# כד.

> מקור: https://rabenu.app/books/avi-hanachal/140/24/

לכבוד חמדת לבי, שזכה לקשר עצמו אל הצדיק האמתי שיש לו כח לירד למטה למטה לעמקי עמקים למקומות הנמוכים והרחוקים ביותר, ולשבר ולבטל כל הרע הנאחז אפלו בהמינים וכופרים גמורים שנפלו לעמקי עמקי התהום תחתיות, ולהוציאם משם ולהעלותם אל הקדשה ולהפך להם כל הירידות לתכלית העליות. וכן הוא מברר ומלקט ומקבץ כל הנקדות טובות שיש בהם ומכניס בהם הרהורי תשובה ומחזק ומעורר אותם שאיך שהם ובמקום שהם, אף על פי כן עדין יחפשו ויבקשו את ה' יתברך עד אשר בכח זה יהפך להם כל הירידות לתכלית העליה.

כצל ימינו על הארץ, והיום קצר והמלאכה מרבה ואם לא עכשו אימתי.

צריך האדם כל ימי חייו לחשב על עצמו בכל יום ולזכר היטב בכל יום ויום שימיו מנויים וספורים וקצובים במספר ובחשבון כדי שיזדרז וימהר מאד להמלט על נפשו, אבל הבעל דבר מתגבר כנגדו ורוצה לסתר ימי ספירתו, לומר לו, מה לך ומה בצע שתספר את ימיך בכל עת ותחשב על אחריתך בכל יום מאחר שאתה רואה שעם כל זה אינו עולה בידך להיות כרצון ה' יתברך באמת. אבל אם משכיל על האמת לאמתו, יאמר וישיב אל לבו, וכי משום הא אחדל לגמרי חס ושלום לספר את ימי, הלא אף על פי כן יבוא קצי ואהיה מכרח לתן דין וחשבון מכל יום ויום, על כן אף אם יעבר עלי מה, אני על משמרתי אעמד לשמר ולעשות ולצפות ולהמתין לישועת ה' ובתוך כך אחטף טוב כל מה שאוכל בכל יום ויום מעט או הרבה. וכשיהיה חזק ואמיץ בדרך זה, שימנה ויספר את ימיו אף על פי שנדמה לו שאינו יוצא חובת היום, ואפלו אם האמת הוא כך, אף על פי כן לא יסתר ספירתו בשביל זה, כי אף על פי כן יאמר ימי מנויים וספורים ועל כן אני מחיב לשום כל לבי ומגמתי ותקותי להמתין ולצפות לישועת ה', כי מי שהוא שומר ונוצר וממתין לישועת ה' בודאי יש לו יום, כי סוף כל סוף יגיע היום שהוא מצפה שיזכה להתקרב אליו יתברך באמת.

האדם צריך לשום אל לבו בכל יום שהיום יפנה והשמש יבוא ויפנה, וכן כל ימיו הם כצל עובר, ובפרט כשרואה ומבין בעצמו מה שנעשה עמו ורואה שהדעת שהוא בחינת אור השמש מסתלק ממנו על ידי רבוי עוונותיו וכו', בטרם יפנה היום עד אשר לא תחשך השמש כשהיום מתחיל לערב ולהסתלק, צריך למהר ולזרז עצמו בתכלית הזריזות לשוב לה' יתברך.

צריכים לקבע בלב היטב זכרון יום המיתה ויום הקבורה שמוכנים ועומדים לזה בכל עת ורגע, וכל הימים של האדם מנויים וספורים וקצובים במספר אצל ה' יתברך, וכל שעה שיתבטל בקנית הסחורה הטובה היא אבדה הנצחית, אבדה שאינה חוזרת, אבדה והפסד רוח נפלא ונורא "עין לא ראתה" וכו' שהיה מרויח בהשעות האלה.

כל מי שחס על נפשו ורוצה לשוב בתשובה, צריך שיזרז עצמו לברח אל הצדיק האמת שיכול לתקנו ולהשיבו.

