# פט

> מקור: https://rabenu.app/books/amvnt-chkmym/2626/1558/89/

עַל יְדֵי בְּחִינַת 'פְּגַם הַמִּשְׁפָּט' הַמְּבֹאָר בִּפְנִים, עַל יְדֵי זֶה בָּאִים 'אַהֲבוֹת הַנְּפוּלִין', וְעַל יְדֵי זֶה בָּאִים לִפְגַּם הַבְּרִית עַל יְדֵי מִקְרֵה לַיְלָה חַס וְשָׁלוֹם. וְהַתִּקּוּן לָזֶה הוּא בְּחִינַת 'קֶשֶׁר הַמֶּרְכָּבָה', וְכֵן עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁזָּכוּ לְהַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן מְסַלְּקִין כָּל חָכְמָתָם וְדַעְתָּם כְּשֶׁמַּגִּיעִין לְאֵיזֶה עֲבוֹדָה בַּעֲבוֹדַת ה' וְעוֹבְדִין אֶת ה' בִּפְשִׁיטוּת וּתְמִימוּת, וּמַשְׁלִיכִין עַצְמָן בְּתוֹךְ כָּל מִינֵי רֶפֶשׁ וְטִיט בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַשִּׂיג 'דַּרְכֵי ה'' שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשָּׂגַת 'צַדִּיק וְרָע לוֹ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ'[264]. וְעַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת 'תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט' בְּשָׁרְשׁוֹ, וּמַעֲלִין בְּחִינַת הַמִּשְׁפָּט מִמַּה שֶּׁנָּפַל עַד הַתְּהוֹם בִּבְחִינַת "וּמִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה"[265] (עַיֵּן כָּל זֶה בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן תִּנְיָנָא בַּמַּאֲמָר "תִּקְּעוּ אֱמוּנָה" סִימָן ה):

אֲבָל יֵשׁ בְּחִינַת 'נְפִילַת הַמִּשְׁפָּט' שֶׁנְּפִילָתוֹ עֲמֻקָּה מְאֹד, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר אֲפִלּוּ לְהַצַּדִּיקִים הָאֵלּוּ לְהַעֲלוֹתוֹ בְּחַיֵּיהֶם כִּי אִם עַל יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתָם מַמָּשׁ, שֶׁאָז הֵם בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְאָז יְכוֹלִין לְהַעֲלוֹת בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר הַמִּשְׁפָּט שֶׁנָּפַל מְאֹד מְאֹד עַד עִמְקֵי תְּהוֹמוֹת:

וְזֶה בְּחִינַת הַהֲלִיכָה עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים, כִּי עִקַּר הַנְּפִילָה שֶׁל כָּל אֶחָד הִיא עַל יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית שֶׁבָּא מֵאַהֲבוֹת הַנְּפוּלִין שֶׁבָּאִים עַל יְדֵי בְּחִינַת פְּגַם הַמִּשְׁפָּט (וְעִנְיַן פְּגַם הַמִּשְׁפָּט עַיֵּן מָמוֹן וּפַרְנָסָה אוֹת כ"ב[266]), וְיֵשׁ שֶׁנְּפִילָתוֹ עֲמֻקָּה מְאֹד מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְעִקַּר הַתִּקּוּן הוּא עַל יְדֵי קֶשֶׁר הַמֶּרְכָּבָה (וְעִנְיַן קֶשֶׁר הַמֶּרְכָּבָה עַיֵּן מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים אוֹת ח'[267]), אֲבָל עִקַּר תִּקּוּן קֶשֶׁר הַמֶּרְכָּבָה שֶׁהוּא עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, תִּקּוּן הִרְהוּרֵי נִאוּף, תִּקּוּן אַהֲבוֹת הַנְּפוּלִין, אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם בִּזְכוּת וְכֹחַ הַצַּדִּיק שֶׁזָּכָה לְתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט בִּשְׁלֵמוּת עַל יְדֵי עֹצֶם נִפְלְאוֹת תְּמִימוּתוֹ וּפְשִׁיטוּתוֹ הַנַּ"ל, וּבְיוֹתֵר אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁעוֹסֵק בְּתִקּוּן זֶה בְּיוֹתֵר, הַיְנוּ לְהַעֲלוֹת הַמִּשְׁפָּט וְהָאַהֲבוֹת הַנְּפוּלִין מֵעֹמֶק תְּהוֹם תַּחְתִּיּוֹת:

