# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/avi-hanachal/139/29/

ב"ה, ליל ט"ו מרחשון תש"כ.

עיני ולבי, שזכה לתחב את ראשו בין כשרי הדור האמתיים המקשרים לצדיק האמת המבטל ומבער שרש הרע לגמרי ומהפך רעים לטובים בגדל נפלאות חכמתו וצדקתו, שלום.

פעמים הקדוש ברוך הוא מביא על האדם דברים, כדי שיבין מהדברים רחמנותו ואלקותו יתברך.

על ידי שדוברין על הצדיק על ידי זה נתגבר הפילוסופיא בעולם, וכן להפך.

יש נחש ונמלה בתוך פיה, וזאת הנמלה אין לה ניחא בודאי מחמת שהיא בתוך פיה של נחש. והנחש פעמים הולך ופעמים מעופף, והחלוק שבין הליכה לעפיפה, כי בעפיפה יוכל לעוף ולפרח ברגע הרבה, אבל בהליכה הוא הולך מעט מעט, כדרך ההולך שהוא תנועה כבדה. ובכל הדבורים רעים שמדברין, ובפרט כשהם נוגעים על הצדיק הגדול, באלו הדבורים הם עושים כנפים להנחש שיוכל לעופף. והנחש הם אלו החכמים להרע החוקרים פילוסופיא ואפיקורסות, והם בחינת הנחש, בחינת "והנחש היה ערם מכל חיות השדה", ועל ידי דבורים רעים עושים כנפים להחכמים אלו שהם בחינות הנחש שיוכלו לעוף ולפרח, הינו שמעופפת ומתפשטת חכמתם ואפיקורסות שלהם בעולם, ומזיק מאד להעולם. וגם בחכמתם וחקירותם בעצמם הם מעופפים כמו מי שיש לו שכל מעופף, הינו ששכלם מעופף במהירות ונפתח להם חכמתם מאד. אבל אם אין להנחש כנפים, הינו שאין להם דבורים רעים כנ"ל אזי אין להנחש רק בחינת הליכה, הינו שאין להחכמים להרע הנ"ל רק מה שחוקרים בינם לבין עצמן, ואינם מעופפים בעולם, הינו שאין מתפשט ומעופף חכמתם בעולם ואינם יכולים להזיק להעולם, רק למי שסמוך אליהם כגון תלמידיהם וחבריהם, אבל ברחוק מהם אינם יכולים להזיק, כמו ההולך שהולך רק מעט ואינו יכול למהר למרחוק כמו המעופף. וגם בינם לבין עצמן אין שכלם מעופף, הינו שאין נפתח להם החכמה כל כך, ואינם מעופפים ומהירים בחכמות שלהם, רק חוקרים בחכמתם מעט מעט כמו ההולך, וגם מה שמזיקים לאחרים בחכמתם הוא רק בבחינת הליכה, שאינו מעופף ונכנס בעמק לתוך המח והלב. אבל כשיש להם חס ושלום כנפים מדבורים רעים כנ"ל אזי שכלם מעופף, וגם מזיק למרחוק כמו המעופף, שמעופף בשעה אחת למרחוק, וגם שמעופף חכמתם המשבשת ונכנס ונדבק בהמח והלב בעמק גדול מאד.

והנמלה המונח בתוך פי הנחש הוא בחינת חכם הדור, שהוא חכם הישר והצדיק ובעל מדות טובות. כי החכם הוא בחינת נמלה כמו שכתוב "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם", כי זה החכם מלמד דעת ודרכי ה' אל העם.

כשאלו החכמים נכנסים בחקירתם לחקר באלו החכמות אז יש להחכם צער גדול מאד, ויש לו תמיד מלחמה גדולה עמהם, הינו עם בחינת הנחש הנ"ל. ובין כשהנחש הולך ובין כשהוא מעופף יש לו צער גדול ומלחמה גדולה, רק שבודאי בעת העפיפה צערו גדול יותר מאד, ואין לו שום ניחא בין כשהוא הולך בין כשהוא מעופף, רק שיש ממצע בין ההליכה ובין העפיפה, והוא בעת שפוסק העפיפה ומוריד עצמו מן העפיפה ממעלה למטה, כדרך המעופף בעת שרוצה לשלשל ולהוריד עצמו למטה, ואזי יש להנמלה הנ"ל ניחא, כי אזי אינו הולך ואינו מעופף, הינו כי יש כמה עתים שהחכמים נחים ואינם חוקרים, כגון בעת שנה ואכילה, ואז יש ניחא להחכם שהוא בחינת הנמלה שבתוך פיה.

הצדיק הגדול שהוא בחינת משה הוא צריך דוקא לעין בדברי האפיקורסות אלו, כי על ידי עיונו שמעין שם הוא מעלה משם כמה נשמות שנפלו ונשקעו בתוך האפיקורסות.

על ידי מחלקת על הצדיק שוכחין את התורה.

המחלקת שחולקין על הצדיק האמת הוא בחינת חרבן העולם.

שלום הוא בחינת אויר הנח והזך שעל ידי זה נשמע דבור הצדיק למרחוק בכל העולם, עד שיפרח הדבור הקדוש להטוב הכבוש בין הסטרא אחרא כמו חץ והקשת, עד שישמע הטוב ויפלח חץ כבדו של הסטרא אחרא ויצא הטוב משם בשלום.

