# מג.

> מקור: https://rabenu.app/books/avi-hanachal/139/43/

ב"ה, ח' שבט תשכ"א.

לבי יקירי הנעים והנערץ, המסור בכל לב ונפש אל הצדיק הבעטלר העור שהתפאר, עדין אני יניק לגמרי ולא התחלתי עדין לחיות כלל, ואף על פי כן אני זקן מאד, ויש לי הסכמה על זה מהנשר הגדול וכו', שלום וחיים וכל טוב.

אהבתך ותשוקתך החזקה לשמע חדשות אלצוני להזכירך פלאות ה' הנוראות.

מקום החפה והחתנה היה בתוך בור גדול שכסו אותו עם קנים ועפר וזבל, והסעדה היתה ממה שקבצו לחם ובשר מסעדת מיניניס (יום הולדת) המלך, והחתנה הזאת היתה בשמחה גדולה נוראה ונפלאה, והיו שמחים שם מאד מאד, וגם החתן והכלה היו שמחים מאד, והתחילו לזכר החסדים שעשה עמהם ה' יתברך בהיותם ביער. והיו בוכים והיו מתגעגעים מאד איך לוקחין לכאן את הבעטלר הראשון העור שהביא לנו לחם ביער, ותכף ומיד בתוך שהיו מתגעגעים מאד אחרי הבעטלר העור, ענה ואמר, הנני, הנה באתי אצלכם על החתנה, ואני נותן לכם מתנה לדרשה גישאנק, שתהיו זקנים כמוני, שתחיו חיים ארכים כמוני. ואתם סבורים שאני עור? אין אני עור כלל. רק שכל זמן העולם כלו אינו עולה אצלי כהרף עין, על כן אין שיך אצלי הסתכלות וראיה בזה העולם כלל. ואני זקן מאד ועדין אני יניק לגמרי ולא התחלתי עדין לחיות כלל, ואף על פי כן אני זקן מאד, ולא אני בעצמי אומר זאת, רק יש לי הסכמה על זה מהנשר הגדול, ואספר לכם מעשה. כי פעם אחד הלכו אנשים בספינות הרבה על הים, ובא רוח סערה ושבר את הספינות והאנשים נצלו, ובאו אל מגדל אחד ועלו על המגדל ומצאו שם כל המאכלים ומשקאות ומלבושים וכל מה שצריכים, והיה שם כל טוב וכל התענגים שבעולם. ענו ואמרו שכל אחד יספר מעשה ישנה מה שהוא זוכר מהזכרון הראשון, הינו מה שהוא זוכר מעת שהתחיל אצלו הזכרון. והיו שם זקנים ונערים והיו מכבדים את הזקן הגדול שביניהם שיספר בתחלה, ענה ואמר מה אספר לכם, אני זוכר כשחתכו את התפוח מן הענף. ולא ידע שום אחד מה הוא אומר, אך היו שם חכמים ואמרו בודאי זאת היא מעשה ישנה מאד. וכבדו את השני שיספר, ענה השני שלא היה זקן כמו הראשון, זאת היא מעשה ישנה? בלשון תימה, זאת המעשה אני זוכר, אבל אני זוכר גם כשהיה הנר דולק. ענו ואמרו שם, זאת היא מעשה ישנה ביותר מהראשון. והיה פלא אצלם שזה השני שהוא יניק מהראשון זוכר מעשה ישנה יותר מהראשון. וכבדו את השלישי שיספר, ענה ואמר השלישי שהיה יניק יותר, אני זוכר גם כשהתחיל בנין הפרי, דהינו כשהתחיל להתרקם הפרי. ענו ואמרו, זאת היא מעשה ישנה ביותר. ענה הרביעי שהיה יניק עוד יותר, אני זוכר גם כשהוליכו הגרעין לנטע הפרי. ענה החמישי שהיה יניק עוד יותר, אני זוכר גם החכמים שהם היו חושבים וממציאים את הגרעין. ענה הששי שהוא זוכר גם את הטעם קדם שנכנס בתוך הפרי. ענה השביעי ואמר שהוא זוכר גם הריח של הפרי קדם שנכנס בפרי. ענה השמיני ואמר שהוא זוכר גם המראה של הפרי קדם שנמשכה על הפרי.

