# קכה

> מקור: https://rabenu.app/books/avney-esh/125/

ה' יתברך חפץ חסד הוא וצופה לרשע וחפץ בהצדקו, וכל זמן שהאדם רחוק ממנו יתברך בעוונותיו - צר לו מאד, כביכול, וחושב לבל ידח ממנו נדח. ועל כן כשהצדיק מעלה ומתקן הרחוקים והנדחים שנדחו ונפלו בעמקי עמקי התהום תחתיות ומחזירם לה' יתברך, על ידי זה נגדלת השמחה מאד מאד.

כמו שמחזירין להמלך את בנו שגרשו מעל פניו בעוונותיו, ועל ידי זה שנתרחק קלקל בכל פעם ביותר מחמת שנפל בדעתו על ידי שרואה גדל רחוקו מהמלך עד שטעה ונדמה בדעתו שהמלך הרחיקו לעולם ולא היה מצפה שישוב עוד אל המלך, כמו שכתוב, "לא יאמין שוב מני חשך". ובאמת יש להמלך צער גדול בכל עת וזוכר את בנו הרחוק בכל עת.

וכשנמצא אחד שמרחם על המלך ועל בנו והולך אל המקום המזהם שנפל לשם ומרמז לו רמזים ומתנהג עמו בחכמה נפלאה פלא והפלא עד שמכניס בו הרהורי תשובה ומחזירו אל המלך, כמה שמחה ותענוג גורם אל המלך עד אין שעור, כי זה עקר שמחתו וגדלתו ותענוגיו ושעשועיו של המלך יתברך, כשמחזירין אליו הרחוקים מאד ועולין ונתקנין מחרפת עוונותיהם העצומים, איך שהוא, איך שהוא, אפלו אם עברו מה שעברו חס ושלום: (שם)