# יב.

> מקור: https://rabenu.app/books/avi-hanachal/139/12/

ב"ה, כ"ד אב תשי"ח.

לכבוד בת עיני, הצופה לצדיק ומבקש חכמתו הצפונה מעין כל ועלומה, שלום וחיים אמתיים לארך ימים.

הזמן הולך והומה ורץ ופורח מאד, והגוף - אפשר עכשו בא יומו. חזק ואמץ לברח בזריזות אל הצדיק החכם האמת שהוא רופא ממחה גדול כל כך שיכול להוציא כל העשרה מיני חצים שזרק הס"מ וחילותיו לתוך מחנו ולבנו, ולרפאותנו בשלמות בעשרה מיני נגינה.

רב בני ישוב העולם הם תועים הרבה מדרך האמת בכל מיני הטעאות ושבושים ודעות זרות וסברות כזבות של שקר וטעות, והם תועים ממש במדבר ודרכי מות, ולא עוד אלא שאינם מרגישים כלל שהם תועים במדבר, רק אדרבא נדמה להם שזה עקר הישוב.

והנה הבעל תפלה שהיה כל עניניו ומחשבותיו ומעשיו רק בשביל התכלית האמתי והנצחי, והיה עוסק תמיד בתפלות ושירות ותשבחות לה' יתברך, היה יושב חוץ לישוב, רק שהיה רגיל לכנס לישוב בשביל לקרב בני אדם לעבודת ה' יתברך, והיה מרבה לדבר על לבם דברי התעוררות כאלו עד שנכנסו דבריו באזנם, ומי שנתרצה עמו הוליכו תכף למקומו שהיה לו חוץ לישוב, כי רב בני הישוב הם רחוקים מאד מהתכלית האמת. וכל הנהגותיו של הבעל תפלה ואנשיו היה ממש להפך ממנהג ישוב העולם, שרבם נמשכים אחר הבלי עולם ותענוגיו ותאוותיו, ועל כן היה מקום הבעל תפלה ואנשיו חוץ מן הישוב.

מעת שהרוח סערה הגדולה בלבל והפך את כל העולם לגמרי מסדרו האמת, וכל אנשי העולם נתבלבלו ונתפרדו ונחלקו לכתות כתות לענין החקירה מה הוא התכלית, וכלם נתעו ונבוכו מאד מאד על ידי תאוותיהם הרעות שהתעו אותם לדעות זרות כזבות של שטות וטעיות. קצת מהם נתעו ואמרו שעקר התכלית הוא כבוד - להיות רודף ביותר אחרי הכבוד ולהשיגו חס ושלום, והיה להם הוכחות וראיות וסברות על זה. וקצת אמרו שעקר התכלית הוא רציחה וכעס ואכזריות ואבירת הלב. וקצת אמרו שעקר התכלית הוא משגל, והיה להם גם כן סברות רבות על זה. וכן כל הכתות אשר נבוכו מאד ונשתבשו בענין התכלית, וכל אחת היה להם סברות רבות על טעותם עד שאפשר לטעות בהם באמת. וביותר מכלם נשתבשו ונבוכו מאד הכת שבחרו להם שהממון הוא התכלית עד שעשו להממון לעבודה זרה ואלקות גמור חס ושלום, וכל המעלה והחשיבות אצלם רק כפי הממון, ומי שאין לו רק ממון מעט, ובפרט מי שהוא עני לגמרי אינו כלל בגדר האדם, כפי שטות דעתם. ואשרי להכת הקדושה שהסכימה דעתם לתכלית האמת באמת ואמרו שעקר התכלית הוא רק לעסק בתפלה ולהיות ענו ושפל ברך וכו', ובחרו להם הבעל תפלה למלך שהוא היה צדיק גדול וקדוש מאד. ועל ידי הבעל תפלה והכת שלו נתקנו כל הכתות ויצאו מהשטות והטעות שלהם וחזרו בתשובה וחזר כל העולם לתכלית תקונו בשלמות.

הצדיק האמת שהוא הבעל תפלה, העוסק לקרב בני אדם לה' יתברך, יושב עם אנשיו חוץ לישוב, הינו כי כל ישיבתו והנהגותיו הוא בודאי ההפוך ממש מדרכי הישוב אשר רב מעשיהם תהו, ורודפים אחר המותרות וטרודים בהבלי הזמן. אבל הצדיק עם אנשיו הם רחוקים מכל זה לגמרי ומסתפקים במה שיש להם, ובפרט על בגדים ומלבושים אינם מקפידים כלל, והם כיושבים חוץ לישוב לגמרי ממש בכל דעותיהם והנהגותיהם ועוסקים רק בתפלה ושירות ותשבחות לה' יתברך ותשובה וודויים ותעניתים וכו'. ואצל אלו האנשים כל העבודה הגדולה שבעבודת ה', שנדמה לרב העולם לדבר קשה מאד לקבל על עצמם עבודה כזאת, אבל אצלם כל זה יקר מכל התענוגים שבעולם, כי יש להם תענוג מן הסגוף הגדול או מתענית וכיוצא יותר מכל התענוגים שבעולם. אך אף על פי שהם יושבים חוץ לישוב, אף על פי כן נכנסים גם כן בכל פעם אל הישוב כדי לקרב עוד בני אדם לעבודת ה' יתברך.

יש מאכלים כאלו (מסתמא הם רוחניים) שכשזוכים לאכל ולטעם מאלו המאכלים משליכין תכף תאות ממון ומרגישים גדל הסרחון של ממון שהוא מסריח כצואה ממש עד שמתבישין מאד עם הממון, והממון הוא הבושה הגדולה מכל הבושות, וכל מי שיש לו יותר ממון הוא מתביש ביותר, וגם הקטנים במעלה וחסרי הממון מתבישים בעצמם גם כן על שהיו קטנים כל כך בעיני עצמם מחמת חסרון הממון, כי עתה נתגלה להם שאדרבא הממון הוא עקר הבושה. ועל כן העשירים מתבישים עוד ביותר וטומנים עצמם במחלות עפר מגדל הבושה שמתבישים אחד מחברו עד שאינם יכולים להרים פניהם כלל מפני הבושה, כי מאכלים אלו יש להם סגלה זו שעל ידם ממאסין בממון בתכלית המאוס ומשליכין אלילי כספם ואלילי זהבם כמו שיהיה לעתיד.

המזכירו לטוב תמיד ומעתיר לשלומו והצלחתו.

המעתיק