# נח.

> מקור: https://rabenu.app/books/avi-hanachal/139/58/

ב"ה, חצות ליל ששי ט' כסליו תשכ"ב, טבריא, על ציון הקדוש רבי מאיר בעל הנס זי"ע.

בת עיני ולבי, שאזר חלציו בלי עצלות, ולבב את לבבו הנלהב כאש לוהט, להשתמש בצחות לשונו החד והקולע וכשרונו הגדול ביותר מגדר הרגיל, לרכש נפשות גדולות של סופרים ומדענים להלהיב לבם אל הצדיק האמת שהוא רק יחיד בעולם, שהוא עקר החדוש והפלא של כל גדולי הצדיקים האמתיים החדושים היחידים בני עליה שהיו בכל הדורות. המכניע ומבטל ההבל והרוח שטות ושגעון של חכמות חיצוניות ואמונות כזביות, ומגלה אלקותו יתברך לכל באי עולם על ידי המאכלים המתבשלים באש של בית הבשול שלו. מלך המשיח, רק הוא יהיה השדכן שישדך ויקשר את כל ישראל עם זה הצדיק האמת, ויודיע ויגלה להם עצם תקף רום מעלתו וגדלתו ותקפו ועזוז נפלאות חכמתו ותורתו הנוראה עד אין סוף ואין תכלית מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב, ועל ידי זה יתקן כל העולם, ויקרב כלם לה' יתברך, וימלא כל הארץ דעה את ה'. אשרי האזנים שזוכים לשמע זאת. שלום וכל טוב לחיים ארכים, חיים טובים, חיים אמתיים, חיים נצחיים.

דבור אחד של אמת עולה יותר מאלפים ורבבות דבורים שיש בהם אחיזת השקר. כל מה שאנו מדברים אין כונתנו לדבורים בלבד, כי אם לילך בזה, ולהציל נפשו על ידי זה.

מרב חביבותך ועצם אהבתך אשר אהבתיך אהבה רבה אהבת אמת בל ימוט וינתק לעולם, ומגדל תשוקתי לראות בהצלחתך הנצחית, הריני שולח אליך דברים אלה מדברי רבנו ז"ל, אשר שלח ה' בלבי אחרי השיחות והתחנות והצעקות והבכיות ששפכתי עליך לפני הבורא יתברך בעת ההתבודדות בחצות לילה בין ההרים שעל ידי רבי מאיר בעל הנס זי"ע, כי נפשך קשורה בנפשי תמיד בכל עת, ובפרט בעת תפלתי ובקשתי. המו מעי עליך ביותר, כי ידעתי טוב לבבך בפנימיות וסגלת נפשך האצילה וגבוהה מאד, וראוי לך להתגבר בכל עז לבל תאבד האוצרות והסגלות היקרות וחמודות התלויים בנפשך היקרה מאד. הקיצה אחי משנתך, וזכר את בוראך בימי זקנותך וחשב על אחריתך ותכליתך הנצחי טרם יכבה הנר. הלא כבר עברו משנותיך הרבה, וכצל ימינו על הארץ, כי הזמן הולך והומה, הולך וסוער, והולך וסוער, ורץ ופורח מאד מאד, ואינו עומד כלל אפלו רגע אחת, ומתי תעשה לביתך הנצחי. היום קצר והמלאכה מרבה ולא עליך לגמר המלאכה, רק כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך - עשה. ואם לא עכשו - אימתי. שים לבך היטב לדברים האלה וזכר מה שדברנו כמה פעמים, שתהלה לאל יש לנו אב זקן, זקן שבזקנים, אשר כחו גדול ונורא מאד מאד עד אין סוף ואין תכלית, העוסק בתקוננו ומשתדל בהצלתנו לנצח בכל דור, ובודאי יתקן אותנו בתקון נפלא. רק חזק ואמץ לקים דבריו לשמח נפשך תמיד בכל דרכי עצותיו, ולבלי לפל בדעתך כלל לעולם משום דבר, ותכריח עצמך הרבה ללמד ספריו בכל יום ויום מעט או הרבה ותמצא מרגוע לנפשך. והעקר שתבטל דעתך נגד דעת רבנו הקדוש והנשגב זצ"ל.

מי שרוצה לזכות לאחרית טוב לנצח, צריך להשתדל בכל כחו להתקרב להצדיק ואנשיו האמתיים, ועל ידי זה נתקן הכל, עד שעוונות נתהפכין לזכיות, ועל ידי זה גורם שגם הרשעים הגמורים שיצאו מכלל ישראל על ידי רבוי מעשיהם הרעים, גם הם נעשים כסא לקדשה, וחוזרים בתשובה, ועוזרים לעובדי ה' שיבנו בנינים דקדשה.

עקר התגברות היצר הרע שהוא בחינת הנחש הקדמוני, הוא על התלמידי חכמים והלומדים הגדולים שיש להם דעת גדול ביותר, כי אחריהם הוא כרוך תמיד להחטיאם מחמת שיש להם נשמה גבוהה ביותר שהוא השכל. ועקר התשובה והתקון - לשמר מאד את שכלו ומחשבתו שלא יכניס בתוך מחשבתו שום מחשבה חיצונה ולא שום חכמה חיצונה, כי השכל הוא הנשמה, וכשמקדש שכלו, הינו נשמתו, על ידי זה מגביה ומשיב הכל לשרשו, וזה עקר התשובה.

בתקף החשך, בתקף הירידה של נפש הישראלי כשנופל מאד לסטרא דמסאבותא, אז דיקא אינו יכול לקבל חיות משום קדשה, כי אם מבחינת הקדשה העליונה שהוא קדשת הצדיק האמת שהוא יכול להתעלם ולהסתתר גם במקומות הטמאים לגמרי ולהחיות הנופלים לשם, חס ושלום. על כן אין שום יאוש בעולם כלל, כי אדרבא שם דיקא מלבש ונסתר ונעלם קדשה עליונה מאד להחיותו. ועל כן אם יזכר האדם זאת בתקף ירידתו ונפילתו ויאמין זאת באמונה שלמה, אז בודאי יכול לזכות להתקרב לה' יתברך מכל מקום שהוא, ולהפך הירידה לתכלית העליה.

צריך לסלק הדעת לגמרי ולהוריד עצמו לבחינת אמונה שהיא בחינת ארץ ישראל, ועל ידי זה זוכין לדעת גבוה מאד. ועקר האמונה האמתית הוא שה' יתברך מקבל תענוג ושעשוע מבני אדם התחתונים דיקא, אפלו מהנמוכים ביותר. ולזכות לזה בשלמות הוא רק על ידי הצדיק הגדול שזכה לענוה של משה, ומגדל ענותנותו הוא מוריד את עצמו לכל המדרגות התחתונות ומעלה ומקשר כלם לה' יתברך, אפלו הרחוקים ביותר.

המעתיק המתגעגע וחושק להתראות באהבה ובשמחה רבה.