אף על פי שבאמת צריך אדם לזרז ולמהר מאד מאד להמלט על נפשו, כי צריך לידע שכל ימיו מנויים וספורים וקצובים במספר ובחשבון ויצטרך ליתן דין וחשבון מכל יום ומכל שעה. ועל כן בודאי צריך האדם להיות זריז גדול בכל יום ויום להתגבר להתקרב לה' יתברך, לשוב לה' יתברך ככל אשר תמצא ידו בכחו לעשות, ובפרט מי שכבר נכשל ונלכד במה שנלכד רחמנא ליצלן, אף על פי כן אי אפשר לדחק את השעה וצריך לזהר בנפשו שלא יגרם לו הזריזות חוץ מהמדה הריסה לגמרי חס ושלום, וצריכין להמתין ולהמתין הרבה לישועת ה' בשלמות עד ישקיף וירא ה' משמים אף אם עובר עליו מה שעובר. אבל אף על פי כן גם בתוך זמן ההמתנה והשהיה אסור לשכח ולהסיח הדעת מזה, רק ליחל ולקוות ולצפות ולספר הימים, ולכסף ולהשתוקק בכל עת מתי יזכה ליום ישועת נפשו בשלמות, כמו מי שמתגעגע וחושק לאיזה דבר אזי הדרך שסופר הימים עד שישיג תשוקתו, עד שיזכה להמשיך על עצמו בחינת קדשת התורה. אבל לא כל אדם זוכה לזה, להיות חזק בדעתו כל כך ולהמתין ולצפות לישועת ה'.

אי אפשר לקפץ בפעם אחד אל הקדשה בשלמות, כי צריך להמתין הרבה כל אחד כפי ענינו עד שיזכה לשוב לה' יתברך כראוי. אבל מי שחפץ לחוס על חייו האמתיים באמת, צריך לקוות ולשמר ולצפות לה' תמיד בקווי אחר קווי בלי שעור "כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות", כי יש עמו יתברך כמה מיני פדות שבודאי יפדה אותנו מכל עוונותינו, רק שצריכין לקוות ולשמר ולצפות קווי אחר קווי בלי שעור עד ישקיף וירא ה' משמים.

אף על פי שצריך האדם לזהר מאד בכל יום ויום לצאת חובת היום בכל מה דאפשר, כי צריך לידע שכל ימיו מנויים וספורים ויצטרך לתן דין וחשבון מכל יום ומכל שעה ואין לו בעולמו כי אם אותו היום ואותה השעה, ועל כן בודאי צריך האדם להיות זריז גדול בכל יום ויום להתחזק להתקרב לה' יתברך ככל אשר תמצא ידו בכחו לעשות, אף על פי כן צריך לזהר בנפשו שלא יגרם לו הזריזות חוץ מהמדה הריסה לגמרי חס ושלום. כי זה כלל גדול, שבכל דבר ובכל מדה יש בו טוב ורע, והבעל דבר אורב על האדם תמיד ללוכדו במצודתו חס ושלום בכל מיני תחבולות וערמימיות שבעולם מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב. על כן צריך האדם להסתכל היטב על דרכיו בכל עת בכדי שלא ילכד ברשת הבעל דבר חס ושלום, הינו, כי בודאי בתחלה מתגבר הבעל דבר למנע את האדם לגמרי מדרך החיים ולהטותו אל דרכי מות לגמרי חס ושלום, אך כשרואה שהאדם מתעורר קצת ורוצה לשוב אל ה' וכו', אז הוא מתפשט כנגדו ומונעו בכמה מניעות וחלישות ובלבולים בלי שעור.

קדם קבלת התורה הזהירו את ישראל "פן יהרסו לעלות אל ה'", כי צריכין לתקן הצמצום של המחין שלא יצא המח חוץ לגבול הקדשה, שלא יחשב מחשבות רעות וחכמות חיצוניות של הבל וכל מיני מחשבות שהם חוץ לגבול הקדשה, וגם בקדשה לא יצא המח חוץ לגבול, בחינת "במפלא ממך אל תדרש".

