# נה.

> מקור: https://rabenu.app/books/avi-hanachal/139/55/

ב"ה, כ"ו איר תשכ"א, טבריא.

לבי יקירי, המחמם את לבו בחמימות והתלהבות לשתות מימי הדעת של הצדיק שממנו יצמח התגלות החכמה והשכל האמתי לכל באי עולם, ויתגדל אמונה שלמה באור גדול ובהתגלות נפלא בכל העולם, שלום וכל טוב.

מחמת שאנו חולים מדכאים בחלי הנפש כל כך, על כן הצדיק הרופא נאמן שופך עלינו סממנים יקרים ונוראים מאד. אף על פי שלכאורה נראה שכמעט הכל הולך לאבוד חס ושלום, אף על פי כן ריח טוב קולט, וברבות הימים אולי נזכה לחטף מהם איזה טפה יקרה ונפלאה לתוך פינו ופנימיותנו, עד שעל ידי זה יש תקוה לזכות לרפואה שלמה.

המשך ספור המעשה של הבעל תפלה מענין הטעויות והנהגות זרות ודעות רעות וסברות כזביות להפוך מן האמת שנשתבשו בהם בני העולם, אחר בלבול הרוח סערה שהפך את כל העולם כלו לגמרי, ונתהוו כתות כתות, שכלם נתעו ונבוכו מאד מאד על ידי תאוותיהם הרעות.

והנה כת אחת טעו ואמרו שזה שאוכל מעט ואינו ניזון ממאכלים של שאר בני אדם, הוא ראוי להיות מלך. נפל אצלם האמת, עד שבחרו בצבועים ושקרנים המתדמים עצמם כקוף בפני אדם ומרגילים עצמם לאכל מעט מחמת גדלות וגסות הרוח, כדי להתכבד ולהתיקר על ידי זה, מחמת שרואים שזה הדבר חשוב עכשו, ובשביל זה מקבלין אותם לרבי ומנהיג כשרואים שאוכל מעט, בדקות, בחן של שקר!

וכן הכת שאמרו שמליצה ודבור הוא התכלית, דהינו שידע כמה לשונות ויהיה מליץ נאה וכו', זה הטעות מבאר גם כן קצת, כי ידוע את כל המעשה הרע הנעשה עכשו על ידי המליצים הפושעים, כמו שאמר רבנו ז"ל בדרך צחות כששבח את המליצה מאד, ואמר אחר כך, אבל יש מליצים שהם פושעי ישראל, כמו שכתוב "ומליציך פשעו בי". כי כל המחקרים והפילוסופים והאפיקורסים רבם ככלם הם מליצים גדולים, ובחרו בדרכי המליצה מאד, ללמד לשונות רבות, ולדבר צחות, ולהיות בעל לשון ומליץ נאה. ובאמת בשרשה שבקדשה המליצה טובה מאד, כמו ששבח רבנו ז"ל בעצמו את המליצה מאד ואמר שהמליצה יש לה כח גדול לעורר את האדם.

והנה ענין זה של מעלת המליצה הוא נצרך מאד לכל אדם החפץ חיים אמתיים ונצחיים הרוצה לילך בדרכי ה', לשוב אליו יתברך, אשר העצה הכללית שהיא יסוד כל העצות היא ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו, כמבאר אצלנו כמה פעמים. דהינו שירגיל עצמו בכל יום לילך למקום מיחד להתבודד ולפרש שיחתו לפניו יתברך, כאשר ידבר איש אל רעהו, ולהרבות בטענות והפצרות ובקשות ופיוסים בלשון שמדברים בו שיעזרהו ה' יתברך ויזכהו לשוב ממעשיו הרעים, ולהתקרב אליו יתברך. ולענין זה הוא דבר גדול ענין המליצה, דהינו שירגיל עצמו להרחיב שיחתו ולהרבות בטענות ולבקש למצא לעצמו בכל פעם דברי תחנונים ופיוסים חדשים וטענות נאות ודברי התעוררות של רחמים הרבה, כי לענין שיחה בינו לבין קונו שהוא עקר התכלית האמתי שצריכים לזכות על ידי זה לחיים נצחיים ולהנצל מבאר שחת ומטיט היון וכו', לענין זה צריכים כל מיני דבורים שבעולם, תחינות ובקשות ורצויים ופיוסים והפצרות ורחמנות וחנינה וטענות וכיוצא בזה הרבה. וכל עניני דבורים אלה וכאלה הם כלם כלולים בבחינת מליצה, כי כל זה נמשך בשרשו מבחינת מליצה העליונה שמשם יסד דוד המלך עליו השלום ספר תהלים ברוח קדשו, הכלול מכל לשונות המליצה הקדושה. אבל הכת הנ"ל בחרו במליצה לרעתם, לבלות כל ימיהם על דרכי המליצה כדי להמשיך לב ישראל חס ושלום לדרכי המחקרים והפילוסופים אשר על ידי זה עוקרים את עצמם ואת בניהם ותלמידיהם ההולכים בעקבותם משני עולמות. כמו שרואים בחוש דרכיהם הרעים למה שבאים על ידי מליציהם הפושעים, עד שמחללים שבת בפרהסיה, ומדברים סרה על ה' ועל תורתו הקדושה, והולכים בדרכי העכו"ם ובמנהגיהם ובמלבושיהם ובכל תנועותיהם, וכופרים בתורה שבעל פה לגמרי, ועל ידי זה ממילא כופרים בתורה שבכתב, כי אין שום דבר מתורה שבכתב בלי דברי רבותינו זכרונם לברכה בגמרא ומדרשים, שהוא תורה שבעל פה. ואי אפשר להאריך בזה כאן כי יקצרו המון יריעות לספר בגדל מרירות הצרה הזאת שנתפשטה עכשו כל כך. ואלו המליצים הפושעים הם ממש ענין הכת הנ"ל שבחרו באיש צרפתי משגע למלך, בשביל שהיה מליץ נפלא, והיה יודע כמה לשונות, והיה מדבר תמיד אפלו לעצמו, ובודאי הוליך אותם בדרך הישר. אוי להם. עליהם נאמר "ומה יתרון לבעל הלשון", "הסר מעלי המון שיריך" וכו'.

המעתיק המתפלל תמיד על שלומו וישועתו, המתגעגע להתראות בשמחה.