# יב.

> מקור: https://rabenu.app/books/avi-hanachal/140/12/

לבי ובשרי, שזכה להיות עבד נאמן אצל הצדיק האמת שמגלה אלקותו עין בעין לכל באי עולם, ושואב מימי חכמתו לרוות צמאונו ולבו כוסף ובוער כגחלי אש להשקות בהם נפשות ישראל המתגוללים בראש כל חוצות ואין איש מאסף אותם הביתה, כי הצדיק האמת הוא עקר הרפואה וההצלה מכל מיני החצים וסמים ארסיים של המינות ואמונות כזביות.

צריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף, להראות לו מכל הארה ומכל השגה שהנשמה משגת, שהגוף גם כן ידע מזאת ההשגה, בבחינת "ומבשרך לא תתעלם", מבשרך דיקא, שלא תעלים עיניך מלרחם על בשרך, הינו בשר גופך, כי צריכים לרחם מאד על הגוף לראות לזככו כדי שיוכל להודיע לו מכל ההארות וההשגות שהנשמה משגת, כי הנשמה של כל אדם היא רואה ומשגת תמיד דברים עליונים מאד, אבל הגוף אינו יודע מהם. על כן צריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף, לראות לזכך הגוף, עד שתוכל הנשמה להודיע לו מכל מה שהיא רואה ומשגת תמיד עד שגופו יראה ויחזה השגות עליונות שהנשמה משגת תמיד. וזה בחינת "מבשרי אחזה אלוק", מבשרי דיקא, הינו על ידי בשר הגוף, אחזה אלוק, הינו השגות אלקות, הינו שהאדם בגופו יראה ויחזה השגות עליונות שהנשמה משגת תמיד. אבל כשיש לגוף עזות, בחינת "והכלבים עזי נפש" שהוא עז וחזק בהתאוות, אין הנשמה יכולה לסמך עצמה ולהתקרב להגוף להודיע לו מההשגות שלה. וצריך לזה עזות דקדשה, הינו קולות דקדשה. וכל הקולות, הן של צעקה הן של אנחה הן קול שופר הן קול זמרה, הם בחינת עזות, בבחינת "הן יתן בקולו קול עז". וזה בחינת "מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי", עצמי היא הנשמה שהיא עצם האדם, כי עקר עצמיות האדם מה שנקרא אצל האדם 'אני', הוא הנשמה שהוא עצם הקים לעד, אבל מחמת עזות הגוף בתאוותיו אזי הנשמה שהיא עצם האדם רחוקה מבשרו וגופו, ועל ידי קול אנחה שהוא בחינת עזות דקדשה, על ידי זה נשבר עזות גופו ואז מתקרבת ומתדבקת העצם להבשר, הינו הנשמה להגוף, וזה "מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי".

וכן בכלליות בני אדם יש בחינת עצם ובשר, הינו שהחכם האמת שהוא בחינת הנשמה להעם שהם למטה ממנו, והעם הם נגדו בחינת בשר. וכשהם בשר כמו בשר הגוף בעצם האדם, הם שומעים הקול אנחה, הינו קולו של החכם, ושוברת גופם בבחינת "אנחה שוברת גופו של אדם", ועל ידי זה יוכל לסמך להתקרב אליהם שהם בחינת בשר, בבחינת "מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי". אך כשאינם בבחינת בשר, אינם שומעים כלל קול האנחה הנזכר לעיל, ואפלו אם שומעים קולו, אינם שומעים הקול בעצמו כי אם קול הברה. כי כשנתעורר קול דקדשה נתעורר כנגדו קול דסטרא אחרא והוא קול הברה שנתעוררים העוונות וצועקים בקטרוגם, חס ושלום. כי מגדל רחוקו אינו שומע רק קול הברה ואינו זוכה לשבר עזות גופו על ידי זה, וכן אין נשבר עזות העם על ידי קול אנחה ותוכחה של החכם האמת כי אין שומעין כי אם קול הברה.

ולבוא לבחינת בשר הוא על ידי השמוש, על ידי שמשמש את החכם נעשה בחינת בשר להחכם, וכן על ידי שמשמש הגוף להנשמה בעשית מצוות מעשיות נעשה הגוף בחינת בשר להנשמה, וכשהבשר בבחינה הזאת אזי זוכין לבוא לאמונה שהוא כלליות הקדשה שמקבלין מהצדיק האמת, שאי אפשר להתקרב אליו כי אם על ידי עזות דקדשה שהיא בחינת כל הקולות דקדשה שעל ידי זה משברים עזות דסטרא אחרא שהוא בחינת עזות הגוף בתאוותיו, וזוכין להתקרב ולהדבק אליו ועל ידי זה זוכין לאמונה שלמה.

בזכות שמוש הצדיק אדם נצול ממיתה.

קרבת הצדיק טוב בעולם הזה ובעולם הבא.

כשהצדיק אומר איזה דבור, כל זמן שהדבור לא נתקים, שעדין לא בא זמנו, הדבור חקוק בעולם העליון אבל אין מאיר בבהירות, וכשמגיע הזמן שמתקים אזי הדבור מתחיל להאיר בבהירות.

טוב לבלות זמן רב בשביל שעה אחת שיתקרב לצדיק.

דברי הצדיק החכם חביבים מדברי תורה ומדברי נביאים וצריך לשמע ולצית אותו אף על פי שאין מראה לך שום מופת.

מהות האדם נכר על ידי התקרבותו, כשרואין למי הוא מקרב.

לפעמים על ידי נחת רוח אחד ומעט שעושים להצדיק על ידי זה זוכין לעולם הבא.

מי שרוצה לעשות טובה להצדיק הקדוש ברוך הוא נותן לו כח לזה.

כל הגביות שאמות העולם גובין מישראל אין זה אלא בשביל הפגם שפגמו בכבוד הצדיק.

מה שדוברים וחולקים על הצדיק הוא כבוד גדול להצדיק.

הצדיק הוא מלמד את הקדוש ברוך הוא בתורתו איך יתנהג עמנו.

השבח שמשבחין את הצדיק, כאלו משבחין את הקדוש ברוך הוא.

ביאת המשיח תלוי בקרבת הצדיק.

על ידי שבח שמשבחין את הצדיק מפילים את החולקים נפילה גדולה.

מי שמביא דורון להצדיק הקדוש ברוך הוא עושה לו נחת רוח ומבטל את הרוח רעה ששורה על האדם.

הדורש שלומו וישועתו בכל עת בכל לב באמת.