כִּי יָדוּעַ לָרַבִּים שֶׁיֵּשׁ עַכְשָׁו אֲנָשִׁים שֶׁנְּפִלָּתָם עֲמֻקָּה עַד הַתְּהוֹם כַּאֲשֶׁר הֵם יוֹדְעִים בְּנַפְשָׁם, עַד שֶׁהַרְבֵּה נִתְיָאֲשׁוּ עַל יְדֵי זֶה לְגַמְרֵי מֵה' יִתְבָּרַךְ רַחֲמָנָא לִצְּלָן. אֲבָל בֶּאֱמֶת כְּבָר מְבֹאָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁ'אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל'[268], כִּי כֹּחַ הַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת תִּקּוּן קֶשֶׁר הַמֶּרְכָּבָה עַד הַתְּהוֹם, וּמַעֲלִין הַמִּשְׁפָּט וְאַהֲבוֹת הַנְּפוּלִין גַּם מִשָּׁם. וְכָל מִי שֶׁאוֹחֵז עַצְמוֹ בָּהֶם בֶּאֱמֶת, יָכוֹל לִמְצֹא עֵצוֹת וְהַצָּלוֹת אֲפִלּוּ אִם נָפַל חַס וְשָׁלוֹם בִּתְהוֹם תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו, לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ גַּם מִשָּׁם, וּלְקַבֵּץ פִּזּוּר מַחֲשַׁבְתּוֹ וּלְהָשִׁיבָהּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה מִתְּהוֹם תַּחְתִּיּוֹת. וּבָזֶה דַּיְקָא מַעֲלִין קְדֻשַּׁת הַמִּשְׁפָּט מֵהַתְּהוֹם, כִּי זֶה יָקָר מְאֹד אֵצֶל ה' יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁאָדָם מַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ מִנְּפִילָה עֲמֻקָּה כָּזֹאת לַה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא מַעֲלֶה וּמְתַקֵּן קְדֻשּׁוֹת הַרְבֵּה כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר[269]:

וְזֶהוּ בְּחִינַת 'יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה'[270], כִּי דַּיְקָא עַל יְדֵי הַיְרִידָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנִּתְעָה מְאֹד, וּכְשֶׁמִּתְגַּבֵּר גַּם מִשָּׁם וּמַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ לְדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת הָאֲמִתִּי שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְאֵינוֹ מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם, וּמְקַשֵּׁר פִּזּוּר מַחֲשַׁבְתּוֹ גַּם מִשָּׁם וּפוֹנֶה לַה' יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא נַעֲשָׂה תִּקּוּן נִפְלָא בְּכָל פַּעַם, עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יִזְכֶּה לַעֲלוֹת מִשָּׁם וִיתַקֵּן הַכֹּל:

וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ כָּל כָּךְ וְגִלְגֵּל אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי רֶפֶשׁ וְטִיט בִּשְׁבִיל רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁעָסַק עִם בְּנֵי אָדָם הַמְטֻנָּפִים וְהַמְלֻכְלָכִים מְאֹד בְּמַעֲשֵׂיהֶם רַחֲמָנָא לִצְּלָן, בִּבְחִינַת שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: 'וַאֲנִי יָדַי מְלֻכְלָכוֹת בְּדַם וּבְשָׁפִיר' וְכוּ'[271]. וּבַכֹּחַ הַזֶּה, אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא תּוֹךְ רֶפֶשׁ וָטִיט אֲפִלּוּ בַּמְּקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים בִּמְצֻלוֹת יָם בִּתְהוֹם תַּחְתִּיּוֹת, יָכוֹל גַּם שָׁם לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו בְּיַחַד אֶל ה' יִתְבָּרַךְ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק, שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת קֶשֶׁר הַמֶּרְכָּבָה שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת. וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת אֲמִתִּי שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהַתְּמִימוּת שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁעַל יְדֵי זֶה זָכוּ לְהַעֲלוֹת הַמִּשְׁפָּט מִתְּהוֹם וּלְתַקְּנוֹ בִּשְׁלֵמוּת:

