# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/alimlitrufa/892/17/

ברוך השם, יום ה' נח תר"ל פה עיר הקדש צפת תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן סלה.

לכבוד אהובי בני חביבים כנפשי הלא הם הרבני המפלג הר' דוד צבי שיחיה והלא הוא הרבני המפלג הר' מיכל שיחיה, שלום וישע רב וכל טוב סלה עליהם ועל נשותיהם ויוצאי חלציהם לטוב להם כל הימים ברוחניות ובגשמיות מעתה ועד עולם לנצח אמן כן יהי רצון.

בני שיחיו, שבחו והודו לה' אל עליון אשר הגדיל חסדו יתברך עלי, והשאיר אותי לכם ממות לחיים. כי תדעו, אשר קדם ראש השנה ביום ב' דסליחות נפלתי למשכב רחמנא לצלן, ולא ירדתי מהמטה עד יום שבת קדש בראשית העבר; ועדין לא בשלמות, רק שיכול אנכי לישב קצת אצל השלחן, ולילך בבית קצת אנה ואנה, ואכילתי עדין כגמול עלי אמו. ובכל יום עוברים גלים אחרים, אך בעזרת השם יתברך מדה טובה מרבה. ומה אוכל לספר לכם תקף החולאת שהיה לי רחמנא לצלן, אשר רחמנא לצלן הייתי בעל יסורים מרים מההתחלה עד הסוף. אך מן התחלה עד יום צום גדליה היה נמצא לפעמים קצת הרחבות, ועם כל זה היו לילות שצעקתי על מכאובי המרים רחמנא לצלן, ורצתי על כל הבית מפנה לפנה, וצעקתי מכאב לב גיוואלד מע פאלקיוועט מיך [אהה! מענים אותי], אך נגד היום הקל השם יתברך מעלי קצת. ועם כל זה לא יכלתי לירד מהמטה, ולא אכלתי מאומה, רק שתיתי מים בלי שעור. אך מן צום גדליה עד יום צום כפורים התגברו רחמנא לצלן המכאובים הארסיים המרים כסדר, ונפלתי נרדם ודבקתי לשוני לחכי, כי לא יכלתי לדבר מחמת צרות המכאובים רחמנא לצלן. וכל המביני מדע דפה הייתי בעיניהם רחמנא לצלן לאחר יאוש, אך אנכי תהלה לאל הייתי בדעה צלולה ברה ונקיה, והבנתי בעמק דעת אשר לא כן הוא, רק פחדתי אולי לא יהיה בכחי לסבל היסורים כאלו. מיום עמדי על דעתי לא ראיתי חולה כזה רחמנא לצלן אשר יהיה מסבל ביסורים ארסיים כמוני. וצעקתי רק מכאב לב במחשבה לה' אל עליון, כי הדבור היה נמנע ממני, ובקשתי שירחם עלי ויסיר מעלי המכאובים המרים רחמנא לצלן. ועקר החולאת היה מן הבטן, כי הראש והידים והלב והרגלים היו חפשי משום מכאוב, רק בהבטן היה תבערת מדורה כאש בוערת, ומשם יצאו הארסיים של המכאובים אל המתנים והכליות.

והתשועה היתה על ידי אמירת תהלים, כי ביום שלש עשרה מדות אמרתי לידידנו ר' נחמן ריוואצקער אשר הוא גמל עמי חסד כזה אשר לא האמנתי אם לא ראיתי, לא פנה לביתו בלתי בעת אכילתו. וכל היום והלילה עמד אצלי ושרת אותי בכל מלי, ואפלו ליל 'כל נדרי' לן אצלי, עד ליל יום א' דסכות אשר ברוך השם הייתי על זה העולם. יהי ה' עמו ויזכה לכל טוב אמתי כאשר עם לבבו. ואצלי הוא בלתי ספק אשר זאת המצוה תלך לפניו בראשונה. ואמרתי לו אז בכל כחי 'קחו מזוגתי עשרים טאליר ותקבצו מנין מאוהבי נפשי והמעות תחלקו לעניים, והמנין ילכו לומר תהלים על מקום קדשו של כבוד האר"י זצוק"ל'. ונתקבצו אוהבי נפשי יותר ממנין והלכו לשם, ושפכו לבם כמים בדמעות רותחות כי היה להם רב רחמנות עלי. וכפי הנראה מאז התחילה הישועה, רק מחמת שהיה בדקות גדול לא היה נרגש לשום בריאה, וגם אנכי לא ידעתי מאומה עוד מהנעשה עמי, עד יום כפורים התחיל לעלות על מחשבתי רעיונים אחרים לטובה. ובעזרת השם יתברך, אור לבקר יום מחרת יום הכפורים ותצמח הישועה. ותכף קראתי לידידי ר' נחמן יחיה ממקום שכבו וגם לזוגתי תחיה, ובשרתי להם הבשורה טובה, וה' הטוב יושיעני בשלמות אמן כן יהי רצון.

תוכלו לשער כי יש בלבי הרבה לכתב לכם, רק מחמת עיפות נפשי לא אוכל להאריך יותר. גם זה כתבתי ברב כחי רק למען אהבתכם, כי הגם שתהלה לאל ידי שלמים אתי, עם כל זה הבטן אינו נותן רשות לישב הרבה על מקום אחד. ה' ירחם עלי וירפאני בשלמות מהרה. לעת עתה הולך הדבר לאט לאט, ותקותי רק לה' בזכות האשל הגדול זצוק"ל, ותלמידו הקדוש זצ"ל שימהר רפואתי בשלמות, לחזק כחי בכל רמ"ח איברי ושס"ה גידי לארך ימים ושנים טובות, ואם ירצה השם כאשר יחזק השם יתברך כחי כראוי, אבא אליכם באריכות כאשר עם לבבי לטוב. ובזה אסים ואמר שלום.

דברי כותב בעיפות גדול מצפה לישועה שלמה מהרה, עדי אזכה לבשר לכם מהרה מכל טובתי

יצחק

תעתיקו מכתב הלז ותשלחו לאומאן לידידנו היקר הר' נחמן שיחיה עם קוויטיל הרצוף פה.

זוגתי תחיה דורשת שלומכם באהבה; וגדל הרחמנות שהיה עליה תוכלו לשער בעצמכם, וה' שמע דמעתה; ועתה עומדת ומשמשת אותי ביום ובלילה ככל הצרך. ה' יאריך ימיה ושנותיה בטוב ובנעימים, ובזה אני רואה גם כן חסדי ה' עלי, עד הנה עזרונו רחמיו המרבים, כן הטוב יגמלנו תמיד לטוב לי, אמן כן יהי רצון.