# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/avi-hanachal/139/3/

ב"ה ט"ו איר תשי"ז.

לכבוד ידידי כנפשי הטוב והנעים, שלום רב.

לפלא בעיני שלא השיבני על מכתבי הקדם, אך אני דן אותו לכף זכות שהוא טרוד מאד בעסקיו, ובפרט כי מצד עצמי מה אני ובודאי אינני כדאי לגדל שפלות מדרגתי. אף על פי כן אני ממשיך לעשות החוב המוטל עלי לעשות רצונו לכתב לו נפלאות דברי רבנו הקדוש זצ"ל, המחים נפש כל חי, ולקים בזה הזהרת רבנו ז"ל, להודיע ולפרסם דעתו הקדוש בעולם, למלאות העולם דעה את ה'. אולי יתעורר על ידי זה לשים עיניו ולבו ביותר בספריו הקדושים אשר הם כל תקוננו וגאלתנו ותקון כל העולם. אשרי הזוכה לזה.

הריני מקשר לזה העתקת לשון מורנו רבי נתן הקדוש זצ"ל, וזה לשונו: "זכות גדול הוא להאדם כשזוכה שיהיו מחשבותיו משוטטות בדברי רבנו ז"ל הקדוש והנורא מאד אשר אין ערוך אליו, ואי אפשר לספר בשבחו הקדוש שלא לפגם בכבודו חס ושלום, וכל מה שנמצא בדברינו איזה שבח על רבנו ז"ל הקדוש והנורא מאד, צריכין לידע שהכל נחשב כלא, ואינו אפלו כטפה מן הים הגדול, כי אי אפשר לספר בשבחו כלל, כי היה נעלם בתכלית ההעלם משכל אנושי, ואפלו צדיקים גדולים אי אפשר (להם) להשיג מקצת מעלתו. ואין לנו שום השגה ותפיסא בו כלל, כי אם על ידי קצת התורות הנפלאים שגלה בספריו הקדושים, והמעשיות הנוראות, ומזה יכול כל חד כפום מה דמשער בלביה להבין קצת מעט מזעיר עד היכן מגיע רום תקפו וקדשתו עד אין תכלית. אשרי ילוד אשה שזכה למעלה כזו העולה למעלה למעלה מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב".

"כי מרחמם ינהגם" (ישעיה מ"ט), הינו מי שהוא רחמן הוא יכול להיות מנהיג.

הצדיק המנהיג האמת הוא רחמן מאד על ישראל, כי הוא מרחם ברחמנות האמתי על ישראל, שהוא להכניס בהם הדעת הקדוש להודיעם כי ה' הוא האלקים ולהוציאם מעוונות, שזהו עקר הרחמנות על ישראל הגדול מכל מיני רחמנות. כי כל היסורים הקשים שבעולם אינם נחשבים כלל כנגד המשא הכבד של עוונות חס ושלום, כי כשישראל נופלים בעוונות זהו משא כבד מאד שאי אפשר לשא כלל המשא הכבד הזה של עוונות אפלו יום אחד, כי מי שיודע קדשת ישראל מאין הם לקוחים, ויודע רוחניות ודקות של ישראל, הוא יודע שישראל הם רחוקים לגמרי מעוון, ואין עוון שיך להם כלל כלל לא, לפי גדל קדשתם משרשם, וגדל דקותם ורוחניותם. ועל כן כל היסורים שבעולם אינם נחשבים למשא כנגד המשא הכבד של עוונות חס ושלום, רחמנא לצלן, כי עקר היסורים הם רק כשנופלים בעוונות חס ושלום, וזהו עקר הרחמנות לרחם על ישראל עם קדוש להוציאם מהמשא הכבד של עוונות. ובאמת מהיכן באים לעוונות, הוא רק על ידי שאין לו דעת, כי אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, וזהו הרחמנות הגדול מן הכל, שצריכין לרחם עליו להכניס בו דעת. ועל כן כל רחמנות המנהיג הרחמן האמת על ישראל הוא להכניס בהם דעת, כדי להוציאם מהמשאוי הכבד של עוונות חס ושלום, והוא הוא העוסק בישובו של עולם, שיהיה העולם מישב מבני אדם, הינו בני דעה. כי עקר האדם הוא הדעת, ומי שאין לו דעת אינו אדם כלל רק הוא בחינת חיה בדמות אדם, ועקר הדעת הוא לידע שיש אלקים שליט בארץ ולעשות רצונו יתברך. גם הוא משתדל להשאיר דעתו לדורות לנצח, שזהו עקר שלמות הצדיק אחר הסתלקותו. ואפלו כשמגיע זמנו להסתלק ולעלות למעלה למעלה בתכלית המעלה, אף על פי כן אין זה שלמותו להיות למעלה לבד, רק העקר שלמותו שיאיר אחר הסתלקותו למטה למטה גם כן, שישאיר בן ותלמיד שיקבלו דעתו הקדושה ויאירו דעתו בעולם מדור לדור לנצח, כדי להציל את ישראל מעוונות לדורי דורות לעולם ועד, ועל ידי זה נחשב כאלו הוא בעצמו ממש נשאר בעולם.

גם הוא יכול ללמד ולהאיר בדרי מעלה ובדרי מטה, להראות להגבוהים במעלה שאינם יודעים כלל בידיעתו יתברך, ולהפך לדרי מטה שהם המונחים בדיוטא התחתונה מאד בתוך הארץ ממש, בתכלית הירידה, להראות להם שעדין ה' עמם ואצלם וקרוב להם, לחזקם ולאמצם שלא יתיאשו חס ושלום בשום אפן בעולם. על כן אפלו אם האדם נופל חס ושלום למקום שנופל רחמנא לצלן, והוא בשפל המדרגה התחתונה ממש, גם משם יוכל לדבק את עצמו בה' ולשוב אליו יתברך, כי מלא כל הארץ כבודו ומכל הטמאות והזהמות שבעולם יכולים לשוב אליו יתברך. וכל זה זוכין על ידי הצדיק האמת ותלמידיו שינקו מדעתו הקדושה. על כן צריך כל אחד לרחם על עצמו ולהתנפל ולהתחנן לפני ה' יתברך בדמעות שליש שיזכה לידע האמת לאמתו, שימצא מנהיג אמתי כזה שיוכל להוציא אותו מעוונות, כי זה עקר הרחמנות מכל מיני רחמנות.

המשך יבוא בקרוב בעזרת ה'.