# עא.

> מקור: https://rabenu.app/books/avi-hanachal/139/71/

ב"ה, אור ליום כ"ו תמוז תשכ"ג.

יקירי, הזוכר בכל מקום שהוא שם את גדל יקר מעלת נפשו, שבעצם שרשו הוא בא ממקום קדוש ועליון מאד ומחמת זה נכנס האמת בלבו כאש בוערת ונתעורר לקשר עצמו בהצדיק האמת, והכניס כל מחו ונשמתו להבין ולהשכיל נפלאות נוראות תורתו הגנוזה שהמשיך ממקום גבוה ועליון נורא ונשגב מאד מאד שלא קבל ממנו שום אדם מעולם, שעל ידו הכל נכנסים לה' יתברך ומכירים אותו. ה' ירבה ימיו על ממלכתו למען יפתח אור הצדיק האמת בעולם עד שכל הרחוקים יתגירו וישובו לה' יתברך, ויזכה לבוא יחד עם כל ישראל אל המנוחה והנחלה, ועיר האלקים על תלה בנויה.

דע אחי, כי רבנו ז"ל הוא מנהיג אמתי לכל, מרום המעלות עד תכלית נפשות העשוקות, כקטן כגדול להועילו.

נפשנו חכתה מאד נעם אמרותיו,

חשקה נפשנו מאורות נוראות תורותיו,

מה נמלצו חביבת נעימות פלאותיו,

נאמנים מאמריו חשוקים נחמדים לעד לכל בני ישראל לדורותיו.

אמר רבנו ז"ל, איך אפשר שלא יחלקו עלי מאחר שאני הולך בדרך חדש שעדין לא הלך בו אדם מעולם, וגם הבעל שם טוב לא, ושום בריאה לא. אף על פי שהוא דרך ישן מאד, אף על פי כן הוא חדש לגמרי.

רבנו ז"ל ספר התפארות נפלא מענין החיים שלו, ובענין גנות החיים של העולם שאינם חושבים על תכליתם. והכלל שעקר החיים הוא חיים אמתיים שהוא חכמה אמתית, ועקר החכמה - להשתדל לידע ולהכיר את ה' יתברך שהוא חי החיים, וכל אחד כפי קרובו לזה כן חייו חיים, ולהפך – להפך, כי חוץ מזה הכל הבל ואין שום חיים כלל. אבל חיים שזכה הוא ז"ל היה במעלה עליונה ונפלאה מאד, שעדין לא טעמו שום אדם מעולם. אשרי מי שיזכה להרגיש מעט התנוצצות מנעימות החיים שלו שהיה חי חיים ארכים חיים טובים באמת, וכמובן בהמעשה של השבעה בעטלירס, עין שם.

 כשמגרשין את האדם מהגן עדן, הינו שכל מה שרוצה לעשות איזה דבר שבקדשה שהוא בחינת כניסה לגן עדן - מגרשין אותו ומבלבלין אותו, אזי עקר תקנתו שיעמיד עצמו אצל אמונה, שאף על פי כן יאמין שה' יתברך מושל בכל וידו על העליונה, וסוף כל סוף יגמר הכל כרצונו, כי יש תשובה בעולם. ואף על פי שהוא רחוק עתה מתשובה מאד, אדרבא מתגרין בו עד שפוגם חס ושלום בכל יום יותר חס ושלום, אף על פי כן על כל פנים הוא מאמין שיש צדיק כזה בעולם שיש לו כח לתקן הכל בעצותיו העמקות בלי גבול כלל, ועל כן צריך להעמיד עצמו אצל הצדיק שמגלה ומצחצח האמונה.

המעתיק ומסדר, המזכירו תמיד לטובה ומצפה לישועתו והצלחתו בזה ובבא, ומעתיר בעדו ובעד ביתו. אוהבו מעמקא דלבאי.

"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם", קל וחמר כשהצדיק מסביר פנים יפות ומקרב אותנו באהבה ובשמחה עצומה עד אין סוף, בודאי אנחנו חיבים לאהב אותו ולשבחו ולפארו ולהודיע ולפרסם שמו בעולם ולעסק בעניניו ולהפיץ מעינותיו חוצה לכל מקומות הרחוקים החיצונים מהקדשה, כדי להיטיב לכל בני ישראל לדור דור.