# מכתב ההסתלקות

> מקור: https://rabenu.app/books/alimlitrufa/1173/1468/

מה שכתבו אנשי־שלומנו מברסלב לעיר טשעהרין, מהסתלקות מאור עינינו הצדיק יסוד עולם מורנו ר' נתן זצ"ל מברסלב, בעל המחבר ספרי 'לקוטי הלכות' על כל ד' חלקי שלחן ערוך וספר 'לקוטי תפלות' ועוד שארי חבורים, שנסתלק בשנת תר"ה, יום ו' ערב שבת קדש, עשרה בטבת

ברוך השם יום א' פרשת בא שנת תר"ה לפ"ק ברסלב.

מי שאמר לעולמו די יאמר די לצרותינו. המקום ינחמנו וכו'. **<לידידינו מחמד נפשנו ה"ה המפרסם מו"ה אברהם דוב נ"י ולה"ה הרבני המפרסם מו"ה אבא ולכל אנ"ש יחיו.>**

הוי על שברנו, כי נשארנו כתרן בראש ההר וכנס על הגבעה מחמת שנטל מאתנו בחטאנו את הדר עזנו, עטרת ראשנו, מחמד נפשנו, את אמו"ר ר' נתן הרינו כפרת משכבו, ביום וא"ו ערב־שבת־קדש עשרה בטבת פרשת ויגש, שעה קדם כניסת שבת־קדש. והתחלת חלישותו היה במוצאי־שבת־קדש מקץ, ובשבת חנוכה הקדם כשנכנס בשלש סעדות לומר תורה, זה היה התחלת התורה: "אף־על־פי שזה חרפה לומר כי כל בעל דרשן אומר זה, אף־על־פי־כן צריך לומר" ואמר בזה הלשון: "איהר זאלט וויסען, אז מע וועט זיין א מת און א גוסס, און מע וועט מוזין ליגען מיט די פיס צום דער טיהר [תדעו שיהיו מת וגוסס, ויהיו מכרחים לשכב כשהרגלים מול הדלת]". ואמר זה במורא גדול, ואחר־כך אמר התורה של "חדי רבי שמעון" מענין עצות ואמונת חכמים ומענין ספרים לדפוס, ומענין כשהנשמה עולה למעלה עקר שלמותה שתהיה למטה גם־כן, ואחר כך היה בשמחה עד למאד.

**<ובשבת אחר חנוכה היו גם כן אורחים.>** ובליל שבת פרשת מקץ אמר תורה על המנורה ורקד בעצמו, ואחר שהלך מהשלחן ספר מענין העבודה של יום־הכפורים, והוציא מפיו הקדוש אש שלהבת ואמר העבודה **<ממש כמו>** הכהן הגדול שנכנס לפני ולפנים, עמד במקום שעמד, נכנס במקום שנכנס, ראה לפני מי אתה נכנס, אחת ואחת וכו', והתלמיד חכם גדול מכהן גדול, כמו שכתוב "יקרה היא מפנינים". וקדם לזה ספר חלום, שהחלום הזה מרמז על **<המעשה של>** הסתלקותו.

ובמוצאי שבת־קדש פרשת מקץ נכנס לשלש סעדות, אמר תורה על פרשת מקץ ועל הסוף התורה אמר פרוש על פסוק "עשה לך רב וקנה לך חבר" ואמר כך: "עשה לך רב", ואם אין אתה יודע מי הרב ו'קנה לך חבר', פרוש תתחבר את עצמך להקלמוס. ואמר **<הנ"ל>** בזה הלשון: "מען דארף זיך מקרב זיין צוא איין רבי, און אז סע איז ניט טא קיין רבי איז מען זיך מחבר צוא דער פען [צריכים להתקרב לרבי, וכשאין רבי מתחברים לעט]".

ואחר־כך אמר הבדלה בבכיה גדולה. ובאמצע הלילה החליש עד למאד ובכל יום גברה חלישתו. וביום ב' בא אליו ר' זאב ליאבארסקיע ודבר עמו מענין ראש־השנה של רבנו ז"ל והזהיר מאד על ראש־השנה.

