# קנז

> מקור: https://rabenu.app/books/amvnt-chkmym/2626/1558/157/

כל המשכת הדעת של הצדיק האמת אינו רק בחייו לבד, כי אם אדרבא שאחר מותו והסתלקותו מאיר דעתו יותר ויותר בעולם, כי 'גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם'[461], ועל זה נאמר "ושבח אני את המתים" וכו'[462]:

ועל כן עקר יציאת מצרים שהיה על ידי משה רבנו עליו השלום, היה על ידי שהעלה עצמות יוסף עמו ועל ידי זה דיקא זכו אז ישראל לביזת מצרים ולעשירות גדול, כמאמר רבותינו ז"ל 'הם עסקו בביזה ומשה עסק בעצמות יוסף'[463]:

כי כלא חד, כי עקר המעלה של העשירות דקדשה, הוא שמאיר בו הארת הרצון שנמשך העקר מהשארת הדעת הקדוש שנשאר מהצדיק האמת אחר הסתלקותו, וכל מעשה העגל שהיה על ידי שפגמו בהעשירות כמו שכתוב: "וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל"[464], כל זה היה על ידי שלא האמינו בגדל כחו של משה אפלו לאחר הסתלקותו, כי אפלו לפי דעתם שאמרו שכבר מת ונסתלק היה להם להאמין שבודאי נשאר דעתו אצל תלמידיו הקדושים, והם כפרו בזה ואמרו "כי זה משה האיש וכו' לא ידענו מה היה לו"[465], עד שבאו על ידי זה לכפר בה' יתברך גם כן, ועשו להם העגל, כי הא בהא תליא: (שם, טו)

[461] חולין ז ע"ב.

[462] קהלת ד, ב.

[463] סוטה יג ע"א.

[464] הושע ב, י.

[465] שמות לב, א.