# נג.

> מקור: https://rabenu.app/books/avi-hanachal/139/53/

ב"ה, יום ששי ערב ראש חדש איר, תשכ"א.

גאהר מיין זאך איז תפלה (כל הענין שלי הוא רק תפילה).

חמדת לבי, החודר בלהב אש אל עמק ים החכמה של הצדיק הבעל תפלה, המעלה מים המינות והכפירות אל האמונה העליונה. שלום וכל טוב נצחי בזה ובבא.

שוש תשיש בישועת ה' שזכית לרצונות וכסופים טובים וחזקים, ואתה פועל בהם הרבה לטובת עסקי הצדיק שהוא הבן מלך האמת, הוא הבעל תפלה, הוא השבעה הבעטלירס, הוא כלליות כל הצדיקים הגדולים המבחרים יחידי הדורות, שגלה תורות ומעשיות כאלו שלא נשמעו מעולם שהם עקר תקותנו לדורות עולם.

המעשיות הנוראות הגם כי אין לנו שום השגה ושום התנוצצות הדעת בהם, אף על פי כן מובן וגלוי לעין הכל בחוש ממש כי כלם דברים נפלאים ונוראים מאד לא יכילם כל רעיון, וכל מה שאנו מוצאים בהמעשיות הוא רק רמז בעלמא פחות מטפה מן הים, כי סוד גוף המעשה בעצם רחוק ונשגב מאד מדעתנו!

המעשה מהבעל תפלה, ספור נפלא ונורא הפלא ופלא, ולפי פשוטו גם כן מבאר בו בכל ענין וענין מוסר השכל ודרך ישרה, ומתעורר תשוקה נפלאה לעבודת ה' יתברך לכל מעין בהם, ומספר בכלל כמעט מכל מיני הטעאות וסברות כזביות של שקר וטעות שנמצאים בעולם, ומהברור והתקון שלהם.

והנה הבעל תפלה שהיה עוסק תמיד בתפלות ושירות ותשבחות לה' יתברך היה יושב חוץ לישוב, רק שהיה רגיל לכנס לישוב בשביל לפתות ולרצות בני אדם לעבודת ה' יתברך לילך בדרכו, ומי שנתרצה עמו הוליכו תכף חוץ לישוב, כי רב ישוב העולם הם רחוקים מאד מהתכלית האמת. וכל הנהגותיו של הבעל תפלה ואנשיו היה להפוך ממנהג ישוב העולם, שרבם נמשכים אחר הבלי עולם ותענוגותיו ותאוותיו, ועל כן היה מכרח הבעל תפלה עם אנשיו לישב חוץ לישוב. ובמקום זה שהיה יושב שם הבעל תפלה היה שם נהר לפניו ואילנות ופרות, והיו אוכלים מן הפרות, ועל בגדים לא היה מקפיד כלל!

הצדיק האמת העוסק לקרב בני אדם לעבודת ה' יתברך יושב עם אנשיו חוץ לישוב, הינו כי כל ישיבתו והנהגותיו הוא בודאי ההפוך ממש מדרכי הישוב אשר מעשיהם תוהו, ורודפים אחר מותרות וטרודים בהבלי הזמן. אבל הצדיק עם אנשיו הם רחוקים מכל זה לגמרי, ומסתפקים במה שיש להם, ובפרט על בגדים ומלבושים אינם מקפידים כלל. והם יושבים חוץ לישוב לגמרי ממש בכל דעותיהם והנהגותיהם ועוסקים רק בתפלה ושירות ותשבחות לה' יתברך ותשובה וודויים ותעניתים וכו', ואצל אלו האנשים כל העבודה הגדולה שבעבודת ה' שנדמה לרב העולם לדבר קשה מאד לקבל על עצמם עבודה כזאת, ואצל אלו האנשים כל זה יקר מכל התענוגים שבעולם, כי יש להם תענוג מן הסגוף הגדול או מתענית וכיוצא יותר מכל התענוגים שבעולם. אך אף על פי שהם יושבים חוץ לישוב, אף על פי כן נכנסים גם כן בכל פעם אל הישוב כדי לקרב עוד בני אדם לעבודת ה' ומתנהגים בזה בחכמה גדולה, כי בני הישוב היו אורבים על הבעל תפלה לתפסו, וזה מחמת שנתבלבל העולם ונתעו בדעות משבשות שלהם כל כך, עד שמי שהוא מקרב אל התכלית האמת ומדבר כנגד סברותיהם המטעות ועוסק לקרב בני אדם לעבודת ה' יתברך, מתעוררים כנגדו בשנאה ומלחמה גדולה ואורבים עליו ללכדו ולתפסו, על כן צריך להתנהג בזה בחכמה גדולה.

הצדיק האמת שהוא הבעל תפלה יש לו מאכלים כאלו שכשזוכים לאכל ולטעם מאלו המאכלים משליכים תכף תאות ממון, ומרגישים גדל הסרחון של ממון שהוא מסריח כצואה ממש, עד שמתבישים מאד עם הממון והממון הוא הבושה הגדולה מכל הבושות, וכל מי שיש לו יותר ממון הוא מתביש ביותר. וגם הקטנים במעלה וחסרי הממון מתבישים בעצמם גם כן על שהיו קטנים כל כך בעיני עצמם מחמת חסרון הממון, כי עתה נתגלה להם שאדרבא הממון הוא עקר הבושה. ועל כן העשירים מתבישים עוד ביותר וטומנים עצמם במחלות עפר מגדל הבושה שמתבישים אחד מחברו עד שאינם יכולים להרים פניהם כלל מפני הבושה, כי מאכלים אלו של הבעל תפלה יש להם סגלה זו שעל ידם ממאסין בממון בתכלית המאוס ומשליכים אלילי כסף ואלילי זהב, כמו שיהיה לעתיד.

מי שרוצה לחשב על תכליתו באמת ומכרח להיות מערב עם הבריות כאלו שהם רחוקים לגמרי מן התכלית, צריך להזהר גם אז שיהיה על כל פנים במחשבתו חוץ מן הישוב, וירחיק מחשבתו ודעתו וכל הנהגותיו מכל בחינת ההנהגות הזרות ומידות זרות ודעות רעות וסברות של שקר הנמצאים ושכיחים הרבה ברב בני הישוב.

המעתיק הדורש שלומך ומעתיר בעד ישועתך והצלחתך.