# קלא

> מקור: https://rabenu.app/books/avney-esh/131/

אפלו כשאדם רחוק מאד מכל קדשת ישראל ומכל התורה, ועוברים ימים ושנים הרבה בקלקולו, כל אחד לפי ענינו שנתפס בו, אפלו אם נתפס במה שנתפס במקומות רעים ומטנפים מאד, אשר שם אין מעמד כשנופלים לשם וחס ושלום יכולים לטבע שם, אבל כל זמן שהאדם חזק בדעתו שלא יפל משום ירידה שבעולם, ואינו מיאש עצמו, ומקוה תמיד לה' יתברך בקווי אחר קווי, ותולה עיניו למרום וצועק לה' יתברך, אז הוא בטוח שבודאי סוף כל סוף ישוב לה' יתברך.

וזה הדבר אי אפשר לפה לדבר ולבאר ולספר עד היכן הוא צריך להתחזק תמיד בכל מקום שהוא, אפלו אם נפל כמו שנפל רחמנא לצלן, כי לכל אחד נדמה שעליו אין אנו מכונים בדברינו, כי הוא יש לו מניעות כאלה, ונתפס בתאוותיו ובמצודתו כל כך עד שלאיש כמותו אי אפשר לשוב באמת לה' יתברך, כי כבר נלכד כל כך ימים ושנים הרבה במה שנלכד עד אשר לא יאמין שוב מני חשך. כך נדמה לכל אחד. ורבנו ז"ל קרא תגר על זה מאד, וצעק בקול עמק מאד: אהה, אל תיאשו עצמכם, יאוש אינו בעולם כלל, אפלו כמה שנופלים, כי יש ענין שנתהפך הכל לטובה!: (שם)