# לט

> מקור: https://rabenu.app/books/amvnt-chkmym/2626/1558/39/

אף על פי שהצדיקים הגדולים עושים תקונים נפלאים בכל דור ודור, בפרט 'בחירי צדיקיא' כמו דוד המלך עליו השלום וכיוצא, שעשו מה שעשו לטובת תקון נפשות ישראל ופעלו וגמרו הרבה מאד. אף על פי כן הבעל דבר אינו מניח את מקומו ומתגרה בישראל בכל פעם, וחותר הרבה לקלקל כל התקונים של הצדיקים.

אך אף על פי כן "אתה מרום לעלם ה'"[146], כי אף על פי שמקלקל הבעל דבר אחר כך כמו שמקלקל - אף על פי כן נשארת הרשימו של התקון לנצח, שעל ידי זה סוף כל סוף יגמר הצדיק התקון שהתחיל.

ועל כן דוד המלך עליו השלום שזכה למצא מקום הבית המקדש ששם תלוי כל תקון נפשות ישראל (עין פנים[147]), אך אחר כך חתר הבעל דבר לקלקל הדבר עד שחרב הבית המקדש שני פעמים - אף על פי כן מקום הבית המקדש נשאר קים לעולם, כי זה אי אפשר לקלקל בשום אפן, ורשימה של הקדשה נשאר שם בקביעות, עד אשר יש כח לצדיקי הדור גם עתה להמשיך הארה משם על כל אחד מישראל עד שיחזרו למוטב, וסוף כל סוף יגמר דוד שהוא משיח את שלו ויבנה הבית המקדש במקומו ויחזיר את כל ישראל למוטב בשלמות: (בציעת הפת ה, לב-לג)

[146] תהלים צב, ט; בכל משפטיך ידך על העליונה: (רש"י)

[147] כי עיקר שלמות קדושת ישראל הוא כשהבית המקדש בנוי על מכונו והארון עומד על מקומו בבית קודש קודשים, [...] כי מקודם [...] לא היתה הארת התורה מאירה כל כך בתכלית השלמות. ועל כן היה מתיגע דוד מאוד למצוא מקום להבית המקדש [...] ועיקר הוא מקום הארון שהוא נקודת ה'אבן שתיה' שמשם תצא תורה, כמו שכתוב: "כי מציון תצא תורה", היינו שמשם יוצאת הארת התורה משורשה ומקומה, ומאירה באור גדול עד שמגיע ההארה על כל אחד ואחד מישראל כפי שורש נפשו בתורה: (בציעת הפת ה, לב)