# טז.

> מקור: https://rabenu.app/books/avi-hanachal/139/16/

ב"ה, חצות ליל ערב ראש חדש מרחשון תשי"ט.

ליקירי וחביבי כאישון עיני החושק וחותר לאחז בנקדת האמת, שלום וקול רנה וישועה באהלי לבו, ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חילים מלמדי אמונה.

מען דארף זיך זייער יאגין מען זאל נאך קענין חאפין (צריך הרבה יגיעות שיוכל עוד לחטוף משהו).

ימי החליפות הולכים ובאים ובכל יום ויום מתקרבים ליום המיתה, ובהכרח לילך בדרך הזה בלי ספק אם קרוב ואם רחוק, אבל על כל פנים הכל יעבר כצל עובר, ואין נשאר מהאדם כלום כי אם מה שהכין לעצמו לאחר מותו לעולם הנצחי. וצריכים על כל פנים מעתה להתחיל לחוס ולרחם על עצמנו ברחמנות אמתי להכין צעדינו לעלמא דאתי, ולהכין צידה לדרך רחוק כל כך, ואנחנו מלאי חטאים ופשעים גדולים ותאוות רעות וקלקולים הרבה בלי שעור וערך ומספר, ואנחנו רחוקים מהתכלית מאד מאד, ועדין לא יצאנו מהחל אל הקדש אפלו כמלא החוט, וצריכין למהר למלט על נפשנו מפח יוקשים. ובכן נתחזק ונתאזר בזריזות גדול לברח ולנוס אל הצדיק שבו תלוי שלמות תקון נפשנו וכל תקות וגאלת ישראל!

הצדיק האמת מאיר הארת הרצון בתקף גדול כל כך עד שיאיר לעולם ולא יפסק בכל מיני חשך ואפלה שעוברים על כל אדם, שעל ידי זה מעלה מבחינת שמד לרצון!

אפלו כשאדם רחוק מאד מכל קדשת ישראל ומכל התורה, ועוברים ימים ושנים הרבה בקלקולו, כל אחד לפי ענינו שנתפס בו, אפלו אם נתפס במה שנתפס במקומות רעים ומטנפים מאד, אשר שם אין מעמד כשנופלים לשם וחס ושלום יכולים לטבע שם, אבל כל זמן שהאדם חזק בדעתו שלא יפל משום ירידה שבעולם, ואינו מיאש עצמו, ומקוה תמיד לה' יתברך בקווי אחר קווי, ותולה עיניו למרום וצועק לה' יתברך, אז הוא בטוח שבודאי סוף כל סוף ישוב לה' יתברך. וזה הדבר אי אפשר לפה לדבר ולבאר ולספר עד היכן הוא צריך להתחזק תמיד בכל מקום שהוא, אפלו אם נפל כמו שנפל רחמנא לצלן, כי לכל אחד נדמה שעליו אין אנו מכונים בדברינו, כי הוא יש לו מניעות כאלה, ונתפס בתאוותיו ובמצודתו כל כך עד שלאיש כמותו אי אפשר לשוב באמת לה' יתברך, כי כבר נלכד כל כך ימים ושנים הרבה במה שנלכד עד אשר לא יאמין שוב מני חשך. כך נדמה לכל אחד. ורבנו ז"ל קרא תגר על זה מאד, וצעק בקול עמק מאד: "גיוואלד! זייט אייך ניט מיאש, קיין יאוש איז גאהר ניט פאר האנדין, אפלו וויא אהין איטליכער איז גיפאלין, כי יש ענין שנתהפך הכל לטובה!" (אהה, אל תיאשו עצמכם, יאוש אינו בעולם כלל, אפלו כמה שנופלים, כי יש ענין שנתהפך הכל לטובה!)

עקר עבודת הצדיק לברר ולהעלות הטוב מעמק הרע, ומעלה אפלו הנפשות הנפולות מאד על ידי שמוצא להם זכות, אפלו לרשעים גמורים הגרועים ביותר עד שיצאו מכלל ישראל על ידי מעשיהם הרעים; כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, עדין מחפש ומבקש ומוצא איזה זכות כל שהוא, ועל ידי זה מעלה אותם גם מעמק הרע, ונתברר הטוב ונדחה הרע ונתבטל לגמרי. וזה בחינת התגלות משיח (שיקבץ כל הנדחים מארבע כנפות הארץ).

הכלל שהממשלה ביד הצדיק לפעל פעלות כרצונו, ועקר הממשלה להאיר ולעורר לב ישראל לעבודת ה' יתברך. על כן העקר שיתקשר לצדיק האמת וממנו יקבל כח והארה והתעוררות לה' יתברך עד שישוב אל ה' באמת.

יש שדה העליונה ששם גדלים כל הנשמות ואלו הנשמות צריכים בעל השדה שיעסק בתקונם, וצריך כל אחד שרוצה לרחם על נשמתו לבקש ולהתחנן הרבה לפני ה' יתברך כל ימיו שיזכה להתקרב להצדיק הזה שהוא בעל השדה, שהוא מסתכל על כל אחד להביאו אל התכלית האמתי שהוא כלו טוב כלו אחד.

הדורש שלומו וישועתו בכל עת בכל לב באמת.

אף שקלפת המן עמלק אורב על הצדיק האמת להעלים אותו לגמרי חס ושלום, אף על פי כן עצת ה' היא תקום, ואתה מרום לעולם ה', ולעולם ידך על העליונה, והוא יתברך גומר את שלו. ודיקא על ידי התגברות תקף ההעלמה כל כך, על ידי זה נתרומם ונתעלה אחר כך אורו ביותר, ובסוף כל סוף נתהפך כל זה לטובה ונתקן העולם בשלמות על ידו.

המעתיק הנ"ל.