן. ואחר נסיעתם מפה נשמע מאיזה אגרת שמצאו ממנו. ועשו הרבה עלילות שקרים עליו עד שבשעת תפלת מנחה ומעריב של יום ד' אור ליום ה' נודע בבית המדרש דפה מענין השקרים של האגרת הנ"ל שהם תופסים אותו לאמת. ונעשה רעש גדול והבנתי תכף שיצמח מזה מחלקת. והיה לי פחד ויסורים גדולים. וכן הוה שבבקר יום ה' נפלו עליו בני הנעורים כידוע לכם ובזו אותו ורצו להכותו. אך איזה חשובים שנגע יראת ה' בלבם הצילו אותו. ואי אפשר לבאר לכם מה שעבר בזה עד שהכרח לנסע מפה תכף ביום ה' הנ"ל. ועלי נפל פחד גדול. ואחר כך נעשה רעש על ר' ליפה על שהכה את הנער המכה את חתנו. כלל הדבר שיש לי פחד וצער גדול מזה והכרחתי תכף לגרש מביתי את שני אנשים שהיו בביתי, רבי נחמן מברסלב ורא"י, וגם עתה חלילה שיבוא אדם לביתי על שבת קדש כי אם בימי החל, כי מתפארים שימסרו חס ושלום. השם יתברך ירחם ויתקן הכל מהרה. וקויתי לה' שהכל יתהפך לטובה בקרוב, אך בימים הללו שעברו היה לי פחדים גדולים. וגם לא הייתי בקו הבריאה מהחולאת שלי רחמנא לצלן, ומגדל הצער שהיה לי ממכתביך מענין בניך שיחיו, מלבד דחקות הפרנסה. הצער מעצם הרחמנות על ר' עקיבא זאב הנ"ל שהוא מגרש גדול ואין לו מקום לברח. כי אביו בכעס גדול עליו ומי יודע אם הוא חזק עדין כראוי לברח רק להשם יתברך. ועל כל זה השם יתברך בעזרי ונתן כח ברזל לעיף כמוני גם בימים הללו לברח גם עתה להשם יתברך. ובחסדו הגדול הצילני עד הנה, ולחסדו אני מקוה עדין שיצילני תמיד מפחדים וסכנות ומכל מיני פגעים, וישיבני לביתי לברסלב לשלום מהרה, למענו ולמען צדיקי האמת. לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד וכו'. וגם עתה תהלה לקל אני בשמחה קצת על כל החסד אשר עשה עמי ועמנו, ברוך השם שלא נתננו טרף לשניהם, ואשר עתיד לעשות עמי ועם כלכם. רק חזקו ואמצו ואל תשכחו כל אשר נעשה עמנו בכל יום ובכל שבוע ובכל שנה בכלל, ובפרטיות מה שנעשה עם כל אחד ואחד. בכל יום עומדים עלינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

והנה ביום ה' הנ"ל ראיתי במדרש (במדבר רבה ז, ו) על פסוק (דברים ג, כח) "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו" וזה לשונו: לפי דרכנו למדנו שאין מחזקין אלא למחזקין ואין מזרזין אלא למזרזין. ויש לי בזה הרבה לדבר בעזרת השם יתברך. והוא שיך קצת למה שדברנו בשבועות העבר מגדל ההתחזקות שאסור להיות עצל ורפה ידים רק להתחזק וכו', שעל ידי זה זוכין להמשיך פרנסה ולקבל הארת הרצון בשעת האכילה. אך במדרש הנ"ל מבאר שאין מחזקין אלא למחזקין. וזה כלול בדברינו הנ"ל שאף על פי שהשם יתברך בחסדו הגדול מחזק אותנו הרבה על ידי הצדיק האמת בהתחזקות נפלא בלי שעור, ומראה לנו ומרמז לנו בכל פעם ברמזיו הקדושים, כי עדין ה' אתנו ועמנו וכו', ולא נירא ולא נחת ולא נפחד כלל כי ה' אתנו אל תיראום. אף על פי כן אי אפשר לקבל כל ההתחזקות הזה כי אם מי שהוא חזק בעצמו, דהינו שמתגבר לבלי להיות עצל ורפה ידים שקורין שלימזלניק וכו'. והוא דברי המדרש הנ"ל אין מחזקין אלא למחזקין וכו'. ובאמת הוא מדרכי נפלאותיו יתברך. כי בודאי אלו המחזקין בעצמן בודאי הוא רק בכח השם יתברך שמאיר בלבו התחזקות על ידי הצדיק האמת שעל ידו כל ההתחזקות, ואם כן הכל ממנו יתברך ומהצדיק האמת. אף על פי כן האדם הבעל בחירה בהכרח שיתחזק בעצמו, ולא יהיה שלימזלניק חס ושלום. וזהו בכלל מה שכתוב בדבריו ז"ל (תורה רע"א) שיש כמה דברים שהם תלויים זה בזה, ואין יודעים מהיכן ההתחלה, כידוע לכם מה שדברנו הרבה מזה. וגם שם מדבר לענין עזות דקדשה שהוא בחינת התחזקות הנ"ל.