עקר נצחון המלחמה הארכה שצריך כל אדם ללחם בזה העולם הוא על ידי הדעת הקדוש שמאיר הצדיק האמת גם אחר הסתלקותו בכל הדורות, שעל ידי זה הוא מציל את ישראל מעוונות, ועקר הדעת הזה אי אפשר להאיר בהם כי אם על ידי רמזים.

צריכין לשמר את הזכרון בכל יום דיקא ולא לדחות מיום לחברו חס ושלום, כי זה עקר שלמות הזכרון להזכיר עצמו בכל יום דיקא בעלמא דאתי, כי בכל יום יש בו רמזים מיחדים להתקרב לעבודתו יתברך, רמזים המלבשים במחשבה דבור ומעשה שבאותו היום דיקא.

אין יום דומה לחברו ובכל יום יצרו של אדם מתחדש עליו, אבל מדה טובה מרבה כי "חסדי ה' כי לא תמנו" וכו' והם מתחדשים בכל בקר, ועל ידי זה ה' יתברך לא יעזבנו בידו. על כן צריכין בכל יום מחדש להתחזק ולקוות ולחכות לה' יתברך שיעזרו ויושיעו מחדש ממש בכל עניני התלאות והמצוקות והבלבולים והמניעות וכו' העוברין על כל האדם, אף שנדמה לו בכל יום ובכל עת שעת כזה עוד לא עבר עליו, ולפעמים הוא אמת קצת אבל אין לו דעת להבין שהחסדים המתחדשים עתה הם מרבים יותר, "אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני".

אף על פי שצריכין לבכות הרבה לפני ה' יתברך בכל יום על נפשו שיגאלנה מהרה מתאוות עולם הזה והבליו, אף על פי כן כשרואה שמתמהמה הדבר הרבה צריך להמתין ולהוחיל הרבה זמנים אחר זמנים לישועת ה', אולי ירא ה' בעניו. ואף על פי שבאמת המניעה מצדנו, מחמת שאין אנו הגונים במעשינו כראוי, ואפלו אם האדם הוא כמו שהוא, אף על פי כן כל זמן שתולה עיניו למרום ושומר וממתין ומצפה לישועתו יתברך, יש לו תקוה שעל ידי זה בעצמו יחוס ויחמל עליו ה' יתברך ויקרבהו לעבודתו באמת ויתהפך הכל לטובה על ידי הצדיק יסוד עולם שבו תלוי הכל ועל ידו עקר קיום הארץ.

'לקוטי תפלות', רצון וכסופים: לא, סו, ק, קג, חלק ב': ד, ז.

צריך כל אדם להטות לבו לשמע בקול ה' הקורא בקול גדול בלב האדם בכל יום ויום ובכל עת שישוב אליו, ועל כל פנים יהיו לו רצונות חזקים וכסופים גדולים לה' יתברך שזה יקר מאד.

צריכים להיות עקשן גדול בהרצון והשתוקקות והכסופים, לחפץ ולהשתוקק ברצון חזק תמיד לה' יתברך ולתורתו, יהיה איך שיהיה ויעבר עלי מה, אף על פי כן אני חפץ באמת לאמתו שהוא ה' יתברך ותורתו שהוא עצם האמת.

אפלו מי שהוא רחוק לגמרי מה' יתברך, אף על פי כן צריך להתחזק ולהמתין ולצפות לישועתו ולהחיות עצמו בתוך כך בכל מה שיוכל, בפרט ברצון וכסופין והשתוקקות לה' יתברך, שזה העקר.

תזכר היטב היטב חסדי ה' ונפלאותיו אשר עשה עמנו כי אין אנו יודעים עד היכן צריכין להתחזק, כמו שצעק רבנו ז"ל בקול עמק וחזק מאד "גיוואלד זייט אייך ניט מיאש, קיין יאוש איז גאהר ניט פאר האנדין" (אהה, אל תתיאשו, אין שום יאוש בעולם כלל).

