# רנה

> מקור: https://rabenu.app/books/alimlitrufa/1173/1070/255/

ברוך השם, יום ב' בא תקצ"ח.

שלום כנהוג.

הנני מוכן לנסע לאומאן לשלום, והשם יתברך למען רחמיו יעשה וינחנו במעגלי צדק למען שמו. וכעת אין שום פנאי לכתב דבר, כי אני טרוד מאד, ומוסר כתב זה ידידי נחוץ גם כן מאד מאד. וכבר הקדמתי להשיבך במכתבי ששלחתי לך, קדם שהגיע לי שום מכתב מאתך כידוע לך. וכבר ידעת הרבה שבהכרח שיעבר על האדם כמה וכמה שנויים בכל יום. וצריכין להאמין שהכל לטובה, אפלו כל המיני בלבולים ומניעות וכו' העוברין בכל יום, ובפרט בצוק העתים הללו באחרית הימים האלו, שנאמר עליהם (דברים ד, ל) "בצר לך וכו' באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך", וישראל נתונים בצרה גדולה בכלליות ובפרטיות. ואין חיותינו כי אם על ידי חסדיו המרבים, כמו שכתוב (איכה ג, יח) "ואמר אבד נצחי וכו', זאת אשיב אל לבי וכו' חסדי ה' כי לא תמנו וכו' חדשים לבקרים" וכו'. וכבר דברנו הרבה בזה ועדין צריכין לדבר בזה. כי עדין אתה משתומם ממה שנעשה עמך בכל יום, ואתה מבקש לישב בשלוה. גם אני חפץ בזה, אבל מי זוכה לזה, בפרט בעתים הללו "עת צרה הוא ליעקב וממנה יושע". רק צריכין להפך היגון ואנחה לשמחה, מה שאף על פי כן אנו זוכים לכל הנקדות טובות שאנו חוטפין בכל יום וכו'. זאת נחמתי בעניי וכו'. יתר מזה אין פנאי להאריך, ומעצם אהבתך ותשוקתך הכרחתי להזכירך מעט דברי אלה, ויתר מזה אתה יודע מכבר, הפך בהם והפך בהם וכו', ובכל יום יהיה בעיניך כחדשים ממש, קוה לה' ויושע לך.

דברי אביך המצפה לישועה בכל עת.

**נתן** מברסלב.

ושלום לכל אנשי שלומנו באהבה רבה.