# סט

> מקור: https://rabenu.app/books/amvnt-chkmym/2626/1558/69/

הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת מְגַלִּין בִּתְחִלָּה 'נְעִימוּת הַתּוֹרָה' וְאַחַר כָּךְ מַעֲלִימִין וּמְכַסִּין אוֹתָהּ עַל יְדֵי שֶׁמַּפִּילִין 'שִׁכְחָה וְהַעֲלָמָה', שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהוֹרִיד מֹשֶׁה אֶת הַלּוּחוֹת וְהֶרְאָה אוֹתָם לְעֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְשִׁבֵּר אוֹתָם גַּם כֵּן לְעֵינֵיהֶם (וּמִשָּׁם יָרַד שִׁכְחָה לָעוֹלָם כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל[203]), שֶׁזֶּה כְּאוֹמֵר 'הֲרֵי אֲנִי מַרְאֶה לָכֶם נְעִימוּת הַתּוֹרָה אַךְ תֵּכֶף אֲנִי חוֹטְפָה מִכֶּם וּמְשַׁבְּרָהּ וּמַפִּיל שִׁכְחָה וְהַעֲלָמָה':

וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל נִסָּיוֹן, כִּי כָּל הָרוֹצֶה בְּ'הָאֱמֶת' הוּא רוֹדֵף אַחַר הָאֱמֶת גַּם אַחַר הַשְּׁבִירָה וְהַשִּׁכְחָה, כִּי עַל כָּל פָּנִים אֵיזֶה רְשִׁימוּ נִשְׁאָר אֶצְלוֹ, וְהוּא נִמְשָׁךְ אַחַר הָאֱמֶת עַל יְדֵי הָרְשִׁימוּ, כִּי מֵבִין עַל יְדֵי זֶה שֶׁיֵּשׁ 'נְעִימוּת טוֹב וְנִפְלָא מִכָּל הַטּוֹב וְהַמְּתִיקוּת שֶׁבָּעוֹלָם':

וּמִי שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בָּאֱמֶת הוּא נִמְשָׁךְ אַחַר הַקֻּשְׁיוֹת וְהַסְּפֵקוֹת וְהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל יְדֵי הַשִּׁכְחָה וְהַהַעֲלָמָה וּמִתְרַחֵק עַל יְדֵי זֶה, וְהוּא בְּוַדַּאי רָאוּי לְהִתְרַחֵק כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (עַיֵּן מַחֲלֹקֶת אוֹת י"ב[204]). וְזֶה בְּחִינַת 'לוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מֻנָּחִים בָּאָרוֹן'[205], כִּי הַצַּדִּיקִים מַמְשִׁיכִין הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת 'לוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת' כַּנַּ"ל: (תפלת המנחה ו, יא)

[203] ???

[204] וז"ל: כששופע ה'נועם העליון', הינו כשהצדיק ממשיך ומגלה נעימות נפלאות השגתו, שנמשכת מנועם העליון הקדוש וגבוה ונפלא מאד, אזי באים גם כל החובלים ורוצים להתתקן. היינו, כי יש אנשים פגומים שפגמו מאד בכבוד השם יתברך, שעל ידי זה נפגמו המוחין שלהם מאד, עד שהם בבחינת 'מוחין של חוץ לארץ', בחינת חובלים, אך אף על פי כן רוצים גם כן להתתקן, ובפרט כשמרגישין קצת הנעימות הנפלא שמגלה הצדיק, בודאי נמצאין קופצים הרבה שחפצים להתקרב ולינוק משם, כי מי פתי אשר לא ירוץ אחר נעימות כזה? אך מחמת שהם מקולקלים מאד, ואם ירצו לקרבם ולתקנם מיד, לא די שקשה לתקנם, אף גם שיוכלו לקלקל גם את הנעימים, הינו שיגרמו פגם וקלקול גם להמקורבים הכשרים, ואפשר גם להמוחין של הצדיק בעצמו חס ושלום, שזה בחינת פגם התקרבות 'הערב רב', שגרמו קלקול לכל ישראל, וגם למשה בעצמו אמר השם יתברך: "לך רד".

[205] ברכות ח ע"א.