הצרה הגדולה מהכל היא מה שיש שנפלו בדעתם מאד ביאוש גמור עד שאי אפשר להם עוד לחשב על התכלית, ואי אפשר להגביהם מכמה טעמים, והעקר מחמת המחלקת הגדולה אשר עלינו וכו', שמחמת זה אינם יכולים לקבל ולינק מצוף דבש תורתו הנוראה של הצדיק האמת שמחיה ומשיב כל הנפשות הנפולות.

דברי רבנו ז"ל יורדים עד עמקי תהום להעלות נפשות מבאר שחת, ועולה מעלה משמי השמים. מי יערך שבחם מי יספר נוראות גדלתם, אין דגמתם.

הצדיק האמת מכניס אל הקדשה גם את כל הנפשות הרחוקים לגמרי, שהיו משלכים בחוץ בראש כל חוצות.

יש הרבה רחוקים שזוכים על ידי כח הצדיק להתעורר באיזה התעוררות עד שמתחילין להתקרב אליו, ואזי הצדיק מאיר בהרחוקים שאיך שהם עדין - יחפשו ויבקשו את ה' יתברך, ועל ידי זה הוא מעלה אותם מעמקי עמקי הקלפות בבחינת ירידה תכלית העליה, והכל בכחו ובכח תורתו ועצותיו ורמזיו הקדושים העמקים ונשגבים מאד מאד עד אין סוף ותכלית, ואשרי שיאחז בו.

המחלקת שיש על הצדיק האמת זה עקר בחינת מלחמת עמלק, ועקר התקון לזה להתנהג בתמימות ובפשיטות ובאמת, ולזעק מאד לה' יתברך שיורהו האמת לאמתו וכו'. והחפץ באמת מוסרין לו מלאך של אמת ואז זוכה לידע האמת.

הצדיק מפיל ומבטל את הגאות של השקרנים החולקים, שהוא הוא בחינת קלפת המן עמלק.

עקר התרחקות ישראל מאביהם שבשמים ועקר כלל כל הפגמים וכל החרבנות ואריכת הגלות, הכל על ידי ההעלמה הגדולה שנתעלם אור הצדיק האמת שהוא בחינת הראש בית שבשבילו היתה כל הבריאה כלה ועל ידו קיום כל הבריאה, ועל ידו יהיה עקר גמר התקון והגאלה האחרונה בשלמות.

המצפה לראות בטובתך האמתי.

[תפלה]

רבונו של עולם, בעל הרחמים בעל החמלה והחנינה, רחם עלי ותן לי עצה שלמה שאזכה לקימה באפן שאתחיל מעתה להכין עצמי על הדרך הרחוק שאני צריך לילך בו בלי ספק שהוא דרך כל הארץ אשר אין איש נמלט ממנו והדרך רחוק ומסכן מאד ועדין לא התחלתי להכין את עצמי. אוי מה אעשה, לא די שאין לי צדה לדרך רחוק ונורא ומאים כזה, אף גם אני בעל חוב גדול באותו הדרך, חובות רבים ועצומים מאד, והנוגשים אצים שם ועומדים מוכנים בכל עת לתבע ולנגש אותי, ועל כל המעשה שם אצטרך לתן דין וחשבון, על כל עת ורגע, על כל דבר קטן וגדול, על כל מחשבה דבור ומעשה. אוי מה אעשה, מי יעמד בעדי ומי יקום בפני, אוי אוי, מה אמר ומה אדבר מה אעשה כי יקם אל מה אשיבנו. ובכן יהי רצון מלפניך מלא רחמים שתהיה בעזרי ותושיעני שאזכה מעתה על כל פנים להיטיב את מעשי ולשוב בתשובה שלמה לפניך באמת ולהתקרב אליך בהתקרבות גדול באמת לאמתו עד שאזכה בעת שיגיע קצי וזמני להפטר מן העולם להשיב נפשי ורוחי ונשמתי אליך בקדשה ובטהרה גדולה בלי שום סיג ופגם, ואתקן בחיי כל אשר פגמתי ושחתתי בעוונותי הרבים ובפשעי העצומים. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.