ועתה בני אחי ורעי, שימו לבבכם היטב לכל הדברים האלה, ותבינו היטב כל הרמזים הקדושים שמרמזין לנו בכל פעם בלבנו, איך להתחזק בכל מה שעובר עלינו בגשמיות ורוחניות, בגוף ונפש וממון, בבני חיי ומזוני. בכלל ובפרט, בענין שלום ומחלקת, ורבוי השונאים בלי שעור בחנם בלי דבר, "תחת אהבתי ישטנוני" וכו', ואני עני וכואב ונגוע וכו', מכף רגל ועד ראש אין בי מתם, בגשמיות ורוחניות, וכמו שכתוב (תהלים כב, טו) "כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותי וכו', יבש כחרש כחי" וכו', ואם דוד המלך עליו השלום אמר כזאת איך נאמר אנחנו. ומי שמרגיש כל זאת בנפשו באמת, עד שכמעט כמעט אין בו רוח ונשמה להחיות נפשו, ואף על פי כן עדין חסדו גבר עלי גם כן ומרחם עלי ומרמזים בלבי, "זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל, חסדי ה' כי לא תמו וכו', חדשים לבקרים" וכו'. שהחסדים מתחדשים בכל יום, כאשר דברנו הרבה בזה בעזרת השם יתברך, ועל ידי זה מתחזקים לשפך עדין שיחו לפני השם יתברך לפרש לפניו כל לבו. ודיקא על ידי זה יכולים לפרש שיחתו, כשרואים בעצמו עצם רחוקו מישועה שלמה, מחמת שנתרחק מאד מאד מהשם יתברך על ידי מעשיו שאינם עולים יפה זה כמה וכמה מעודו עד היום הזה, ואף על פי כן מחזק עצמו על ידי הרמזים כי מלא כל הארץ כבודו ועדין ה' אצלו וכו', ושאר מיני התחזקות בכמה מיני מטעמים המשיבין את הנפש בשבעה מיני טעם, ונפש רעבה וצמאה יגעה ועיפה מאד מאד ימצא טוב על ידי רמזיו הנפלאים והנוראים האמתיים והחזקים, עד אשר בחסדו הוא משיח אלמים, וממש שם פה לאלם ובורא ניב שפתים, עד שיכולין לפתח פיו לדבר בפה מלא כל הצטרכותו, ולפרש שיחתו לפניו יתברך. וכל מה שמחזק עצמו יותר, מחזקו השם יתברך בכפלי כפלים, כי מדה טובה מרבה. וכן חוזר חלילה לטובה עד שזוכין להתקרב אליו יתברך. אבל אף על פי כן בכל יום, ולפעמים כמה פעמים ביום אחד, צריכין להתחזק מחדש ולזכר הרשימות מכל ההתחזקות הנ"ל, וה' יושיעו בכל פעם רק חזק ואמץ. ואי אפשר לבאר כל זה בפרוש, רק החפץ באמת יבין מאליו רמזים טובים הרבה מכל זה, עד שיזכה לבלי להיות שלימזלניק חס ושלום, רק להיות איש חיל ומזרז וחזק ואמיץ בדעתו שיהיה לו חלק בהממשלה דקדשה, עד שימשיך פרנסה ועשירות, עד שיזכה להארת הרצון בשעת האכילה שהוא קיום השארת הדעת כאשר דברנו בעזרת השם יתברך בזה.