'שלום', ראשי תיבות ו'דע מ'ה ש'תשיב ל'אפיקורס, כי על ידי השלום יודע כל אחד להשיב על אפיקורסות שבלבו.

התקשרות להצדיק הוא רפואה גדולה.

יש לפעמים שדיקא כשאדם מגיע למקום נמוך ורחוק מאד מאד מקדשת ישראל אזי ה' יתברך מזמין לו שם רמזים לפי אותו המקום, ומזמין לו איזה זכות שיכול לזכות לפי אותו המקום הרחוק דיקא.

הצדיק הוא ברית שלום, שהוא עושה שלום בין כל ההפכים, וכשפוגמין בכבודו ומכל שכן כשחולקין עליו אזי אין מי שיעשה שלום ונתרבה המחלקת מאד בישראל ובין כל העולם ונתרבין מלחמות בעולם. כי רב דעות בני אדם משנים ומהפכים זה מזה מאד, וכשאין מאיר בהם הארת הצדיק שהוא ברית שלום אזי ממילא מתרבה המחלקת מאד, ועל ידי זה מתגבר תאות ממון ביותר שזה עקר מרירותא דעלמא שממררת חיי האדם מאד עד שמתים מתוך יגון ואנחה, וכל ימיהם מלאים כעס ומכאובות ומאמה לא ישאו בעמלם לעולם הבא. וכל זה גרם עצם פגם המחלקת שחולקין על הצדיק האמת, כי עקר המתקת מרירותא דעלמא של מרירות התגברות תאות ממון ששם הנפילה הגדולה מכל הנפילות, עקר התקון וההמתקה לזה הוא רק על ידי הצדיק האמת.

עכשו בסוף הגלות שכבר סמוך אל הקץ מאד, ואנו צריכין עכשו לעלות לעליה גדולה ולזכות לגאלה האחרונה שאז יעלו ישראל בתכלית העליה, על כן התגברה הירידה וההסתרה מאד מאד עד אשר נתרחקנו מאד מהתורה אשר לא היתה כזאת מימי קדם. כי השקר הולך ומתגבר והאמת נעשה עדרים עדרים וכל אחד אומר שאצלו האמת, אף על פי שיודע בעצמו נגעי לבבו וכל מה שחטא ופגם, אף על פי כן הוא מתפאר בגדולות ונפלאות שהוא השיג דרך האמת ויודע חכמות חדשות בעבודת ה' ורוצה למלך ולהנהיג את העולם ואומר שאצלו האמת.

המחלקת שמכניס הבעל דבר לחלק על הצדיק זהו עקר מלחמת עמלק.

אסים בדרישת שלום באהבה עזה מקרב לב עמק ובגעגועים עמקים לשמע משלומו ולהתראות באהבה ושמחה רבה. המעתיר תמיד בעד ישועתו והצלחתו בזה ובבא.

המעתיק

[תפלה]

רבונו של עולם מלא רחמים, רחם עלינו שנזכה להאמין בהצדיק האמת תמיד, ואל יתבלבל דעתנו, ואל יתעקם שכלנו ולבנו, ולא יהיה קשה לנו עליו כלל, וזכנו שנשמר את פינו ולשוננו מכל מיני דבורים רעים שבעולם, שלא יצא מפינו לעולם שום דבור של שקר ולשון הרע ורכילות וליצנות וחנפות ונבול פה, ולא שום דבור הגורם לביש חברנו או לצערו ולקנטרו, חס ושלום, ועל ידי זה תכניע ותשבר ותמגר ותכלה ותעקר ותבטל כל מיני חכמות הרעות של הפילוסופים והאפקורסים אשר חכמתם הרעה מזקת להעולם מאד מאד, כאשר אתה ידעת. "שננו לשונם כמו נחש, חמת עכשוב תחת שפתימו סלה", רחם על הנמלה המנחת בתוך פי הנחש בין שניה. מלא רחמים, הביטה בעניה ומכאובה הקשה, אוי מי יכול לסבל צער ומכאוב כזה, ואתה ה' עד מתי, מתי תקום ותרחם עליה, הצילנו מכל מיני חכמות רעות של האפיקורסים והפילוסופים שלא יגיעו עלינו, ובצל כנפיך תסתירנו, ותגביר כח הכנפים דקדשה, ותעקר ותסיר ותבטל כנפי הנחש, שהם החכמים להרע החוקרים פילוסופיא ואפיקורסות, שלא יהיה להם שום כח לעוף בחכמתם למרחוק, ולא תתפשט חכמתם בעולם, וגם לא תעופף חכמתם בעמק לתוך המח והלב, וגם לא תעופף חכמתם בעצמן, שלא יוכלו לעוף בחכמתם לחקירות עמוקות, רק תמעט ותחליש חכמתם בכל הבחינות עד שתתבטל חכמתם הרעה לגמרי מן העולם, ותתגלה חכמה האמתית של הצדיק החכם האמת בעולם עד אשר יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה ה' הוא האלקים לבדך עליון לכל ממלכות הארץ, ותהפך לכל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד, ותעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון, וכל חכמות רעות תבטל ותעקר מן העולם, ותתגבר ותתחזק ותתפשט חכמה האמתית בעולם, לידע ולהכיר אותך באמת ובתמים כל ימי חיינו לעולם, ויקים מהרה מקרא שכתוב: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

המעתיק.