וְעַל כֵּן נוֹהֲגִין לֵילֵךְ עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ וּבְיוֹתֵר בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה[272]. כִּי בְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ 'תִּקּוּן פְּגִימַת הַלְּבָנָה', וְעִקַּר מִלּוּי הַלְּבָנָה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינַת 'תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט' שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַצַּדִּיקִים בְּיוֹתֵר אַחַר הִסְתַּלְּקוּתָם, וּבְיוֹתֵר צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאָז הוּא 'יוֹם הַמִּשְׁפָּט'. וְעַל כֵּן הוֹלְכִין בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹתֵר עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט שֶׁהוּא גְּמַר כָּל הַתִּקּוּנִים הַמְּבֹאָר בִּפְנִים אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר כַּנַּ"ל: (ראש חודש ו, כ כב)

[264] ברכות ז ע"ב.

[265] תהלים לז, ו.

[266] וז"ל: כל אדם צריך ליזהר שלא לפגום במשפט, אף על פי שאינו דיין ושופט, כי מאד צריכין ליזהר בתיקון המשפט בכמה בחינות: האחת, שלא לעוות המשפט נגד חברו במשא ומתן, שלא יגע בממון חברו בעולה שלא במשפט, כמו שכתוב: "לא תעשו עול במשפט, במדה במשקל ובמשורה", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל 'מלמד שכל המשקר במידות וכו' כאילו מקלקל את הדין, ונקרא שקץ ותועבה'. על כן צריך כל אדם ליזהר מאד לעשות משא ומתן באמונה, שלא יגע בממון חברו חס ושלום שלא במשפט, כי כשפוגם במשפט, מלבד גודל העוון בעצמו שנקרא שקץ ותועבה כנ"ל, אף גם על ידי עוון זה מתגבר תאוות ניאוף, חס ושלום, שבא על ידי פגם המשפט, שבזה תלויים כל הקילקולים, רחמנא לצלן.

[267] וז"ל: עיקר הנפילה של כל אחד הוא על ידי פגם הברית, שבא מאהבות הנפולין, שבאים על ידי בחינת פגם המשפט, הינו על ידי דיינים שאינם הגונים, ועל ידי שאינם נזהרין שלא ליגע בממון חברו שלא במשפט, וכן על ידי שאינם דנים את חבריהם לכף זכות, שכל זה הוא בחינת פגם המשפט. ועיקר פגם המשפט הוא כשמהרהרין אחרי משפטיו והנהגותיו יתברך, ואומרים שמחמת שהשם יתברך מנהיג עמהם שלא כסדר בפרנסתם וכיוצא, על ידי זה אינם יכולים לעסוק בתורה ועבודה, שזה עיקר בחינת פגם המשפט, שמזה באים כל הקלקולים רחמנא ליצלן, כמבואר במקום אחר, ויש שנפילתם עמוקה מאד מאד, רחמנא ליצלן. ועיקר תיקון המשפט הוא על ידי בחינת קשר המרכבה, כמבואר בפנים. ותיקון קשר המרכבה יכול כל אחד להמשיך על עצמו, עד שישמר היטב לקשר ולחבר מחשבתו יחד למקום אחד, שלא תתפזר לחוץ, רק תהיה קשורה ודבוקה יחד בהשם יתברך ובתורתו בקשר אמיץ וחזק. כי עיקר תיקון המרכבה הוא על ידי תיקון המחשבה שבמוח, כמובא בתיקונים, שמחשבות רעות הם בחינת חיות טמאות, ומחשבות קדושות הם בחינת חיות קדושות שבמרכבה, ואדם רכב על כולהו, כי כל אחד מישראל צריך שיהיה מרכבה לשכינה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'הצדיקים הם מרכבתו של מקום'. והעיקר על ידי קדושת המחשבה, שהוא עיקר האדם, שעל ידי זה נכללין בבחינת האדם היושב על הכסא, שהוא עיקר המרכבה. ועל כן כשמקשר מחשבתו יחד אליו יתברך שלא תצא לחוץ מהקדושה חס ושלום, על ידי זה הוא בחינת קשר המרכבה כנ"ל. ועניין ההתקשרות הזאת הוא עצה נפלאה, שכשמתגברין על האדם התאוות וההרהורים כמו שמתגברין חס ושלום, צריכין לקשר את עצמו יחד בקשר אמיץ וחזק אל הקדשה כנ"ל (ראש חודש ו, כ).

[268] ליקוטי מוהר"ן ח"ב סימן עח.

[269] ???

[270] ???

[271] ברכות ד ע"א.

[272] שולחן ערוך ???