# צא

> מקור: https://rabenu.app/books/amvnt-chkmym/2626/1558/91/

הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים עוֹסְקִין לְהַעֲלוֹת נְפָשׁוֹת הָאֲבוּדוֹת וְהַנִּדָּחִים לְגַמְרֵי, וְעַל יְדֵי מַעְיְנֵי חָכְמָתָם הֵם יְכוֹלִים לְהַשְׁקוֹת גַּם אוֹתָם שֶׁהֵם מִבַּחוּץ לְגַמְרֵי בִּבְחִינַת "יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה"[276], וְלֹא דַּי שֶׁהֵם יְכוֹלִים לְתַקֵּן מַעְיָנוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָיוּ כְּבָר אֶלָּא שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ, אַף גַּם הֵם חוֹפְרִים מַעֲיָנוֹת חֲדָשִׁים תָּמִיד. וְהָעִקָּר בִּשְׁבִיל נְפָשׁוֹת הָאֲבוּדוֹת לִשְׁלֹחַ לָהֶם מַיִם עַל פְּנֵי חֻצּוֹת, וּלְהַחֲיוֹת וּלְהָשִׁיב אֶת נַפְשָׁם, כִּי אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא הָיָה שׁוּם מַעֲיַן הַחָכְמָה יוֹצֵא מִשָּׁם תְּחִלָּה, אֲבָל כְּשֶׁיַּאֲמִין בַּצַּדִּיקִים וְיַעֲשֶׂה כְּכָל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ כִּי הוּא זֶה, יְכוֹלִים לְתַקְּנוֹ גַּם כֵּן:

וְזֶה מְרֻמָּז בַּמִּשְׁנָה: 'מַשְׁקִין בֵּין הַשְּׁלָחִין בַּמּוֹעֵד (הַיְנוּ לְצֹרֶךְ דָּבָר הָאָבֵד), בֵּין מִמַּעֲיָן שֶׁיָּצָא בִּתְחִלָּה בֵּין מִמַּעֲיָן שֶׁלֹּא יָצָא בִּתְחִלָּה'[277], כִּי דִּינֵי מוֹעֵד, הַיְנוּ מְלֶאכֶת חֹל הַמּוֹעֵד, נִמְסְרוּ רַק לַחֲכָמִים לְהַתִּיר מַה שֶּׁהָיָה נִרְאֶה בְּעֵינֵיהֶם בִּשְׁבִיל דָּבָר הָאָבֵד, הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר תִּקּוּן וּמְלֶאכֶת דְּבָרִים הָאֲבוּדִים הַנַּ"ל הוּא רַק עַל יְדֵי 'אֱמוּנַת חֲכָמִים': (שם, נ)

[276] משלי ה, טז.

[277] מועד קטן א, א.