# מ.

> מקור: https://rabenu.app/books/avi-hanachal/139/40/

ב"ה, י"ב כסלו תשכ"א, טבריא.

לבי יקירי, המפקיר את כבודו ומשליך את נפשו מנגד, לפאר ולפרסם בעולם בקול רעש גדול ובלב חם ונלהב את שם הצדיק הבעטלר ההוקיר המעלה כל העולם מכף חובה לכף זכות, מכל מקומות הרעים לבחינת למעלה מן המקום. אשרי חלקו וגורלו. נאמן הוא הצדיק לשלם לו חטיבה מול חטיבה. ברכה ושלום וחיים.

אחי חביבי, חזק ואמץ בכל עז, אל תתבהל ואל תתבלבל ואל תפל ברוחך כלל משום דבר שבעולם, כי ברוך ה' יש לנו כתפים רחבים לסמך עליהם, כמו שאמר רבנו ז"ל, אין אני בעל חטוטרות (שקורין הוקיר) כלל, רק אדרבא יש לי כתפים כאלו שהם בחינת מועט מחזיק את המרבה, ויש לי הסכמה על זה. כי פעם אחד היה שיחה וספור שהיו אנשים מתפארים עצמם בבחינה זו, שכל אחד ואחד היה מתפאר שיש לו בחינה זו של מועט מחזיק את המרבה, ומאחד מהם היו מחיכים ושוחקים ממנו, והשאר שהתפארו בבחינה זו של מועט מחזיק את המרבה נתקבלו דבריהם. אבל בחינת מועט מחזיק את המרבה שיש לי הוא גדול מכלם, כי אחד מהנזכרים לעיל התפאר שהמח שלו הוא בחינת מועט מחזיק את המרבה, כי הוא נושא במח שלו אלפים ורבבות אנשים עם כל ההצטרכות שלהם, וכל התנהגות וכל ההויות והתנועות שלהם - הכל כאשר לכל הוא נושא במחו, ועל כן הוא מועט מחזיק את המרבה, כי מחו נושא כל כך אנשים עם כל הנ"ל. ושחקו ממנו ואמרו כי האנשים אינם כלום והוא אינו כלום. ונענה אחד ואמר, אני ראיתי מועט מחזיק את המרבה כזה, כי פעם ראיתי הר שהיה מונח עליו הרבה זבל וטנוף, והיה חדוש אצלי מהיכן בא על הר הזה כל כך זבל וטנוף, והיה שם אדם אחד אצל אותו ההר ואמר כל זה ממנו, כי אותו האדם היה יושב שם אצל אותו ההר והשליך שם תמיד על אותו ההר זבל ופרש שלו מאכילה ושתיה שלו וטנף שם עד שעל ידו נתרבה הזבל והטנוף שם על אותו ההר. נמצא שזה האיש הוא מועט מחזיק את המרבה, כי על ידו נתרבה הזבל כל כך. כן הוא בחינת מועט מחזיק את המרבה של האיש הנ"ל שהתפאר במחו שמחזיק כל כך אנשים!

הסיום, עין בהמעשה של הבעטלירס של יום חמישי.

המעתיק, אוהבו בכל לב באמת ומעתיר בעד שלומו והצלחתו. ה' יתן לו כח ובריאות לגמר את זכות הרבים כזה שאין דגמתו, שהתחיל לפרסם שם הצדיק, שכל הגאלה השלמה תלוי בזה.

בגעגועים להתראות