ובלילה אור ליום ד' אחר תפלת ערבית עמדנו לפניו, וגם ר' זאב הנ"ל בא גם כן ועמד מצד, ור' דוד מטאלטשין עמד לפני ר' זאב, ואמר אדומו"ר לר' דוד: "ניט פאר שטעל וועלווילין, לאז ער מעך חאטשי' אן קוקין, דער רבי האט אמאל אויך גיזאגט צי איינים: קיק מעך אן, סע וועט פאר דיר זיין איין טובה גדולה [אל תסתיר את וועלוויל, תן לו ולו רק להביט בי. הרבי גם כן אמר לאחד: הבט בי, זה יהיה עבורך טובה גדולה]", וכך אמר: "מע וועט זיך מיזין צי אויף קומען, האט אים ר' זאב גיפריגט: וויא, האט אאדומו"ר גיענפירט: אויף יעניר וועלט [נהיה חיבים להתועד. שאלו ר' זאב היכן, ענה לו מוהרנ"ת בעולם הבא].

ואחר כך ספר מעשה נורא מהספר שנשרף בעת שהיה רבנו ז"ל בלעמבירג, שכשכתב זה הספר בג' שעות ומחצה – "ואחר־כך יצאתי [כמו] מהאדרא", ואמר שזה "סיעתא דשמיא שספרתי לכם מעשה זאת".

ובלילה אמר חצות, ואחר חצות בערך שלשה שעות קדם אור היום תפס קלמוס וכתב תורה על מסכת מועד קטן על 'משקין בית השלחין במועד'. ואחר־כך בא אליו ר' מאיר יהודא ואמר לו בזה הלשון: "אפילו מע זאל זיין דער ערגסטיר בעל עבירה, אביא מע האלט זיך אין רבין, וועט מען בוודאי האבין א תיקון [אפלו יהיה בעל העבירה הגרוע ביותר, אם רק יחזיק את עצמו ברבי, בודאי יהיה לו תקון]".

וביום ד' עמדו לפניו כמה אנשי־שלומנו, ואמר שהעקר העסק שלכם יהיה להדפיס ספרים, "יפוצו מעינותיך חוצה", ודבר מענין ע"ב נימין.

ואור ליום ה', קדם אור יום ב' שעות, בא אליו ר' מאיר יהודא ור' ליבצי ואמר: "כשהמלאך 'דומה' בא אצל האדם ומבקע כרסו ומפילו על פניו" ואמר "אוי, ובפרט כשיש רפואה בבטן, זה אש להבה". אך אמר: "רבנו ז"ל בודאי יתקן הכל מעל פניו".

ובבקר החליש מאד בשעת תפלה, ובא אליו הצדקת אדיל תחיה ואמרה: "למה תחרישו, הלא צריך להרבות בבכיה". והוא ז"ל לא הסכים על זה, ואמר שיש לו שונאים גדולים, רק למד אותנו איך להתפלל בעבורו, שיאמרו בהתבודדות שימצא לו זכות איך הוא כתב דברי רבנו ז"ל וסדר אותם והדר אותם, גם עתה רוצה להדפיס, וכל חייכם תלוי בי. וגם ר' צבי מטעפליק בא אליו ושאל אותו אם כבר קבל מעות מאדון, ואמר לו "תן לי המעות שלך ואני אשמר לך המעות עד לעולם הבא", ואמר: "אבותי גנזו למטה ואני אגנז למעלה". וצוה לו להרבות תהלים, כמו שיאמר. ואור ליום ו' ערב־שבת־קדש קרינו לפניו ב' מעשיות מרבנו מעשה א' וב'.

וקדם ליום צוה להביא לו מים חמין לעשות לו אמבטי. וקדם שהביאו לו האמבטי דבר הרבה כמעט כצואה לכך, וכך אמר: "שצריכים אתם להחזיק אתכם ביחד באהבה גדולה, ואתם אנשים כשרים אלא שאתם שלימיזאלניקיס. ואחר־כך אמר פתאם להעולם: "שלשה צרות היו בטבת, מהו הצרות?" וכולם לא זכרו. ואמר הוא בעצמו: "בו מת עזרא הסופר, ונכתבה תורה יונית, [וסמך מלך בבל על ירושלים].

ואמר בזה הלשון: "נא, אז עזרא הסופר גייט אוועק, אין טרייף פסול איז זיך מתגבר אזו פול וויא סע איז איינט דא אלפים ורבבות טרייף פסול, נאר איך האף אז איין בלעטיל פין דעם ספר מרבינו ז"ל וועט זיין איין תיקון אויף האלדינג. נא, זאג איך אייך אן אז אייער עובדא זאל זיין איר זאלט דריקין דיא ספרים, סע זאל 'יפוצו מעינתיך חוצה', איר זאלט זיין שטארק מיט געלט אין מיט רצון אין מיט טרחה [נו, כשעזרא הסופר מסתלק וטרף־פסול מתגבר כמו שיש היום אלפים ורבבות טרף־פסול, רק אני מקוה שדף אחד מהספר מרבינו ז"ל יהיה תקון לכל. נו, אני מזהיר אתכם שתדפיסו את הספרים שיתקים 'יפוצו מעינותיך חוצה'. שתהיו חזקים עם כסף ועם רצון ועם טרחא]. ואמר לבנו יצחק נ"י: "אתה גם־כן צריך לתן ת"ק רובל־חדש על זה, ואם לאו תן ששים רובל-חדש".