דברי אביכם ואוהבכם באמת לנצח.

**נתן** מברסלב.

ושלום רב לכל אנשי שלומנו באהבה רבה. לכלכם נאמרו דברים האלה, "חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'". "כי לא יטש ה' את עמו בעבור שמו הגדול" וכו' (שמואל א' יב, כב). כי השם יתברך יודע עצם אהבתנו את כל אחד מישראל אפלו הקטן והגרוע והפחות, ומה נעשה שיש מחרחרי ריב בחנם, "תאלמנה שפתי שקר וכו'. מה רב טובך אשר צפנת" וכו', 'מה' דיקא, בחינת הארת הרצון וכו'. אשרי אזנים ששמעו כל זה אשרי עינים הרואים את כל זה על כל פנים בספריו הקדושים בעין אמת. בודאי יבינו האמת לאמתו, "שפת אמת תכון לעד" וכו'.

אחר כתבי מכתבי זה, בא לביתי רבי יעקב חתן הבעל מגיה, והביא מכתבו עוד הפעם. ומהסתם היה לי צער ממכתבו, בפרט מה שזוגתו רוצה לעסק בשטותים הבל אין בהם מועיל. וכבר הקדמתי להשיבך על הכל, וגם זה צריכין לסבל, בלבול דעת ההמון והנשים, שרוצים לעסק בשטותים ברפואות ולחשים של הבל. והכל לטובה, כי גם זה מכפר עוון, כי אין שום צער נאבד, והכל נחשב לכפרת עוון. על כן אהובי בני שיחיה, אם אמנם צערך גדול ואני מצטער הרבה מיסוריך, השם יתברך ירחם, עם כל זה אתה מחמיר ביותר, ואתה מגדיל הצער יותר מדאי. וכל דברינו הם למעט ולהקטין הצער והצרה, ולמצא הרחבה בתוך הצרה עצמה, כמו שכתב על פסוק בצר הרחבת לי (לקוטי מוהר"ן קצ"ה), ואתה דרכך בכל פעם להגדיל כל מיני צער יותר מדאי. בפרט שכבר אתה רואה במעט ימיך שעברו עליך, שאי אפשר להמלט מיסורים כמעט בכל יום, וכמו שאמר רבנו ז"ל בפרוש (שם תנינא ע"ז) "דע שבכל יום צריך שיעבר איזה צער על כל אחד מישראל וכו'", וגם מאחרים אתה רואה גדל הפגעים ומיני צער ודאגות ויסורים שעוברים על כל אחד. על כן אין להגדיל הצער יותר מדאי, רק אדרבא להתגבר למצא הרחבה בתוך הצרה עצמה רחמנא לצלן, ועל ידי זה דיקא להודות לה' על העבר ולצעק להבא, שיצילך השם יתברך ברחמיו מכל מיני צער. ויוציאך מצרה לרוחה גמורה, וישלח רפואה שלמה לבנך ובתך מהרה אמן כן יהי רצון. ואודות הרעש דפה, כבר הודעתיך קצת. ומה שנעשה בפרטיות אי אפשר לבאר. תהלה לאל נמצאים רבים שמחזיקים אתנו, והם הרב גם בגשמיות, מלבד רבים אשר אתנו וכו' ברוחניות. אך עזות וחצפא, מלכותא בלא תגא. וגם העזי פנים בעצמם מתחרטים בכל פעם. אבל אני רואה בכל פעם שהשם יתברך מתאוה גם לתפלתנו, ובשביל זה נעשה בכל פעם מה שנעשה, הכל כדי להזכירנו להתפלל לפניו, ובתוך זה נתפלל גם על צרכינו. והעקר להתקרב אליו יתברך שזה יסוד הכל. וכל מה שנעשה עם כל אחד הכל רמזים בשביל זה. ולה' הישועה והתקוה שיתתקן הכל מהרה. והכל יתהפך לטובה בעזרת השם יתברך.

**נתן **הנ"ל.