ואני, הינו זה הבעטלר העור שמספר כל זה, הייתי אז תינוק לגמרי והייתי גם כן שם, ועניתי ואמרתי להם, אני זוכר כל אלו המעשיות, ואני זוכר לאו כלום, און איך גידייניק גאר נישט. ענו ואמרו זאת היא מעשה ישנה מאד יותר מכלם, והיה חדוש גדול אצלם שהתינוק זוכר יותר מכלם. בתוך כך בא נשר גדול ואמר להם שיצאו כדרך זקנותם, שכל מי שזקן יותר יצא תחלה, והוציא כלם מן המגדל, והוציא תחלה את התינוק הנ"ל, כי באמת הוא זקן יותר מכלם. וכן כל מי שהיה יניק יותר הוציא קדם. והזקן הגדול הוציא באחרונה, כי כל מי שהיה יניק יותר - היה זקן יותר, והזקן שבהם היה יניק יותר מכלם. ואמר להם הנשר הגדול הנ"ל, אני אפרש לכם את המעשיות שספרו כל הזקנים, כי זה שספר שהוא זוכר גם כשחתכו את התפוח מן הענף, הינו שהוא זוכר גם כשחתכו את טבורו בעת ההולדה. והשני אמר שזוכר בשעה שהנר דולק, הינו שהוא זוכר גם כשהיה בעבור שהיה נר דולק על ראשו. וזה שאמר שזוכר גם בעת שהתחיל רקום הפרי, הינו שזוכר גם כשהתחיל להתרקם הגוף, דהינו בעת יצירת הולד. וזה שזוכר בעת שהיו מוליכים הגרעין לנטע הפרי, הינו שזוכר גם כשנמשכה הטפה בעת הזווג. וזה שזוכר את החכמים שהיו ממציאים את הגרעין, הינו שזוכר גם כשהיה הטפה עדין במח, כי המוחין ממציאים את הטפה. וזה שזוכר את הטעם הינו הנפש, והריח הינו הרוח, והמראה הינו הנשמה. והתינוק אמר שזוכר לאו כלום, כי הוא למעלה מן הכל וזוכר אפלו מה שהוא קדם מנפש רוח נשמה, שהוא בחינת אין. וברך אותם. ולי, הינו זה התינוק הבעטלר העור שהיה תינוק אז, שהוא מספר כל זה, אמר הנשר הגדול הנ"ל, אתה בוא עמי כי אתה כמותי, כי אתה זקן מאד ועדין אתה יניק מאד, ועדין לא התחלת לחיות כלל, ואף על פי כן אתה זקן מאד. וגם אני כך כי אני זקן ועדין אני יניק וכו'. נמצא שיש לי הסכמה מאותו הנשר הגדול שאני חי חיים ארכים. ועתה אני נותן לכם חיים ארכים שלי במתנה לדרשה. ונעשה שם שמחה וחדוה גדולה ועצומה מאד מאד.

אם תרצה להביט בעין האמת תראה מרחוק פלאות ה' אשר לא נשמע ולא נראה כזאת מימות עולם. רבנו הנורא ז"ל אמר על עצמו בעת שספר המעשה הזאת, שאם לא היה יודע בעולם כי אם זאת המעשה היה גם כן חדוש גדול מאד.

ספור הבעטלירס הוא כולל כמעט כל השעור קומה, כי הראשון היה עור, והשני היה חרש, והשלישי היה כבד פה, והרביעי היה צוארו עקם, והחמישי היה בעל חטטרת, והששי היה בלא ידים, והשביעי היה בלא רגלים. ובאמת היו שלמים בכל האברים הנ"ל בשלמות גדול שאין שלמות אחריו, רק אדרבא, מחמת גדל הפלגת שלמות מעלתם ומדרגתם הגבוהה והעצומה והנוראה מאד, וכן מחמת גדל התגברות ההעלמה של זה העולם, על כן נראים בעיני העולם כעור וחרש וכיוצא בזה.

המעתיר בעדו ומזכירו לטוב תמיד

המעתיק