וגם אמר, שיש ענשים קשים ומרים כמו שיש, "אין צים סוף גליזסט זיך צי קריגין אויף אזו איין רבי – אוי [ולבסוף חושקים לחלוק על כזה רבי - אוי!]".

ובבקר התלבש בציצית ותפלין והתפלל בכל הכחות ואמר סליחות. בשעת קריאת־התורה בכה. ואחר־כך למד וסים הש"ך גדול ואמרו לו שילמד בשלחן־ערוך קטן, ווארום סע פאר אייך א כח [כי זה טרחה בשבילכם]. האט ער זצ"ל גיזאגט: "זייט איר מיר ניט אזו גיטרייא" [אמר הוא זצ"ל: "אל תהיו כל כך מסורים עבורי"]. ואמר תהלים. ואחר־כך אמר לנחמן בן עוזר שיתן לו 'כל טוב' ולא ידע מה הוא רוצה. ופרש לו: "תן לי התנ"ך, זה כל טוב". ואחר־כך אמר, שאם יבואו שני אנשים לפניו עם כנור וירקדו לפניו, בודאי יחיו אותו. ואמר שלא ישתה עוד אפלו טייא.

ואחר ב' שעות אמר לבנו ר' יצחק: לך לבית וטל לי הקיחין [תבשיל] של שבת, רק שיהיה של שבת דיקא. וצוה להציע שלחן על הכסא דיקא, והוא בעצמו ז"ל ישב על התבה של נרות ואכל כזית בדחק גדול ומעט רטב ומעט צימיס. ואחר־כך אמר שברכת המזון מתר לברך על המטה הסמוכה ובתוך ברכת המזון אמר: "הרחמן הוא ימשיך לנו קדשת ארץ־ישראל", אין האט גיזאגט "איך האב ניט אין זין גיהאט צי העסין נאר סע האט גאר זיך בא מיר איבער גידרייט אין דער מחשבה" [ואמר: לא היה בדעתי לאכל, אבל התהפך אצלי במחשבה].

ואחר־כך שלח אחר נרות ואמר בזה הלשון "שנר שבת ונר יום טוב ונר חנכה הוא ענין אחד". ואמר שיש לו על ענין זה תילי תילין של הלכות, פלאי פלאות, "רק אין לי כח".

ואחר־כך אמר לר' נחמן מטולטשין פסוק זה: "לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו - העקר הוא התקשרות לצדיקים".

ואחר־כך צוה לכל אנשי־שלומנו לילך למקוה והלכנו למקוה. וכשבאנו ממקוה התגברה החולאת עד למאד, ובאתה אליו הצדקת מרת אדיל תחיה ושאלה אותו: "וואש איז עפיס אייך ערגיר גיווארין", האט ער גיענפירט: "סע איז מיט גרויס חסד, סע מיט גרויס חסד". [מה נעשה אצלכם גרוע יותר. וענה: "זה בחסד גדול, זה בחסד גדול"].

ואחר־כך לא דבר עמנו יותר, רק שמענו שאמר 'יברכך' וברכת 'המפיל' ו'חנון המרבה לסלח' ו'מקדש השבת' ו'ברוך אתה' 'בקדש' 'אחד'. והענין היה בערך א שעה וחצי, והסתלקותו היה ממש בנשיקה, תכף אחר הדלקת נר של שבת־קדש. ובא לקבורה במוצאי־שבת־קדש בכבוד גדול עד למאד, אפלו מהכת המתנגדים. ותו אין להאריך בכתב, כי הרבה דברים בזה, אשר לא יספיקו כל אילי נביות.

נא ונא ידידנו אחינו חזקו ואמצו להתחזק בית א"א מו"ר וגם להזיל זהב מכיסכם להדפיס ספריו הקדושים, כי על זה הזהיר ביותר. והשם יתברך ינחם אותנו וישמח את לבבנו הנשברה, כאשר אתם ידעתם שכל רצונו וכוספו רק לשמח בה' ובתורתו הקדושה.

כה דברי כל אנשי־שלומנו מברסלב, תר"ה לפ"ק.