# רכ

> מקור: https://rabenu.app/books/amvnt-chkmym/2626/1558/220/

כלל ויסוד כל התורה כלה הוא שצריכין לזהר מאד לבלי להטעות את עצמו בזה העולם, כי העולם הזה מטעה את האדם לגמרי, וכמו שבכל הקנינים והמשא ומתן צריכין להיות נזהר מאונאות והטעאות, כמו כן בעקר הקנין של האדם בעולם הזה שהוא לקנות תורה ומצוות בבחינת "אמת קנה"[592], צריכין גם כן לזהר מאונאה וטעות, כי כמה וכמה פגמים ופניות חס ושלום יש בהתורה ומצוות של רב העולם, כי על ידי מעשיהם הפגומים על ידי זה גם הטוב שלהם פגום הרבה. ואי אפשר להנצל בשלמות מהאונאה והטעיות של זה העולם, כי אם על ידי התקרבות להצדיק האמתי:

על כן צריכין לבקש ולחפש מאד את הצדיק האמת 'ולשפך לבו כמים נכח פני ה''[593] שיזכה למצאו, כדי שיזכה על ידו לברר המדמה שלו כדי שינצל על ידי זה מכל הטעיות והאונאות הבאים על ידי בלבול המדמה:

ויש שמאמין בהצדיק האמת ומתחיל להתקרב, אבל אין התקרבותו בשלמות עד שיזכה על ידי זה לברור המדמה בשלמות, זה בחינת 'אונאה - פחות משתות', כי על ידי שהתחיל להתקרב באמת להצדיק האמת על ידי זה יצא קצת מבחינת 'נגה' (שהוא בחינת אונאה שתות), כי הצדיק מכריע אותו בכל פעם אל הטוב ואל הקדשה, ועל כן האונאה שלו היא בבחינת פחות משתות ונתן למחילה[594], כי זה הצדיק הוא בבחינת "ואיש חכם יכפרנה"[595]:

אבל מי שאינו מתקרב אל הצדיק, רק עומד על המשקל שאינו חולק עליו וגם אינו רוצה להתקרב, זה בחינת 'אונאה - שתות' שהוא בחינת 'נגה' שלפעמים נכלל בקדשה ולפעמים להפך, ועל כן הוא בסכנה גדולה אם לא ישתדל להתקרב באמת, שלא יפל חס ושלום לרע גמור. אבל על כל פנים כל זמן שהוא בבחינת 'אונאה - שתות' שאינו מכריע לכאן ולכאן, אזי הוא בבחינת 'קנה ומחזיר אונאה'[596], הינו שכל התורה ומצוות ומעשים טובים שלו שהם עקר קנין האדם באמת כנ"ל, כל אלו הקנינים יתקימו, רק שיצטרך להחזיר האונאה, כי יצטרך תקון וברור גדול לברר התורה ומצוות שלו מהאונאה והטעיות שלו:

אבל זה שטעותו בבחינת 'יתר משתות', הינו שנפל כל כך עד שחולק לגמרי על הצדיק, שזה בחינת 'יותר משתות' הינו שבחינת 'נגה' נכלל בקלפה חס ושלום, שם הוא בחינת 'בטול מקח' לגמרי שכל הקנינים שלו בטלין ומבטלין לגמרי[597], ועליו נאמר "כאשר בא כן ילך ומאומה לא ישא בעמלו"[598], ויצטרך לסבל מה שיסבל בכמה גלגולים וכו', עד שהצדיק יחזר ויתקנו מחדש לגמרי: (שלוחין ה, לט-מ)

[592] משלי כג, כג.

[593] ע"פ איכה ב, יט.

[594] שולחן ערוך (חו"מ) רכז, ג. (צריך להביא בכל מקום את לשון השו"ע.)

[595] משלי טז, יד.

[596] שולחן ערוך (חו"מ) רכז, ב.

[597] שם, ד.

[598] ע"פ קהלת ה, יד.